"חליבת הציבור": מהקוטג' עד לשכר הבכירים והמדינה

אין זה מאמר המסכם מחקר, אלא הן הערות בהכללה ואולי זה פיליטון, אבל עם גרעיני אמת קשים. "חליבת הציבור" הוא מכנה משותף המקשר בין מחיר הקוטג', החברות, ההפרטה, שכר הבכירים, ההפרטה הריכוזיות, התקשורת, ורשויות המדינה. הכל חוקי, לכן אין אלה שאלות של חוק אלא של השקפת עולם ושל חשיבה בסיסית, במיוחד לטווח ארוך.

החברות - כתוצאה מההפרטה, מאפייניה ואופן מימונה נוצרה הריכוזיות. רוב המאסדרים (רגולטורים) שאמורים היו לשמור ולפקח, לא פעלו כנדרש ובמלוא העוצמה שיש בידם. איני יודע מדוע. או שנבהלו מהכוחות שפעלו מולם או מהפוליטיקאים, מהתקשורת או שחשבו על המעביד הבא או שאינם חכמים ועמידים בלחצים. החברות מפעילות דוברים ויחצנים, עורכי דין ותקשורת. לעתים רואים מניפולציה. המתווכים רבים ופערי התווך גבוהים מאד. מתווכים הם רשתות ,קניונים, יבואנים וכיו"ב. החברות מגייסות בזול וגובות ביוקר, הן מעדיפות את הדרכים הקלות להגדלת הרווח, שיווק אגרסיבי. פרסום, שקיפות עמומה. כשהיה משבר ב-2008 אמרו שהמדינה חייבת להתערב ולהציל את המשק (אותם).

הבכירים - מטרתם למקסם רווח החברה כי בכך תלוי השכר והבונוס. אין דבר שיעמוד בדרכם. אין סנטימנטים. מה ההצדקה לשכר של מיליון שקלים בחודש? לא מספיק 100 אלף?, האם המנכ"ל לא יסכים לעבוד בשכר כזה? יעבור לחו"ל? - קשקוש. מנכ"ל התעשיה האוירית, החברה הגדולה ביותר במשק, מרוויח כמו ראש ממשלה, רמטכ"ל ושר אוצר - להם אחריות עצומה ומחיר טעות אדיר, יותר מלמנכ"לי החברות הציבוריות., אז מדוע הם יכולים להסתפק ב-50 אלף ואלה רק במיליון לחודש?. בהגדרה, שכר הוגן הוא שכר עבור עבודה בעלת ערך שווה.

כמה צריך להרוויח? - לא יותר מ-100 אלף לחודש. המטרה צריכה להיות - לאפשר חיים בכבוד, שהאדם העובד יתקיים בכבוד ויוכל לסייע לילדיו ברכישת דירה. לא צריך הרבה יותר מזה. ודאי לא לקנות שלוש דירות כל שנה. יותר ממאה אלף שקלים לחודש - זה לבזבוז ולירושה. שלי יחימוביץ' הגישה הצעת חוק לקביעת מכסימום לשכר, הסתפקה בוועדה ש"מרחה" את העניין. למעשה הייתה נסיגה, קיבלו את הכותרות , רצו הלאה. או שאין כוח לשנות. חבל. אמרו אין צורך בחקיקה. צריך ריסון. אז אין חקיקה ואין ריסון ועולם כמנהגו נוהג.האמת היא שאיני רואה כיצד מורידים כולם בבת אחת את השכר , ללא חקיקה או הוראה. מי שיתנדב לכך יהיה שוטה.

המדינה - מיסוי: הורידו מס חברות ל24% כיום. העלו את המס על השכירים עד ל 62% ( כולל ביטוח לאומי ובריאות), מע"מ גבוה בשעור 16% נגבה מכולם , אין מס ירושה, אין אכיפת מס ראויה בקרב החרדים והערבים. קיימות הקלות מס לסקטורים (התנחלויות- מדוע כיום?)

מדיניות הפרטה - הפריטו כמעט הכל. אף משקיע בחברה לא הפסיד מההפרטה, הרווחים היו אדירים. יאמרו התייעלות. בחלקו זה נכון, בחלק האחר- לגמרי לא נכון. נוצרה ריכוזיות, נוצרה רגולציה שמעסיקה את עצמה ואותנו בשולים (דוגמה בולטת - במקום אין ספור מגבלות בחוקים, בתקנות ובהוראות, בועדות ביקורת ובעלי עניין - דרושה החלטה אחת, שלא תתקבל כמובן.. שמספר הדירקטורים בחברה יהיה כחלקו של הציבור בהון והם יבחרו על-ידי ועדות איתור. מדוע האסדרה (רגולציה) אינה ממלאת תפקידה? כאמור איני יודע. לחברות הממשלתיות וההסתדרותיות היו תחלואים רבים של אבטלה סמויה וחוסר יעילות -אך בהשוואה לחסרונות ההפרטה ונזקיה - אולי עדיף היה להשקיע מאמצים בתיקון המערכות מאשר בחיסולן.

חרדים - "חליבה" באמצעות תקציב המדינה. לא משרתים שירות לאומי משך שלוש שנים ולמרות זאת נהנים מהביטוח הלאומי (חלקם גבוה). עובדים מעט ומקבלים קצבאות ותרומות בגלל שימוש בכוח ובמצב הפוליטי.מקבלים קרקעות והנחות בדיור ובזכותם יש גם טיפול שיניים..

ערבים - גם כאן, כמו חרדים, לא משרתים שירות לאומי של שלוש שנים ונהנים מהביטוח הלאומי (חלקם גבוה מאד) , מתנאי הרווחה, מאי אכיפת חוקי המס וחוקי התכנון בבניה ועוד.

מדיניות רווחה המתנערת מאחריות לאוכלוסיה - האוכלוסיה הנזקקת מופנית לעמותות שנתמכות חלקית על-ידי החברות והציבור. זה אינו מכסה את הנדרש ,אך נותן הכרת תודה לעשירים ולחברות. כלכלית ,פעילות באמצעות עמותות אינה כמובן הקצאה אופטימלית של משאבים.לכך נוסף שיתוק החשיבה- שנים רואים שהצעיר המשכיל והעובד לא יוכל לקיים בכוחותיו משפחה ולרכוש דירה של 1.5 מיליון שקלים .זה יכול לעודד ירידה וייאוש .אך זה אינו מעניין את ההנהגה ואת האליטה.מה שיעניין הוא עיתוי המחאה, אם תתפרץ ותשפיע על תוצאות הבחירות.

התקשורת - ברור שהיום היא צד בעניינים המדוברים . משתתפת במשחק. לפעמים היא חושפת וחוקרת אבל לא פעם זה נראה כמשחק רייטינג. במקרים המעטים שבהם אני מכיר את פרטי הנושא המוצג בתקשורת, אני רואה לצערי קשר מועט בין העובדות למה שמוצג. ואין מי שיבקר ויתקן. חבל, כי נדרשת מערכת מבקרת ומאזנת. לכל מערכת ולכל גוף תפקיד - כנסת,ממשלה, הסתדרות, תקשורת - לכל גורם תפקיד חשוב שיש למלאו באמונה,כי כך נוצר האיזון הדרוש בין המערכות ומושגת טובת הציבור.

התוצאה - מציאות חדשה. 90% מהציבור נושא בעול כדי לפנק את 10%הנותרים. במונחי היסטוריה-1% אצולה ו 9% מעמד גבוה. 90% רוצים להיות בתוך ה.10%. עשרת האחוזים רוצים לשמר את המנעמים . אין גינוי לשיטה, אין רצון לשנותה או לתקנה.אומרים זה הגורם לצמיחה.נכון או לא - לא ניתן להוכיח. כיצד הדברים מתאפשרים?. בראשית היו קפיטליזם,קומוניזם, סוציאליזם וסוציאל דמוקרט. הקומוניזם והסוציאליזם נעלמו. נשארו הקפיטליזם (צפון אמריקה) והסוציאל דמוקרטי (מערב אירופה). אלא שבישראל חל בלבול: השמאל המדיני נעשה ימין קפיטליסטי.

הימין המדיני נעשה קפיטליסטי מובהק. חסר המרכז המדיני והכלכלי (הסוציאל דמוקרטי- מפלגת העבודה). לכן אין הכרעה.כשההפרדה תהיה חדה גם ההכרעה תהיה כזו וזאת באמצעות הבחירות הכלליות. בקיצור - מדינת "בלגן", שלא נחמד לחיות בה (מזכיר אמרה..).הלכה החברות והרוח הישראלית, ובאה במקומה הרוח הכספית האינדיבידואלית, מדינת ה"חאפ"- תפוס כסף כפי יכולתך, מהר, בכל מחיר וגם במניפולציה. הנעימות נעלמה, הערכיות נתאכלה יחד עם האחווה והאכפתיות לזולת.

האם אפשר כך לחיות? - כן, זה אפשרי, אלא שיש לזה מחיר שאסור לשכוח. זה לא רק איכות חיים . שלא כשוויץ וארה"ב , אנחנו בבעיות ביטחון קשות. אולי יהיה צורך להילחם . מי ילחם ביום פקודה?וכיצד ילחמו? 35% מהאוכלוסיה , חרדים וערבים, אינם משתתפים בעניין ,50% מהיתר אינם משרתים - נשארו כ 30% מהאוכלוסיה, בהם בולטים דתיים עולים ותושבי פריפריה-מרביתם ב 90% "הנחלבים" - מי שחושב שהמצב אינו פוגע במוטיבציה ושהאוכלוסיות לא תתפכחנה אחרי מלחמה, שוגה. יהיו גם לקחים.

היסטורית כך נוהג ישראל "מתנדב" לשלם מחיר של טעויות. ישראל היא כיום מדינה עם סיכונים רבים. איני יודע כיצד נצא מזה. כאופטימיסט -נצא מזה, אבל נשלם מחיר כואב. האם נתקן - או שכן או שלא, ואם כן, זה לאחר משבר ולפני יצירת משבר גדול. אין הפעלת שכל ישר מראש. זה מה שמפליא בעם הזה - הוא חכם ולא חכם.