ירדן - עיתונאות תחת חוקי ממשל צבאי

ב-24 בפברואר "נורתה הירייה הראשונה" על-ידי "העיתונאים המאוגדים" בירדן. במשך חודש ימים מחו עיתונאים ועובדי מערכות העיתונים נגד בעלי העיתונים המתערבים בשיקוליהם המקצועיים ופוגעים בחופש הביטוי. תחילה היו אלו עיתונאים מהעיתון היומי "א-ראי", אשר ירדו לשביתת-שבת בכיכר מתחת למערכת העיתון, כיכר מחמוד אל קאיד, אשר תשמש בהמשך כסמל המאבק וכזירה המרכזית למתח בין בעלי העיתונים לעובדיהם.

העיתונים בירדן התייחסו בזלזול לשביתה הראשונה שלא הכתה גלים ו"נחנקה בעודה במערכת". חודש ימים לאחר מכן הסלימו העיתונאים את צעדיהם ואיימו בשביתה כללית. דרישותיהם הוכפלו. לא רק דרישה להסיר את ידי העורכים מדיווחים עיתונאיים, אלא גם דרישות שכר חדשות. הפעם הצטרפו כל עובדי העיתונים למאבק, כולל עובדי הדפוס, הפרסום והמנהלה. כיכר מחמוד אל קאיד שקקה חיים במיוחד בימי שישי, ימים שמיועדים להפגנות נוספות של אקטיביסטים, קומוניסטים והאחים המוסלמים.

פאהד אל ח'טאן, עורך ערב אל יום פרסם הודעה שאך טבעי הוא הדבר משום שהבחירות למועצת העיתונות הולכות וקרבות ונראה כי הדרישות המוגזמות משמשות דלק למבערי המתחרים. מאידך החלו להיראות שלטים בכיכר המאשימים את עיתון א-ראי כאילו משמש הוא שופרה של הממשלה. מחלונות שרדי מערכות העיתונים המרכזיים ניתן לצפות בכל המפגינים בכיכר מחמוד אל קאיד. מספר מפגינים הובהלו אל עורכי העיתונים לשיחות "לחוצות", אך הדבר הסתיים ללא תוצאות המספקות את הצדדים.

אחת הפעולות הראשונות של ממשלת מערוף אל-בח'ית הייתה למנות את טאהר אל עדוואן, עורך ערב אל-יום, כדובר הממשלה ושר לענייני תקשורת ומדיה. ממשלת בח'ית קיוותה שאופוזיציונר מסוגו יתרום בתוך הממשלה יותר מאשר ישב במשרדו וישמש את המקטרגים מתוך הגופים האופוזיציוניים. עדוואן היה ידוע בקו העצמאי שלו ונחשב לסמכות מקצועית ממעלה ראשונה הנאמן לשליחותו העיתונאית.

חודש לאחר תחילת שביתת-השבת בימי ששי, הודיע עדוואן שהוא תומך בכל דרישות העיתונאים וציין שלממשלה יש אכן מניות בעיתונים והיא חלק מהבעלות, אך יחד עם זאת הממשלה אינה מתערבת בשיקולים מערכתיים, לא במינויי עיתונאים ולא במינויי עורכים ומנהלים.

השביתה הכללית עמדה בפתח. עדוואן וממשלתו לא יכולים היו למנוע את פרץ הרגשות של העיתונאים העומדים שבוע אחר שבוע בכיכר מבלי שיתקרבו כלל לדרישותיהם. ב-24.03, יום לפני שפרצה השביתה עוד ניסו שרי הממשלה למנוע מהעיתונאים לשבות וקיימו אתם פגישה בה השתתפו מלבד עדוואן, גם שר העבודה , מחמוד אל-כפאווין ומנהל הביטוח הלאומי, מעאן נסור. השתתפותו של זה האחרון נובעת מעצם היות הביטוח הלאומי הבעלים של חלק מן העיתונים. הדיונים שנוהלו במסגרת הפגישה היו בקשר לשינויים האמורים להיעשות בתלושי השכר של העובדים. הידיעות ש"זלגו" מהפגישה הורכבו מהשערות אודות שינויים דיפרנציאלים: תוספת של 100 דינר לחודש מי שמשכורתו מתחת ל-800 דינר ו-50 דינר תוספת למי שמשכורתו מעל 800 דינר.

כמו-כן שמועות נוספות התקבלו אודות הסכמת הבעלים להכללת העובדים בהסכמי הביטוח הלאומי החל מהשנה הבאה. היו שמועות נוספות שמונתה וועדה אשר תבדוק את ביטוח הבריאות ואת הרפורמה המוצעת – שכר על-פי פריון עבודה. "שמועות" אלו לא מנעו מקבוצת עיתונאים בסופו של היום לחסום את הכביש הסואן של "רחוב המלכה ראניה". חסימת הכביש למספר רב של שעות גרמה לעומסי תנועה רבים ולשיבוש החיים בעמאן.

עוד באותו יום התפרסמה איגרת של המלך עבדאללה ששודרה ברדיו, בטלוויזיה ובעיתוני הערב. האיגרת הופנתה לפרלמנט ובו דרישה לעיצוב מחדש של גישה חדשה כלפי העיתונים, עיצוב אסטרטגיה חדשה, חוק עיתונות חדש, כל זאת כדי להעצים את את מקצועיותם של העיתונים הנושאים בעצמם בעול השינויים. המלך מצביע על חולשות של העיתונות: העדר מקורות, חוסר בכח אדם מקצועי, מעצור בהתפתחות המקצוענות. לאיגרת זו שנמסרה לסוכנות הידיעות פטרה, הוסיף מנכ"ל סוכנות הידיעות, רמדאן רוואשדה, את המשפט הבא: " עלינו להיפטר מן המנטליות בה כל עיתונאי חושש לעצמו בעת כתיבה, דבר זה פוגע במקצועיות, על עיתונאי להיות חופשי מלחצים חיצוניים, אך עליו להיות מקצועי".

המתח בין שתי העמדות (עיתונאים מול ממשלה) הביא לשיח בדרכים מקבילות ללא מפגש ביניהן: מצד אחד מדברים העיתונאים על עליה בשכר ומנגד משיבה הממשלה בגיבוי המלך שהעיתונאים אינם מקצועיים דיים. דבר זה הוליד לזעם שהצטבר ולפתיחת שביתה כללית כבר ביום המחרת – 25 מרס.

אין להתעלם מכך שביום בו יצאו העיתונאים למחאתם הסוערת, יצאו גם קבוצות אחרות להפגנות שזעזעו את ממשלת ירדן. דלק למדורת המאבק נוסף עם הידיעה למחרת הפגישה עם מנכ"ל הביטוח הלאומי והשרים כפאווין ועדוואן. נודע כי מנכ"ל הביטוח הלאומי נסוג מהבטחותיו להעניק 100 דינר חמי שמרוויח מתחת ל-800 דינר ו- 50 דינר למי שמרוויח מעל 800 דינר. ידיעה נוספת שהוכחשה עסקה בשמועה שהעיתונאים יקבלו תוספת של משכורת אחת בשנה (משכורת 13).

אין סצינה פוליטית מפלצתית יותר מעיתונים שובתים. איבוד שליטה מוחלט. הממשלה הירדנית החזיקה מעמד יומיים בלבד לפני שחתמה על הסכמים חדשים עם עובדי העיתונות.

ב-27.3 שבו העיתונאים לעבודה ובאמתחתם הסכם שנחתם על-ידי שר העבודה ומנכ"ל הביטוח הלאומי (הבעלים) בו הוסכם להעלות את שכרם כפי שהוסכם בפגישה הראשונה וכן הובטח שכר של משכורת נוספת בשנה וכן מינוי ועדה שתדון בשאר התביעות.

ה"שקט" הושג. לאותה עת. מלאכתו של עדוואן כדובר הממשלה הייתה רבה מאד, היה עליו לעמוד במתח בין המקצועיות העיתונאית שהביאה אותו למשרה בה אחז ובין ההתרחשויות הפוליטיות כלכליות בירדן, התרחשויות שהכתימו שרים רבים מממשלות קודמות ומן הממשלה הנוכחית, היה עליו לעמוד בפרץ הביקורת של אופוזיציה לוחמנית, האחים המוסלמים שביקשו רפורמות פוליטיות לפני הכל, הפעילים הפלשתינים שחתרו להסלמה עם ישראל במעברי הגבול (יום הנכבה ויום הנכסה), מקרי השחיתות בפרשת הקזינו, מקרה הבריחה ממאסר של איש העסקים שאהין, שחיתות בעיריית ירדן, שחיתות במבחנים אקדמיים, שחיתות בחברות ציבוריות ועוד. היה עליו "לטייח" ו"לטייב" את "המושחתים".

שני שרים לא עמדו במתח הזה. הד"ר יאסין חוסבאן, שר הבריאות התפטר על-רקע מקרה שחיתות ובאותו יום התפטר גם שר המשפטים , חוסיין מוג'אלי, בגלל אותה פרשה אומללה הקשורה בבריחתו של איש העסקים ח'אלד שאהין ללונדון.

פחות מחודש ימים החזיק עדוואן לאחר התפטרות השניים. בחודש זה היה עליו לעבור ביקורת מקצועית מכל רחבי העולם אודות מעצרו של הבלוגר עלא פאזה. אלפי אתרים בעולם קראו לשחרורו של פאזה אשר דיווח על מעשי שחיתות שלטונית והואשם על-ידי השלטונות בפרסום דברי בלע מבלי שיביא לכך סימוכין ומבלי שייצק עובדות לתוך ביקורתו. כאשר היה עליו להגיב, הודיע "שר ההסברה, המידע, התקשורת, דובר הממשלה, העורך לשעבר": שיש להגן על עלא פאזה למרות שאינו חבר בהתאחדות העיתונאים בירדן וכל זאת משום הצורך לשמור על חופש הביטוי.

עוד באותו יום בו דבר עדוואן על הצורך להגן על עלא פאזה , אשר שוחרר ממעצרו, התראיין השר והצביע על חולשתה של המדיה. לדעתו החולשה המרכזית היא העדר תקציבים. הטלוויזיה הירדנית מתוקצבת ב-15 מיליון דינאר, שמתוכם 12 מיליון דינאר מוקצבים למשכורות, כך שהעיתונאים הירדנים המועסקים במדיה האלקטרונית אינם מסוגלים כלל להתחרות בעמיתיהם ממדינות שכנות ואף ממדינות רחוקות יותר המקיימות בסיסים באיזור.

עדוואן מדגים כיצד אל-ג'זירה הפכה להיות כה דומיננטית בחייו של הצופה הירדני המעדיף דיווחים מקומיים מהירים דרך שירותי הלוויין מאשר סרטונים המוגשים באיחור והמדווחים באיחור, אם בכלל. לטענתו מעדיף הצופה הירדני לצפות בתחנות זרות משום "דלות החומר" המוצג בפניו בטלוויזיה הממלכתית. לדבריו, יש להתייחס לעיתונות האלקטרונית באותה מידה שמתייחסים למשקיעים זרים, כדי להביא את ירדן לשורה הראשונה של מדינות בעלות "תקשורת טובה".

שר ההסברה נגד "חוקי הממשל הצבאי"

ב-21.06 כשל כח הסבל של עדוואן והוא הגיש את התפטרותו על-רקע הצעות חוק שהוגשו למושב החדש של הפרלמנט שנפתח היום (22.06.11) . לטענתו הצעות החוק הללו מגבילות את חופש הביטוי. תחילה, לא היה ברור אם יקבל ראש הממשלה את ההתפטרות, אך צעדיו של עדוואן היו כה נחרצים שאין כל אפשרות לשכנעו להסיר את התפטרותו.

מקורות ממשלתיים (אנונימיים) מדווחים לעיתונות הרשמית שהתפטרותו של עדוואן לא מקובלת על ראש הממשלה (לעת עתה). השר, מוותיקי העיתונאים והפרשנים החברתיים בירדן, המשיך אמש את סדר יומו כרגיל, על-פי המתוכנן, ונפגש עם צוותי עבודה לאחר שהכריז על התפטרותו.

מספר עיתונאים ניסו להשיגו טלפונית, אך השר לא השיב לפונים אליו. כדי להדגיש את מחאתו, שלח עדוואן את מכתב ההתפטרות למספר אתרי חדשות ובתוכן גם לעמוד האישי שלו ברשת החברתית – פייסבוק! במכתבו שקיבל פרסום רב מצר השר על הצעות החוק החדשות – חוק הפרסום והעיתונות, חוק הפיקוח על שחיתות ושינויים נוספים בדיני עונשין. "כל אלו יעכבו את הרפורמות ואף יסיגו אותן לאחור".

עדוואן טוען במכתבו שהצעות החוק הנדונות נוגדות את "מסמך האסטרטגיה " שהתפרסם השבוע בעיתונים – מסמך בו דנה הממשלה באסטרטגיה לחמש השנים הבאות בה יעוצבו היחסים בין הממשלה לעיתונות הכתובה והאלקטרונית, מיתוג מחדש של ירדן "דמוקרטית" בה מושם דגש על "שקיפות", "אמינות" ו"מקצועיות" – תחת זאת מכנה השר את החוקים החדשים "חוקי ממשל צבאי".

כמכתבו טוען עדוואן שהרוב בממשלה נגד החוקים הללו, אך ישנם "כוחות חיצוניים" הדוחפים את הממשלה להניח את החוקים החדשים על שולחן הפרלמנט, דווקא היום.

עדוואן הודף את ההאשמות כנגד עיתונאים הממלאים את חובתם. פה ושם עלולים העיתונאים לשגות בדיווח, אך אין הדבר מתיר לציבור להתנפל עליהם, להרוס את משרדיהם ולחבל בעבודתם. (השר מרמז על ההתקפה שנעשתה נגד סוכנות הידיעות הצרפתית אשר דיווחה מטפילה ששיירה של המלך התקבלה במטח אבנים, כתוצאה מדיווח זה נופצו שמשות המשרדים וחובלה קומת הכניסה של סוכנות הידיעות). עדוואן מזהיר שהתקפות כאלו עשויות להוביל לכאוס ואף מסוגלות להטביע את ירדן באותה ביצה טובענית בה נמצאות מספר מדינות ערביות.