סייף אלאיסלאם, בנו היקיר של שליט לוב מועמר קדאפי אמר בראיון ליומון האיטלקי החשוב "קוריירה דלה סרה", כי משטרו של אביו במתכונתו שלפני ה-17 בפברואר האחרון, יום פרוץ המהפכה הלובית, נחשב ל"מת וקבור לעולמים".
לפיכך הוא הציע שתתקיימנה בחירות חופשיות במדינה בפיקוח ארגונים בינלאומיים ובכללם ארגון נאט"ו, ותוצאותיהן, תהיינה כאשר תהיינה, יתקבלו על-ידי השליט הלובי. יתר על כן, סייף אלאיסלאם הבטיח כי חוקת לוב תותאם לדמוקרטיה ויונהג חופש עיתונות מוחלט, כאשר השאיפה היא להידמות לארה"ב. לא פחות ולא יותר.
סייף אלאיסלאם, המוכר לבאי מועדוני הלילה של לונדון כסטודנט נצחי לכלכלה וחובב שעשועים לסוגיהם, נחשב למתון יחסית מבין בניו של מועמר קדאפי. שליחותו נראית כניסיון נואש ובלתי אפשרי להצלת המשטר, כאשר המעוזים של השליט הלובי נתונים בפצצות מכל הסוגים, ובכלל זה מתקפות טילי אוויר-קרקע מצד מטוסי כוחות ברית נאט"ו.
התערבות המחץ הצבאית האדירה של מעצמות המערב בזירת המלחמה הפנים-לובית חוללה שינוי דרמטי לרעה במעמד המשטר, ולמעשה התוותה מפת סיכויים וסיכונים חדשה עבור הכוחות הפוליטיים במדינה.
המזכיר הכללי של נאט"ו אנדרס פוג רסמוסן מדנמרק לא האמין כי קדאפי, הניצב בגבו אל קיר המוות ונלחם על חייו בתחושה של ג'יהאד מול הצלבנות המערבית, יוסיף לשרוד, וקובל על כך שהמבצע של נאט"ו בלוב גורם ל"הוצאות מטורפות" כהגדרתו, המאיימות לפגוע מאוד בתקציביה של הברית. הוא קרא למדינות החברות "לפתוח את הכיס" ולהזרים כספים. ברוח דומה פורסם באיטליה, כי הממשלה נאלצה להוציא במשך שלושה שבועות סכום של 700 מיליון יורו במערכה בלוב, ובה בשעה גם לכלכל את הזרם הבלתי פוסק של פליטים מצפון אפריקה המוחזקים במחנות מעצר. בהתייחסו לנושא, אמר נשיא ארה"ב
ברק אובמה לקונגרס האמריקני, כי יש להפסיק את הוצאת הכספים על ההפצצות בלוב המבוצעות לרוב על-ידי כלי טיס אמריקניים.
פעולת נאט"ו בלוב מתנהלת בתוקף החלטת מועצת הביטחון של האו"ם מה-17 במארס האחרון הקוראת לנקוט את כל האמצעים הדרושים, למעט כיבוש, על-מנת להגן על אוכלוסייתה האזרחית של לוב. החלה כללית של נורמה ברוח זו אומנם נדונה בהרחבה במהלך העשור האחרון, אולם המקרה של לוב הוא הראשון שזוכה למעמד של החלטת מועה"ב לפי הפרק השביעי של מגילת האו"ם המתייחס ל"פעולה בנוגע לאיומים על השלום, הפרות של השלום ומעשי תוקפנות", והחלטת מועה"ב נסמכת על הנורמה של "יישום האחראיות להגן על אזרחים ורכושם" שעקרונותיה נדונו במשך שנים רבות במוסדות האו"ם.
הפעילות הנוכחית בלוב מתבססת על היעדר היכולת או הנכונות של לוב להגן על אוכלוסייתה האזרחית, נוכח ההבנה כי השימוש שעשה קדאפי בכוח נגד אזרחי לוב מאז תחילתן של ההפגנות נגדו, חרג באופן ניכר מזה שנקטו עמיתיו במדינות האזור.
התבערה שניצתה כאש בשדה הקוצים בשטחה של לוב, המשתרע על כמעט 1.8 מיליון קמ"ר, משקפת התנגדות עממית נחרצת למשטר ששלט ביד ברזל למעלה מ-40 שנה. לצד הברוטליות שהוא נקט נגד האוכלוסיה האזרחית, הבטיח קדאפי "למחוץ את המקקים" אשר העזו להתקומם נגד משטרו.
האירועים גרמו להתפטרויות פומביות של שגרירים לוביים אחדים ולקריאתו של שגריר לוב באו"ם לעצור את "השמדת העם" המתחוללת בארצו, בטענה כי האלימות בלוב מצדיקה תגובה של הקהיליה הבינלאומית. מועצת הביטחון של האו"ם נענתה לכך על-ידי הטלת אמברגו נשק על לוב, איסור נסיעה אליה והקפאת נכסים, ובמקביל הפנתה את המשטר בלוב לבית הדין הפלילי הבינלאומי.
בריטניה וצרפת דרשו את החרפת הסנקציות, לרבות הכרזה על לוב כאזור ללא טיסה. סין, רוסיה, טורקיה ומדינות נוספות שהתנגדו תחילה, הצטרפו לבריטניה ולצרפת בעקבות פנייה של הליגה הערבית שנתמכה על-ידי הוועידה האיסלאמית, מועצת שיתוף הפעולה במפרץ וכמובן - קולותיהם של המורדים הלובים.
בעקבות הזהב השחור
החלטת מועצת הביטחון בזכות "האחריות להגן" התקבלה לכאורה על-פי העקרונות של מידתיות, כוונה, וסיכויי הצלחה, כאשר הערכות המודיעין של נאט"ו היו כי הפעולה תימשך 90 יום וכי לאחריה יוקם כוח רב-לאומי לשמירת השלום, כמו במקרה של בוסניה.
לדעתו של פרופ' רובי סיבל, לשעבר היועץ המשפטי של משרד החוץ ומרצה למשפט בינלאומי באוניברסיטה העברית, מעֵבר לתגובות מילוליות, אין למדינות הזכות להתערב בכוח במדינה אחרת, והשיקול להתערבות האו"ם במקרה של לוב הוא פוליטי במהותו ומסתמך על רוב, שבמקרה הזה הושג ללא וטו בהצבעה של מועה"ב.
מבחינת הפעולה, הפכו חולות המדבר של לוב לביצה טובענית. מחירי הנפט והזהב עלו חרף הרצון של האופוזיציה הלובית לחדש חלקית את יצוא הנפט, שהוא המרכיב העיקרי של הכנסות המדינה.
ראשי הכוחות של נאט"ו מתקשים עדיין לברר מיהם בעצם מנהיגי האופוזיציה, מהן מטרותיהם ומהי מידת הקונסנזוס שעליו הם נשענים. הם שואלים את עצמם האם האיסלאם הרדיקלי נמנה על מחנה זה, או שאולי הוא ממתין בשולי הדרך כדי להצטרף בעיתוי הנכון לו, והיכן משתבץ או עלול להשתבץ ארגון אל-קאעידה.
האופוזיציה, אם תגיע לשלטון, הרי שיהיה זה על כידוני "האימפריאליזם המערבי חומד הנפט". החישוקים שהשכיל קדאפי להדק סביב החברה הלובית ההטרוגנית יקרסו כנראה עם היעלמות משטרו, ותיווצר מציאות חיים הרסנית, בדומה לזו הקיימת בעירק או באפגניסטן.
האופוזיציה הלובית שואבת כוח מן החברה השבטית, שחרף מאמצי קד’אפי להחלישה, שמרה על מבנהָ המסורתי. לוב מורכבת מלמעלה ממאה שבטים, אך מרביתם מאוגדים במסגרות-גג קואליציוניות, המצמצמות את מספרם לכדי שתיים-שלוש עשרות, ביניהם שבטי הוורפלה, המקאריחה, הקד'אד'פה, א-זינתאן, א-זואייה, אלמג'אברה, בני-ווליד ואחרים. הוורפלה והמקאריחה - שני השבטים הגדולים ביותר, והקד'אד'פה - שבטו של קדאפי, הם שבנו בזמנו את משולש הכוחות שעליו נשען המשטר.
עם הזמן, עברו רבים מבני השבטים תהליכי עיור והם חיים בריכוזים העירוניים שברצועת החוף, המשתרעת על כ-10 אחוז משטחה של לוב. ברצועה זו חיים 90 אחוז מכלל 7 מיליון תושבי המדינה, ומכאן ניתן להבין מדוע מתנהלת המלחמה במרחב שעל חוף הים התיכון.
במהלך שני העשורים האחרונים, החריף בהתמדה הכרסום בתמיכת שבטי הוורפלה והמקאריחה במשטר. מרידות צבאיות ונרגנות כלכלית, חברתית ופוליטית, שאחד משיאיה היה פרישתו המחאתית הרועמת של סגנו ויד ימינו של קדאפי, עבד אלסלאם ג'לוד משבט המקאריחה, הפכו לעניין שבשגרה. הרג של אלפי מתנגדים למשטר והיעלמות אלפים אחרים ללא משפט, העמיקו את הסדקים בתמיכת החברה השבטית במשטר, ומוקדי התסיסה השבטיים היו חלק חשוב בביסוס האופוזיציה למשטר.
מאז עלייתו לשלטון ב-1969, דחק קדאפי בשיטתיות את המסגרות השבטיות אל שולי החיים הפוליטיים כדי לפנות את הדרך לכינון דפוסים על-שבטיים חדשים, שיסיטו את הנאמנות מן השבט אל המשטר ויבססו את מעמדו בשלטון.
ב-2011 בולטת הרלוונטיות של המערכת השבטית לחיים הפוליטיים בלוב. בה בעת, מדגישים מומחים כי מסגרת השבט אינה מציעה עמדה אחידה כלפי המשטר או כלפי האופוזיציה וכי בשני העשורים האחרונים התעצמה התופעה שבאותה מסגרת שבטית קיימת מחנאות כפולה - הן בעד המשטר והן נגדו. כלומר, פן טראגי של המלחמה הנוכחית הוא שחייל בצבא קדאפי עלול להרוג את בן שבטו או משפחתו הנלחם בשורות האופוזיציה.
במהלך שנות שלטונו, הנהיג קדאפי מערכות רווחה הכוללות בריאות, חינוך חינם, ודיור ומזון מסובסדים. כל אלה לא הצליחו לבלום את הזעם המצטבר והשאיפה לשינוי של צעירים ומשכילים. קרוב לוודאי, שאחרי הלוחמה המתנהלת כיום, רבים מהם ורבים אחרים במדינות העולם ישאלו מדוע ארגון כמו האו"ם על מוסדותיו, שלא התערב בעבר בסכסוכים פנימיים רבים עקובים מדם, בחרו בלוב כאבן בוחן ליישום "הזכות להגן" באמצעות החלטות פוליטיות.
ומבחינתנו, יש מקום לשאול, כיצד יגיבו המדינות החברות באו"ם אם וכאשר תבקש הרשות הפלשתינית לקיים דיון בעצרת על הקמתה של מדינה, לפי החלטה חד-צדדית שלה. אבו-מאזן נסוג השבוע מהרעיון ומבקש את התערבותן של ארה"ב ושל מדינות אירופה בתהליך המדיני של ישראל. ד"ר מרדכי קידר היטיב לבשר לנו כי אבו-מאזן לא יעז להעלות את הנושא בעצרת האו"ם, כי כלפי הציבור הפלשתיני עלולה להתפרש הבקשה כוויתור על החלום של חיפה ויפו מודל 1948.
ואם אנו עוסקים "בזכות להגן", השבוע, במלאות 5 שנים לישיבתו של גלעד שליט בשבי, יש מקום לתהות על מיקומה של זכותנו, כאשר עד לימים אלה, לארגון הבינלאומי לא היה עניין ליזום ביקור של נציג הצלב האדום במרתף שבו מוחזק החייל השבוי שלנו.
