נתוני החודשים האחרונים מסמנים לדעת כלכלנים רבים את סיומו של המיתון הכלכלי החריף שפקד את המשק בשנים 2001-2003. מנגד, 291,000 המובטלים - ומתוכם 6,527 איש ואישה שהצטרפו רק בחודש מרס האחרון למעגל דורשי העבודה - קרוב לודאי שחושבים אחרת.

בגיליון פברואר של ההסתדרות החדשה, במאמר "צמיחה וקוץ בה..", הצבענו על כך שסימני הצמיחה המחודשת אינם מעידים על היותה מאוזנת ומקיפה, אלא נשענת על בסיס צר למדי של מספר ענפי ייצוא ושל צריכה מקומית של "מותרות". על כן מדובר בצמיחה שפרותיה מחולקים בעיקר לעשירוני ההכנסה הגבוהים.

נתוני האבטלה העדכניים - שיעור האבטלה, מספר דורשי העבודה, עומק האבטלה ומספר מוקדי האבטלה - לא רק שאינם מבשרים על בואו של אביב כלכלי, אלא חוזרים ומחזקים את העדות הבעייתית, ואף מצביעים על החרפה ניכרת שטומנת בחובה סכנה כלכלית-חברתית מוחשית ומאיימת למדי.

שיעור האבטלה - עלה לאחרונה לשיא חדש של 11%, ומספר המובטלים הגיע לכ-291 אלף איש. זאת לאחר שהוא עמד על 10.7% בשנת 2003, על 10.3% ב-2002 , ועל 9.9% ב-2001. אלו הם ממדי אבטלה חריגים, גם בהשוואה ליתר מדינות המערב.

מספר דורשי העבודה - עלה רק בחודש מרס האחרון בשיעור של 2.8%, והגיע ל-236.8 אלף בניכוי עונתיות. בהשוואה לחודש מרס אשתקד מדובר בעלייה של כ-19%, שהם כ-38 אלף מובטלים.

חשוב לציין כי מתוך סך דורשי העבודה, 59% הם תובעי הבטחת הכנסה. כמו כן, בעוד שמספר דורשי העבודה בקבוצת האוכלוסיה שאינה תובעת הבטחת הכנסה ירד בשיעור ניכר, מספרם של התובעים הבטחת הכנסה עלה בשיעור חד של כ-55% בהשוואה למרס אשתקד, ושל כ-180% בהשוואה למרץ 2001.

אחת הסיבות לגידול החד במספרם של תובעי הבטחת הכנסה היא שינוי חקיקה שנכנסו לתוקף החל מהמחצית השנייה של 2003, בעקבות חוק ההסדרים. השינויים בחוק מחייבים מובטלים שעד כה היו פטורים מכך, להתייצב בשירות התעסוקה לצורך מבחן תעסוקה (כגון: אלו שהוגדרו כבלתי ניתנים להשמה, ואמהות חד-הוריות לילדים בגילאי 2-7).

בזמן שמספר משרות השכיר ירד בשנת 2003 בכ-1.6% (ינואר 2004 לעומת ינואר 2003), כוח העבודה האזרחי עלה בשיעור של 2.5%. על כן, היות והמשק לא מייצר מספיק מקומות עבודה חדשים, הגידול הטבעי בכוח העבודה האזרחי מזין בעצם בעיקר את האבטלה.

נתוני עומק האבטלה ומצב האבטלה ביישובי הפריפריה ממחישים את חומרת המצוקה הכלכלית-חברתית המתפתחת לנגד עינינו, אך נעלמת משום מה מעיני קברניטי הכלכלה.

עומק האבטלה: מספר דורשי העבודה שצברו מעל ל-270 ימי אבטלה במשך 12 החודשים האחרונים, ואשר מהווים את הגרעין הקשה של המובטלים, עלה במהלך השנה האחרונה בכ-56.5%.

מוקדי האבטלה: מספר מוקדי האבטלה עלה בחודש מרץ 2004 ל-44, ושיעורי האבטלה ביישובי הפריפריה הגיעו לממדים מבהילים של עשרות אחוזים.

בהתחשב באחוזי הגידול בכוח העבודה האזרחי באזורים אלה (מעל 3% לשנה), וכמעט בהיעדר היווצרות מקומות עבודה חדשים, שיעורים אלה עלולים להמשיך לעלות ולמלא חבית חומר נפץ חברתית.

על פי נתוני שירות התעסוקה, חלקם של דורשי העבודה ביישובי הפריפריה (היישובים הערביים וערי הפיתוח) מגיע לכ-36% מכלל דורשי העבודה, והוא גבוה משמעותית משיעורם באוכלוסייה הכללית (כ-25%).

נתוני האבטלה זועקים לשמיים. ממשלה אחראית אינה יכולה להתבשם מנתוני כלכלה טובים אך מזדמנים, שנוגעים רק לחלק ממגזרי המשק, ולהתעלם ממשבר האבטלה המתמשך והמחריף, שמאיים על חוסנה של החברה ועל דמותה בעיני כלל אזרחיה, ובעיני העולם כולו.

לממשלה יש את הידע ואת הכלים הדרושים להתמודדות עם הבעיה, אך מה שדרוש לה בנוסף הם דאגה לאזרח, רצון לשנות, ויוזמה נחושה לפעול. הזמן קצר והמלאכה מרובה, על כן אין להתמהמה.