יש המון אבק, יש מאבק

שוב הפגנה, שוב תמיכה המונית, שוב כותרות בעיתון ושוב ישיבת ממשלה. הפעם יצאו אנשים לרחובות. לך תכתוב על אנשים שיוצאים לרחובות שהם לא בסדר. זה בדמם. זה מאבק על חיים, לא על קוטג'. אתם יודעים מה, צודקים. דירה זה לא קוטג' שאפשר לקנות תחליפים. כשבעל הבית מודיע לך שהחל מחודש הבא שכר הדירה עולה ב-50%...לך תסביר לו שהשכר שלך עלה רק ב-50 שקל. אז מאבק צודק יש. וים אבק מסביב גם יש. אוף...כמה אבק.

למה אבק? ראשית כי הרבה מאוד רוח מנשבת סביב ובתוך המאבק הזה מצד גורמים לא ראויים. שנית כיוון שהממשלה לא באמת יכולה לשנות את השוק הזה בין-לילה. זה לא חלב שניתן להכניס לפיקוח ולגמור סיפור החל ממחר בבוקר. יפשירו קרקעות לבניה אז גינדי יעשה מכירת חיסול? הדירות ממילא יהיו מוכנות עוד שנתיים במקרה הטוב. הכל רוח ואבק.

האמת שאין הרבה לעשות באופן מיידי. אפילו חובבי השוק החופשי לא יכולים להמליץ על חרם צרכנים כדי לסגור עניין. אף על-פי שבנינו, הבעיה האמיתית היא לא מחירי הדירות והשכירות בת"א. וכן, כל עוד יהיו מופרעים שיסכימו לשלם על דירת חדר בת"א שכר חודשי של בוגר תואר ראשון, אנחנו בבעיה. אבל שוב, זו לא באמת הבעיה.

בכל המאבק הזה, לפעמים נראה לי שהצעירים ההגיוניים האלו לא ממש יודעים על מה להפגין או מה בדיוק לבקש. הרי הם (וגם אני) לא יוכלו להשיג דירה בת"א גם אם הממשלה תכריח את הקבלנים לחתוך את המחיר ב-40%. זה לא שלבחור בן 28 אחרי תואר ראשון ולפני חתונה יש חצי-מיליון שקל פנויים פתאום (חוץ מלאלו שיש להם חצי-מיליון שקל פנויים פתאום).

כן. מאבק הדיור הוא סוף הסיפור, לא תחילתו. הרי בעיית הדיור לא התחילה אתמול וגם לא בשבוע שעבר. אפילו לא לפני שנה. בעיית הדיור, כפי שלא מעט צעירים שישנים בלילות אלו באוהלים במרכז ת"א טוענים, התחילה בהתחלה. כשעוד לא הייתה בעיית דיור. למעשה כשעוד לא היה דיור. בעיית הדיור התחילה עם קומה של מדינת ישראל והתעצמה והתמסדה עם החלפת כל ממשלה בממשלה אחרת. אף ממשלה לא התעסקה בכובד ראש וברצינות בנושא הפיזור במדינת ישראל (למעט דוד בן-גוריון שנתן את הכיון 'בנגב ייבחן העם היהודי' - כנראה שהחידה הייתה מורכבת מידי). תגידו מה שתגידו, הנושא הזה מתפוצץ לנו בפנים.

כשבאזור אחד, שטח טריטוריאלי קטן יחסית במדינה כל כך קטנה, מתנקזים כל כך הרבה פרמטרים תומכים (עוד שניה ארחיב), כל כך הרבה אנרגיה מצד המדינה על כל נספחיה, אנחנו בצרה גדולה. אפשר לדמות זאת לסירה שבה אט אט מתרכזים הנוסעים בנקודה אחת, בצד אחד שלה. נטיית הספינה לצד זה היא עניין של זמן. כך גם שקיעתה למצולות. הכלכלה בישראל אינה כלכלה איזורית. כאן אין מזרח-ארה"ב ומדינות המישורים הגדולים. כאן יש עוגה אחת ואותה כולם צריכים לאכול. אם אחד אוכל יותר, השני אוכל פחות. ואצלנו אחד אוכל הכל.

מדינת ישראל המוסדית מתעלמת מעל שישים שנים מ-80% משטחה שאינו במרכז הארץ. מתעלמת או לא לא-מתעלמת מספיק. בהיסטוריה האנושית ידוע ומקובל כי נדידה שבטית היוותה בסיס להתפתחות האדם - אישית וחברתית, על-ידי חשיפה למקומות חדשים, יצירת אפשרויות חדשות ופיתוחן. אך לא צריך להרחיק עד לראשית האנושות כדי להבין את המשמעות הקריטית של חיבור בין טריטוריות ואוכלוסיות להתפתחותן.

די לתאר בראשנו מה היה אילו הקימה מדינת ישראל המנדטורית את נתב"ג באזור ירוחם או במחניים, כדי להבין שת"א לא התפתחה בגלל המועדנים והפאבים שבה. גם נמל הים של ת"א-יפו לא היה אטרקטיבי יותר מזה של חיפה או עכו. ואילו נפתחה הבורסה לניירות ערך בעפולה או קריית גת, עדיין היו וילות ברמת אביב? ואקירוב, הוא היה בונה מגדלים באוויר אם משרד הביטחון היה יושב בקריית מלאכי?

בואו נהיה פשוטים. נחזור לכלכלה בסיסית: מדינת ישראל מרכזת כוחות ומאמצים במרכז הארץ. יותר ויותר עסקים, יזמים ומשקיעים מעוניינים לפתוח עסקים במרכז הארץ. יש למי למכור. מספר מקומות העבודה והזדמנויות הפיתוח (האישי ועסקי) במרכז הארץ גדל. אטרקטיביות לצעירים ובעלי מקצוע גדלה. צריך לאכול, לשתות, לבלות וגם לגור בסביבת העבודה. עוד עסקים נפתחים. עוד עבודה נדרשת. והביקוש לדיור רק עולה וגובר. המחירים מרקיעים שחקים. השכר לא עולה בהתאם. אנשים מתקשים לחיות במרכז. אין להם איפה לגור. תחבורה מקרטעת לא מאפשרת להם למצוא מקומות מגורים רחוקים יותר. והפיצוץ מגיע.

אם הייתם מדברים איתי לפני ארבעים שנה, כנראה הייתי מציע לפעול לביזור מוסדות המדינה באופן מיידי. היום המצב שונה. ההצעה המיידית הטובה ביותר שאני יכול (לא כמומחה, אלא כמפגין ששואלים אותו - מה בדיוק אתה רוצה?) לתת היא - לבנות נמלי תעופה בינלאומיים בירוחם ובמחניים ורכבת מהירה מקרית שמונה לאילת.

האפשרות של אדם לגור במרחק של 100 ק"מ ממקום עבודתו כשנסיעה נטו לא עולה על 60 דקות, תאפשר לשוק הדירות הישראלי להתנהג כשוק חופשי אמיתי, תיצור אפשרויות תעסוקה בכל אזורי הארץ ותפזר את האוכלוסיה באופן כזה שיפוצץ את הבועה התל אביבית ואיתה את שאר בועות המשנה (מיליון וחצי שקל לדירה בנתניה?? אתם השתגעתם?).

ידידי, יש רק דרך אחת לפתור את משבר הדיור הנוכחי. היא לא תעזור מחר בבוקר. גם לא מחרתיים. אבל היא בלי שום ספק תשנה את ייעודם של ילדינו בטווח של 10 שנים. תחבורה.