הגר בספרות המדרש - חלק ב'

הגר זכתה להתגלות ולמפגשים עם מלאכי אלוה . "וַיִּמְצָא מַלְאַך ה' עַל-עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר עַל-הָעַיִן בְּדֶרֶך שׁוּר." (בראשית, ט"ז, 7-11). "וַיִּקְרָא מַלְאַך אֱלוֹהִים אֶל הַגָּר מִן הַשָּׁמַיִם" (בראשית, כ"א 17). בכל מפגש אנו עדים לסעד שמימי המוגש להגר לנוכח עוול ויחס בוטה ופוגעני מידי אדם . בשני המקרים הספירה השמימית עוברת פרסוניפיקציה של התעניינות בסבלה , תמיכה תוך כדי דאגה והבנת מצוקותיה . כאדם אל אדם משוחחת איתה, מדברת על לבה ומעודדת אותה .

במדרש בבראשית רבא מ"ה ז' צוין , שהגר זכתה לא רק להתגלות של מלאך אחד בודד שמחלץ אותה ממצוקה , אלא נפלה בחלקה זכות מיוחדת למפגש עם חמישה מלאכים זה אחר זה . גולת הכותרת של המפגשים האלו , שהגר זכתה לכך שה' שמע את שועתה "כִּי שָׁמַע ה' אֶת עָנְיֵךְ".

לפנינו מדרש המציג את הגר כמי שזכתה להתגלות מלאך אלוהים , המתעניין בסבלה , דואג לכל מחסורה וסועד אותה בברכה במישור הממשי ובמיוחד במישור הרוחני . מצער , שמול המדרש הזה עומדים שורה של מדרשים , המגחכים את דמותה ומציגים אותה בצורה נלעגת ומביכה . הגר , שזכתה להתגלות נדירה של מלאכי אלוה , מוצגת כאישה חצופה וחסרת צניעות במדרש של ר' איבו . למרות שבטקסט המקראי אין כל בסיס לגילויים של חוצפה וחוסר צניעות , הרי זה מבייש שאותיות עבריות חברו יחדיו במדרש למשפט המלבה שנאת שווא כלפי אישה , הכורעת תחת נטל העינוי וההשפלה "וַתַּעֲנֶה שָׁרַי"(בראשית, ט"ז 6) .

לצערי, התקבע מדרש פוגעני של רבי אלכסנדראי למשלי ל' 21 - "תַּחַת שְׁלוֹשָׁה רָגְזָה הָאָרֶץ". אחד מהשלושה - "שִׁפְחָה כִּי תִּירַשׁ גְּבִירְתָהּ - מֵהֵיכַן לָמַדְנוּ זאת ? מֵהַגָּר שׁפְחַת שָׁרָה".
כואבת לי נימה בוטה וחובטת בדמותה של אישה - במקרה שלנו בהגר - בספרות המדרש , החותרת להציגה בצורה הנלעגת ביותר .

הגר, שזכתה לרחמי שמים למנה רבה של אהבה והערכה בטקסט המקראי , ואילו במדרש הזה היא מוצגת כאישה נחותה . קשה לי לקבל את התייחסותו של ר' מאיר בבראשית רבא מ"ה ד' המשרטט לנו הגר שחצנית ונרגנת , כפוית טובה כלפי גבירתה על כך שהעניקה לה את הזכות הגדולה להיות שפחתה . הגר במדרש של רבי מאיר היא המעוברת המרשעת ושרה היא הצדקת הבתולית .

תמוהה בעיני גישת מדרש אגדה בראשית ל"ז א' בו מוצגת המצריה כ"משל לחרבא של חמור , שנפל לשמן ורד ...כך חרבא של חמור זה - הגר המצרית , שנאמר בהם : ככתוב בספר יחזקאל כ"ג 20 - בשר חמורים בשרם". אני מתקומם אל מול מדרש המציג לי כקורא משוואה סמלית של הגר ובני עם מצרי בכלל כחמורים , שריחם רע , ונשאר ריחם הרע לעולם.

אני מתקומם , כשאני מוצא בתוך נכס תרבותי - שיש לי הערכה רבה כלפיו ואני קשור אליו בעבותות של אהבה - גידולי פרא של שנאת שווא . שנאת שווא כלפי דמותה של אישה סובלת , המסמלת לרבים בחברה האנושית דמות אמהית אהובה , כשם שלבני עמי משמשת שרה הדמות של האם האהובה .

היפה בספרות המדרש שהיא פתחה את לבה למגוון של צבעים . ובמדרש בבראשית רבא מ"ה מצאתי את הצבע שכבש אותי , כי הוא מתאים לאורגינל , שצמח ועלה מתוך הטקסט המקראי - "מעולם לא נזקק ה' להשיח עם אישה , אלא עם צדקת , הגר ". אני מעדיף את צבעי הצדקת , מאשר את הצבע הקודר של ריחות רעים ומצחינים העולים ממדרש אגדה של בראשית ל"ז א' . אני מזדהה עם הכינוי צדקת הנשזר לדמותה של הגר . בכך היא כלולה בפנתיאון של נשים צדיקות , שזכו לכינוי זה בספרות חכמים כמו : בנות צלפחד, הנשים העבריות במצרים, שרה, רבקה, רחל, רות ואסתר.