החקיקה והפסיקה בדרך כלל מגיבות למצבים מתפתחים, ולכן מפגרות אחרי המציאות. הדבר נכון שבעתיים בעידן המידע הנוכחי, בו הטכנולוגיה מתפתחת בקצב שלפעמים גורם סחרחורת אפילו למפתחיה עצמם.
כך בדיוק אירע להסדרה המשפטית של האינטרנט. הרשת יצרה שאלות כבדות בסוגיות כגון
חופש הביטוי, לשון הרע, קניין רוחני וסודות מדינה, ורק אחרי שני עשורים של פעילותה המסחרית הנרחבת, הולכות וניתנות התשובות - גם אם לאט ובצורה חלקית.
הצעת החוק לחשיפת פרטיהם של גולשים פוגעניים היא צעד חשוב בהסדרה הזו. היא מהווה איזון ראוי בין חופש הביטוי, שמגיע לשיאו באינטרנט, לבין השמירה על זכויות יסוד כמו שם טוב וקניין - שגם הפגיעות בהן מגיעות לשיאן באינטרנט. ההצעה מעבירה את הנטל והאחריות לכתפי הפוגעים עצמם, וזהו היתרון הגדול ביותר שלה.
האם אתרי אינטרנט אחראים לעבירות המבוצעות בהם, בידי מי שאין להם שליטה עליהם - קרי: טוקבקיסטים ובלוגרים? מצד אחד, האתרים דומים ללוח מודעות עירוני: הרי ברור שהעירייה אינה אחראית לכך שמישהו יתלה פרסום משמיץ על הלוח שהציבה, וברור שהיא אינה אמורה להציב שומר ליד כל לוח. מצד שני, פרסום באינטרנט יכול לגרום נזק גדול עשרות מונים מזה שעל לוח מודעות בקצה הרחוב. מצד שלישי, הגבלות על טוקבקים יהיו לא מעשיות (כי תמיד יימצא מי שיתעלם מהן), בלתי אפשריות לאכיפה מבחינת משאבי האתרים ויפגעו באחד מיסודותיה של הרשת.
יש להדגיש: כאשר מדובר בכותבים המהווים חלק מצוות האתר, ברור שהאחריות תיפול גם עליו וגם עליהם - בדיוק כמו על כל אמצעי תקשורת. זאת, בנוסף לחובה שכבר קבעו בתי המשפט, לפיה על האתר להוריד טוקבק פוגעני אם הוא נדרש לעשות זאת, אחרת ישא באחריות לפרסומו. אבל בניגוד לעיתון מודפס, בו יש מערכת מסודרת וידיעה ברורה מי כתב ומי ערך ומי אחראי, אין שום יכולת לשלוט על המגיבים האנונימיים. לכן, כאמור, הפתרון הוא בהעברת האחריות אל הפוגעים עצמם.
הצעת החוק אומרת, שהאתר לא יוכל להסתתר מאחורי האנונימיות של הגולשים. מאחר שכתובת IP תמיד יש לו, הוא יהיה חייב למסור אותה ללא כל טענות ומענות. מכאן ואילך, תהיה זו הבעיה של הנפגע לאתר את הפוגע ולתבוע אותו. במקרים קיצוניים, יוכל בית המשפט לחייב את האתר למסור גם את הפרטים המזהים - שם, כתובת וכדומה - ככל שאלו מצויים ברשותו. ברור, מאופייה של הרשת, שזה יוכל להתבצע במקרים נדירים מאוד, ואולי בכלל לא. אבל חשוב שהאופציה תהיה קיימת.
הצעת החוק הנוכחית היא צעד חשוב אך לא מספיק. יש לעגן בחקיקה גם את הטיפול במי שמפרים למשל צווי איסור פרסום או עוברים על הוראות הצנזורה, ולטפל בהם בצורה תוקפנית ומהירה יותר מאשר בגולשים הפוגעניים האחרים. חופש אינו אנרכיה, גם בעידן המידע.
