|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
יזכור העם ולא ישכח. ''גלעד עדיין חי'' [צילום: AP]
|
|
|
רגע לפני שהמילים נגמרות
|
|
יזכור אלוהים שבמלאת חמש שנים לחטיפת שליט הילד עדיין לא בבית. יזכור אלוהים שחמש שנים אחרי, אף אחד מאלו ששלחו אותו לא לוקח אחריות. יזכור עם ישראל שכאשר נבחריו שולחים אותו למלחמה ומבטיחים לו כי יעשו הכל כדי להשיבו הביתה, לא יאמין להם. יזכרו האזרחים את הדברים האלו בדרך לקלפי בעוד שנתיים
|
|
חמש שנים אחרי, וזה נראה כמו נצח. חמש שנים מאז גלעד שליט נחטף וכבר נגמרו המילים. כל מה שאמרנו לפני שנה, שנתיים ושלוש, כל מה שייחלנו לעצמנו במהלך חמש השנים האחרונות, לא התממש. החלומות הרעים עדיין מתעתעים. שליט הפך להיות הקורבן החי עם המאכלת מעל לראשו, ומדינה שלמה עומדת מהצד ומתווכחת האם להקריב אותו במזבח מכבסת המילים של שחרור מחבלים עם דם על הידיים, הפחדה מפני המעשים שיעשו הרוצחים וכולי. חמש שנים שבהן הציבור השפוי, שיודע היטב את עלות המחיר להחזרתו, עשה כמה צעדים כדי להשתתף במחאה ובמאבק של הוריו, אבל במבחן התוצאה נכשל.
חמש שנים שבהן אביבה ונועם לא נחים לרגע עד שיראו את בנם חזרה בבית. ככל שחולפים הימים, הם מבינים היטב שיש להם פה עסק עם מנהיגים שמפחדים לקבל החלטות. עם מנהיגות שמחפשת רק ספינים שמניבים כותרות יפות. כמו בסיפור הדליקה בכרמל, בשיא הוויכוח, ביום השנה החמישי לחטיפתו של שליט, כאשר כל הציבור נסער מה התנאים המשופרים שמקבלים האסירים הביטחוניים, מופיע האביר על הסוס הלבן ומודיע: אפסיק את ההטבות ההזויות שיש למחבלים בכלא. ההצהרה הזו כמובן טעונה הוכחה בשטח. מי שמכיר את המציאות מאחורי הסורגים בבתי הכלא של המחבלים הרוצחים, יודע שלא פשוט ליישם את זה. גם התועלת של מהלך כזה מוטלת בספק, מעבר לצד התדמיתי-הצהרתי שלה. התגובה בצד השני, שכבר ראינו שאין לו קמצוץ של צלם אנוש, עלולה להיות הפוכה: החמרת תנאיו של שליט שמי יודע באיזה תנאים הוא מוחזק עכשיו. ההפסד, בכל מקרה, יהיה שלנו.
חמש שנים שבהן אנו צריכים להתייצב בפני משפחת שליט ולומר: סליחה, אנחנו מתביישים וכואבים מאוד את המציאות שנוצרה. ובינתיים הוויכוח על תג המחיר ימשיך להכות מעל ראשם של אביבה ונועם. פתאום הם מגלים שהילד שלהם הוא חלק מתעריפון בלתי כתוב, שכמו כל מחיר הוא נתון למו"מ. פתאום הם מבינים שהילד שלהם הלך לצבא כדי להילחם מתוך ידיעה שהוא עלול לא לחזור, אבל לא חלם על כך שהוא יהיה בחיים, מעבר לפינה, ומדינה שלמה עם הצבא הכי חזק במזרח התיכון לא יודעת היכן הוא נמצא. עוד יום ועוד יומיים ואולי שבועיים, נחזור כולנו אל השיגרה, משפחת שליט אל האוהל שלה והזוג נתניהו ימשיך לעבור ליד האוהל של המשפחה יום-יום מבלי לומר מילה. ואולי מפני שאין להם מה לומר.
יזכור אלוהים שבמלאת חמש שנים לחטיפת שליט הילד עדיין לא בבית. יזכור אלוהים שחמש שנים אחרי, אף אחד מאלו ששלחו אותו לא לוקח אחריות. יזכור עם ישראל שכאשר נבחריו שולחים אותו למלחמה ומבטיחים לו כי יעשו הכל כדי להשיבו הביתה, לא יאמין להם. יזכרו האזרחים את הדברים האלו בדרך לקלפי בעוד שנתיים.
|
| תאריך:
|
25/06/2011
|
|
|
עודכן:
|
26/06/2011
|
|
יהודה קונפורטס
|
|
כאשר אין מה לספר על העתיד, כאשר ההווה המאולתר מתנהל מעצמו, כל שנותר הוא לנבור בעבר ולהחיות מתוכו שדים. הימין שלנו נדבק בחיידק ה"משילות" הטורף. עקב כך הוא אסר מלחמה על "אויב קל", השמאל שלנו, הוא מתמקד בהכאתו ובכתישתו.
|
|
|
|
|
ראש הממשלה בנימין נתניהו אינו מבין מדוע יונתן פולארד לא משתחרר.
|
|
|
|
|
משנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת אנו עדים לתמורות עמוקות, שחוללו קברניטי המשק בקפיטליזם. התמורות היו נחוצות כדי להפיח בו רוח חיים. התמורות היו נחוצות כדי להתגבר על סתירות ונטיות משבריות אינהרנטיות, אשר הגיעו לכלל נקודות רתיחה. אך כל התמורות בדבר אחד לא נגעו והותירו על כנן את המניע האולטימטיבי של הקפיטאליזם - הצבירה האינסופית של הון ,שהייתה כרוכה בהסדרי כוח חדשים בתכלית בין השוק למדינה . המדינה בתקופה של טרם הניאו ליברליזם יכלה להטיל מרות על ההון, נטלה על עצמה גם מחויבויות להוצאות לרווחת הציבור. הניאו ליברליזם הטיל מום בחוסנה של החברה והחליש את מעמדה של העבודה אל מול ההון.
|
|
|
|
|
במאמרי הקודם (בין המקל לגזר) התייחסתי למעמדה הבעייתי של ישראל ככלי ריאל-פוליטי בעימות בין הציוויליזציה המוסלמית והמערבית  אך אל לנו לשכוח שמתחת למחשבה האינטרסנטית והריאל-פוליטית ישנו רובד עתיק ומצחין של אנטישמיות אמוציונאלית המתבטאת בעיקר בתרבות המוסלמית החדשה מחד-גיסא ובשיח האנטי-ציוני של השמאל האירופי מאידך-גיסא
|
|
|
|
|
כעת ודאי כבר ברור לקורא, איך מתקשרות שתי הדמויות הבדויות המסמלות נדודים - הנודדת הספרותית "נסיה" והנודד האגדי-מיתי "אחשוורוש" - לקביעה הפסקנית המוכרזת בחלקו השני של הרומן, שלפיה מדינת ישראל היא ניסוי שנכשל, משום ש"מדינת היהודים" לא הצליחה (לטענת המחבר של היצירה) להגשים את חזונו הציוני של הרצל. ועל-מנת לחזק מסקנה זו, בעזרת הנימוק כי בגֶנוֹם של העם היהודי קיימת תשוקה מוּלדת לצאת לנדודים, שתל אשכול נבו בפי דמויות נוספות, מאלה ששיתף כדמויות "ריאליסטיות" ביצירתו, את השאיפה לנדוד מציון, וגם ציטט בפי אחדים מהם שורות מפזמוני המחאה של התקופה, שבהם ביטאו מחבריהם את תמיכתם בשלום ואת ייאושם מהתעכבותו באמצעות כיסופים אל מקום אחר, מסוכן פחות ממדינת ישראל (רשימת השירים מצורפת כנספח בסוף הכרך, ובכללם מצוטט השיר של יעקב רוטבליט "רואים רחוק רואים שקוף", המבטא את הכיסופים "לעוף אל מקום שבו אולי כמו הר נבו רואים רחוק רואים שקוף", 460).
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יצחק בריק
כניסה לרפיח תביא להרס מוחלט של יחסינו עם מדינות העולם ועם מדינות ערביות שאיתן יש לנו יחסי שלום, ויהיו לכך השלכות קשות מאוד. כניסה לרפיח גם לא תשאיר אף לא חטוף אחד בחיים, ויהיו הרבה...
|
|
|
|
|
צבי גיל
"לקחי השואה חייבים להיות לקוד תרבותי של חינוך לערכים הומניים, לדמוקרטיה, לזכויות אדם, לסובלנות וסבלנות, ונגד גזענות ואידיאולוגיות טוטליטריות" - מתוך מנשר ניצולי השואה
|
|
|
|
|
דן מרגלית
יתכן כי בימים אלה אתם נושכים את השפתיים ומשלימים עם החלטות הנראות לכם בלתי נכונות  לא, זה כבר לא זה, הממשלה בדרך להחלטות פליליות
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
