העברת יהודה ושומרון תחת ריבונות מדינת ישראל פירושו סיום הסכסוך בין ישראל למדינות ערב.במשך תקופה ארוכה אני אומרת שכדי להתחיל לסיים את הסכסוך החד-צדדי, והמעוקם ביותר, בין הערבים וישראל, המדיניות הדו-משמעית, הסכיזופרנית של ממשלת ישראל, חייבת להסתיים. הם חייבים, סוף סוף, להודות, בגלוי, כי השטחים מנהר הירדן ועד הים התיכון, באופן חוקי, שייכים לעם היהודי, וליהודים בלבד.
עם הווידוי הזה, שמזמן היה צריך להתרחש, ממשלת ישראל חייבת להעביר את יהודה ושומרון תחת ריבונות ישראלית, ורק אז הערפל יתחיל להעלם, לאט אבל בטוח. חאלד אבו טועמה הוא עיתונאי ערבי-ישראלי ישר מאד שאינו טוחן את מילותיו לא עבור ישראל או הצד הערבי. ב-4 ביולי 2011 פרסםהג'רוזלם פוסט את המאמר של טועמה והארב קינון תחת הכותרת: 'הרשות הפלשתינית תוותר על פניה לאו"ם אם ישראל תקבלת את קווי 67', (ראו
קישור).
בתשובה להצהרת הרשות הפלשתינית, ראש ממשלת ישראל
בנימין נתניהו אמר שהקהילה הבינלאומית מתמקדת רק בגבולות וההתיישבות היהודית, ובכך, הם היו בשוגג מקבלים את דרישת הפלשתינים למדינה, ולא מתמודדים עם הבעיה כיצד, באמת, לסיים את הסכסוך. במילים אחרות, עם גישה זו, הסכסוך יכול להימשך, ההתקפות על ישראל יכולות להמשיך, אך לערבים חייב שתהיה מדינה נוספת ממנה יוכלו להילחם בישראל.
כדי לסיים את הסכסוך, נתניהו הודיע כי צריך לטפל בסוגיית הפליטים הערבים ושמדינת ישראל תוכר על-ידי כל הערבים, ובמיוחד אלו הקוראים לעצמם "פלשתינים", כמדינה יהודית, אחרת הסכסוך לא יגמר. אני אומרת שגם אז הסכסוך אולי לא יגמר.
ולכך אני חייבת להוסיף שממשלת ישראל חייבת לערוך דיון מלא על שני נושאים נוספים. האחד הוא זכותה החוקית של
ישראל לכל השטח מנהר הירדן ועד הים התיכון, שהערבים כבשו והחזיקו באופן לא חוקי במשך 19 שנה. השני, חובת ממשלת ישראל לוודא כי מכאן ואילך הערבים יהיו מודעים היטב לכך שישראל היא שמהכתיבה את כל התנאים כדי לסיים את הסכסוך ולא הערבים, ומעולם הם לא היו. נתניהו ושאר ממשלת ישראל צריכים לדעת כי זה ניגוד העניינים ימשיך, ללא הגבלת זמן, אלא אם הם הולכים על הסיפוח.
אם ישראל תתקדם עם תהליך יישום הסיפוח של יהודה ושומרון, אני מצפה שהערבים ידחו פעולה זו, אך לא יצליחו למנוע אותה. גם השחקנים של הקהילה הבינלאומית, יצעקו, יימחו, אך ללא הצלחה, אבל זה לא ימנע מפעולת הסיפוח להתרחש. אני באמת ובתמים מאמינה, שבחשאי, העולם עייף מאוד מהסכסוך הזה ויאנחו לרווחה לאחר שהסיפוח יתרחש, ובסופו של דבר הם ייהנו מסיום הפעולה.
הגיע הזמן להודות שמרבית ערביי ישראל, המהווים כ-20% מאוכלוסיית ישראל כיום ומחזיקים באזרחות ישראלית, הם אזרחים לקויים למדי. הם לא מיעוט שהתבולל.
הם נשארו ערבים, לא ישראלים עם שורשים ערביים, הם אינם מזדהים עם הדגל הלאומי וההמנון של המדינה היהודית, או מנהגיה וחגיה וההיסטוריה שלה, והם כמו עשב בר. הם נשארו נאמנים עמוקות למוצא הערבי שלהם ואין ספק שתוך שנייה הם יצטרפו לאחיהם להשמדת ישראל.
לערבים, שישראל "צברה" עם ניצחונה ב-1967, תינתן בחירה, שהם יצטרכו לעשות: א) הלישאר לחיות בישראל, תחת החוק של מדינת ישראל, בעלי זכויות מלאות, אוחזים בתעודת זהות ישראלית, שנוצרה במיוחד עבורם, אך ללא
זכות הצבעה. תעודת זהות זו תיאכף, על-פי חוק, למשך עשרים שנה. באותן עשרים השנה, דור חדש יגדל שלמד לקבל את המדינה היהודית עם הכרת תודה. הם ילמדו לחיות כשווים עם היהודים. ישראל חייבת ליצור את תוכנית הלימודים שלהם - כל השקרים שהם לומדים כיום יוצאו מספרי הלימוד שלהם. אנטישמיות ושנאה ליהודים לא יישמעו שוב והם ילמדו, מלידה, לכבד, אפילו לחבב, אך לא לשנוא יהודים ואחרים שאינם מוסלמים.
הם ילמדו להיות פרודוקטיביים, ולא טרוריסטים הרסניים. ובעזרת מדינת ישראל הם ילמדו להיות אזרחים טובים וכך, שבעוד עשרים שנה, הדור החדש ייתכן שיוכל לקבל את הזכות להעשות אזרחים ישראלים, ולהיות אזרחים טובים. אפשרות שנייה - עדיף, כמו שפרשנים רבים הציעו במהלך השנים, שלערבים אלה יינתן תמריץ, כספי, [אולי 50,000 דולר לאדם], להפעיל לחץ על כל מדינות ערב ולגרום לכך שהם יקלטו את הערבים האלה. כספים אלה יהיו זמינים משיתוף פעולה בין כל העמים שכעת ממנים את הכוס ללא תחתית של קיומה, פזיזת הכספים, של הרשות הפלשתינית.
אם הצאת תוכנית ב' לא תתקבל והערבים ייבחרו שלא לקבל את התמריץ הכספי שייחייב אותם לעזוב את ארץ ישראל, לאחר שסיפוח יהודה ושומרון יתממש, כחוק וכדין, לממשלת ישראל תהיה הזכות והחובה להכתיב ולאכוף את חוקי מדינת ישראל. ואם איזה חוק פלילי או אזרחי יופר על-ידי ערבי, הוא או היא יעמדו לדין בבית משפט של מדינת ישראל ואם הוא או היא יימצאו אשמים, הם יאסרו או יגורשו מהמדינה, ותעודת הזהות הישראלית שלהם תשלל לצמיתות.
במידת מה, כי אני לא מאמינה שהערבים, אי פעם, יסיימו את סכסוכם עם מדינת ישראל. כי זה בדמם לשנוא יהודים והם אנטישמים מלידה. הם גם מכחישים את זכותה של ישראל להתקיים והשלום שמצרים וירדן חתמו עם ישראל הוא חזות של נוחות פוליטית שיכולה להיתבטל ולהסתיים בהודעת רגע, או ללא הודעה מוקדמת.
עד שכל מדינות ערב יאמינו ויפעלו לאורך אקומניות, כלומר, שכל הגברים והנשים נבראו שווים, ללא הבדלי דת, כלומר שהם ישימו סוף לתירגול עליונות האסלם שלהם, לעולם לא יהיה סוף אמיתי לסכסוך הערבי, לא רק עם ישראל אלא גם עם שאר העולם הלא מוסלמי. בכל אופן, עם הסיפוח של יהודה ושומרון, וכשהם, בסופו של דבר, חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל היהודית, כפי שהיו צריכים להיות לפני שנים, ביטחונה של מדינת ישראל ינוהל טוב יותר ותחת שליטה מלאה יותר של ישראל והישראלים יוכלו לחיות במסגרת של שקט נפשי טוב יותר.
לישראל אין שום חובה משפטית להתכווץ לקווי שביתת הנשק של1967-1949, אלא לחיות בין גבולותיה החוקיים, מהנהר ועד הים..
הסיפוח עכשיו, פירושה תחילת הסוף של הסכסוך.
