חמישה עונשי מאסר עולם ועוד ארבעים שנות מאסר, שפסק בית המשפט המחוזי בתל אביב על מרואן ברגותי, הינם צעד קטן בתולדות המדינה, אך צעד גדול בלוחמה בטרור.
בית המשפט דחה את טענת ברגותי, כי הוא מנהיג מדיני, וידו לא הוכתמה בעשייה רצחנית. בכך קבע בית המשפט תקדים חשוב: מנהיג הטרור הינו טרוריסט, כמו אחרון הרוצחים השפלים, שהוא מפעיל. הלכה זו יכולה לחול גם על רב-המרצחים יאסר ערפאת, שכזכור, חבורה של סהרורים נורווגיים העניקה לו באוסלו את פרס נובל לשלום, וחבורה של הוזים ישראליים חגגה זאת עמם.
ברגותי, ראש התנזים ביהודה ובשומרון (זרוע של ארגון "פתח"), הואשם ב-38 אישומים, וזוכה מ-33 מהם. גם הרשעה ברצח חמישה יהודים הספיקה לשלוח את "התכשיט" לכלא; ואני מקווה, שהדלת המסתובבת בבתי-הכלא שלנו, תיפתח רק כדי להעביר את גווייתו לקבורה. ראוי לציין, כי אין ביטחון בכך. עיינו בערכים אחמד יאסין, עבד אל-עזיז רנטיסי וכיו"ב.
ברגותי נעצר באמצע אפריל 2002 אחר מרדף ארוך. הוא לא התנגד למעצרו - בניגוד לתדמית הלוחמנית, שיצר לעצמו, כדי להרתיע את כוחות צה"ל. בהחלטה אומללה, לדעתי, החליט היועץ המשפטי לשעבר, כי יש לשופטו בבית-משפט אזרחי, ולא בבית-דין צבאי. כך, ניתנה לרוצח הזדמנות לפרוט את מרכולתו המדינית. הממשל הישראלי לא למד מההיסטוריה, ולכן נדון לחזור עליה.
וכך כותב נועם שרביט באתר "חדשות מחלקה ראשונה" (NFC) על מה שאירע בבית-המשפט בהכרעת גזר-הדין: "כשנכנס ברגותי לאולם בית המשפט, קיבלו אותו תומכיו במחיאות כפיים סוערות. בין התומכים היו חבר המועצה המחוקקת ברשות הפלשתינית, חאתם אל-קאדר; חברי הכנסת הערביים עבד אל-מאלכ דהאמשה ומוחמד ברכה; נשיא אוניברסיטת אל-קודס, פרופ' סרי נוסייבה ואחרים. מחוץ לאולם התקיימו הפגנות של פעילי שמאל שלא הורשו להיכנס לבית המשפט" (6 ביוני 2004).
הזיכוי המפתיע מ-33 אישומים - כמו ההעברה לבית משפט אזרחי - עומד במסגרת מה שהיה אומר אבי: "שוטה אחד השליך אבן לנהר, וארבעים חכמים לא ימשוה".
אחת הבעיות העיקריות בלוחמה בטרור הינה ההגדרה מי בר-מוות כיוון שעיסוקו בטרור. ארגוני טרור בכל העולם נוהגים עמימות בהגדרה של מנהיגיהם. כך, הם נקראים "פעיל פוליטי", "מנהיג רוחני", "מנהיג מדיני" ועוד מונחים, הנמצאים במילון, כדי ליצור עמימות, שתקנה חסינות.
פרוץ המהומות ("אינתיפדת אל-אקצה") בספטמבר 2000 שינה מאוד את אופי התגובה הישראלית על הטרור הפלשתיני - ובעיקר, לאחר חילופי השלטון בפברואר 2001. בהפעלה נמרצת של מדיניות הסיכול הממוקד הרגה ישראל בשיטתיות מבוקשים (בעיקר, אנשי חמאס ו"החזית העממית"), שנצבר עליהם מידע. מרשימת המיורטים נעדרו אנשים, שמילאו תפקידים מדיניים לכאורה - כמו מרואן ברגותי. כך, ניצלה הרשות את העמימות בהגדרה בין פעילים פוליטיים לבין פעילים צבאיים על מנת להקנות לאנשיה חסינות מפגיעה ישראלית.
הפרדה כזו הינה נכס אסטרטגי לארגוני טרור, שטורחים לעמעם את הגבולות בין פעילותם הפוליטית לבין פעילותם הצבאית, על-מנת להשיג חסינות מפגיעת השלטון מחד-גיסא ויוקרה בינלאומית מאידך-גיסא. למשל, המחתרת הקתולית בצפון אירלנד (IRA) מול המפלגה "שין פיין", המייצגת בפרלמנט הבריטי את האינטרסים של הקתולים באלסטר; המחתרת הבאסקית (ETA) מול המפלגה הלאומנית "בטאסונה", שמייצגת את האינטרסים של הבאסקים בפרלמנט הספרדי. "בטאסונה" הוצאה מחוץ לחוק לאחר שהפרלמנט הספרדי אישר בתחילת יוני 2002 חוק, האוסר תמיכה של מפלגות בארגוני טרור.
עכשיו דן בית-הדין האירופאי לזכויות האזרח בפרשת "בטאסונה". מהניסיון הבריטי - הוא עוד יכול להפוך את פסק-הדין של בית המשפט העליון הספרדי, שאישר את הרחקתם.
הבריטים לא הפלו בין לוחמים לפעילים פוליטיים, ובתחילת שנות השמונים אסרו על השמעת קולותיהם של פעילי טרור ברדיו ובטלוויזיה - גם אם נבחרו כחוק לפרלמנט הבריטי. זה היה תקדים עולמי, שכידוע בית-המשפט העליון הישראלי סירב לאמצו ביחס להופעת מנהיגי הטרור הפלשתיני ב"קול ישראל" ובטלוויזיה.
כידוע, חלק מארגוני הטרור הינם ארגונים דתיים, ובהם - כולל בתוך גבולות מדינת ישראל - יש עירוב בין פעילות דתית, פעילות חינוכית, פעילות רווחה, צדקה, תעמולה ורצח - הכל לכאורה בשמו של האל. ארצות-הברית ומדינות אחרות (כולל ישראל) מנסות לנפץ את הקשר הגורדי בין ענפי הטרור בשעה שתומכי הטרור מנסים לשוות לו תדמית של פעילות אזרחית מותרת. העמימות, שיוצרת במתכוון הרשות הפלשתינאית, בין כביכול פעילותה המדינית לבין פעילותה הטרוריסטית הנה אבן-פינה באסטרטגיית הטרור. לעמימות זו נרתמו אדריכלי אוסלו וממשיכיהם - עד שתפיסת אניית הנשק "קרין אי" הוכיחה ביודעין את תפלות ההבחנה.
פסק-הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב יוצר תקדים חשוב בלוחמה בטרור, כיוון שערער את היסודות בעמימות המכוונת של הטרוריסטים. מרואן ברגותי הפך ללפיד, ההולך בפני המחנה: הוא יישב בכלא כיוון שהפעיל, יזם ועודד טרור.
האם תלך ממשלת ישראל הלאה, ותביא למשפט את ראש הכנופייה יאסר ערפאת?
נראה לי, שממשלת ישראל לא חשבה מעולם לעשות זאת, וגם לא תעשה זאת. את המלאכה ייאלצו לעשות במקומה ישראלים טובים בעלי נתינות אמריקנית ויהודים אמריקניים, שנפגעו בטרור. כמה נפגעי טרור כבר עשו זאת, והשיגו, בינתיים, פיצויים כבדים מרב-המרצחים.
_______________
אביתר בן-צדף הינו עמית מחקר במכון הבינלאומי למדיניות נגד טרור (ICT) במרכז הבינתחומי הרצליה.
