אופיר אקוניס ולהקתו

אלו לא ימים טובים להופעות הפומפוזיות של אופיר אקוניס. ערב הפגנת הרבבות, שיצאה משדרות האוהלים בלב תל אביב, הנחית אופיר אקוניס טונות של ביטחון עצמי לפתחו של כל מיקרפון בכל כלי תקשורתי. לדבריו, לפנינו לא מתרחשת מחאה אמיתית של צעירים, זו רק הסתה של קומץ אנרכיסטים, חברי המפלגה הקומוניסטית הישראלית וחד"ש, מרחוב אחד העם הסמוך.

לשם גילוי נאות, אודה שהייתי שמח, שהרבבות שנטלו חלק בהפגנה יטילו בקלפי פתקים, שיגדילו משמעותית את הנציגות הפרלמנטרית של חד"ש, שחברי הנהגתה צעדו בהפגנה - תמר גוז'נסקי לצד מוחמד ברכה, נורית חג'ג לצד דב חנין ועוד רבים אחרים. אך אופיר אקוניס לא נתן דעתו כמה הוא נלעג, שלכל מילה שלו הוא משווה עוצמות פומפוזיות ויוצק בה טונות ביטחון מוחלט וודאות בדוקה, "שזו כל האמת , מדובר רק בספין קומוניסטי, של חד"ש, ולא במחאה אמיתית".

אופיר אקוניס נשאר איתן לאמת שלו גם אחרי שירד על העיר תל אביב במוצאי שבת גשם של רבבות צועדים, שהיו מאוחדים סביב הקריאות - "רוצים צדק חברתי ", "רוצים חלוקה צודקת של משאבי המדינה", " ההפרטה היא אסון", "דיור בר השגה", "אנשים לפני רווחים", "ניו ליברליזים זה אסון" "הממשלה נגד העם - העם נגד הממשלה". אופיר אקוניס נותר עם "האמת המוצקת" שלו, לפיה "זו הסתה של אנרכיסטים קומוניסטים מרחוב אחד העם". ואני נותרתי עם המצוקה, שהאדם הזה, אופיר אקוניס, היה יושב-ראש ועדת כלכלה, ועם אותה פומפוזיות נלעגת הוא ממשיך גם היום להיות חבר במקומות המחליטים על גורלנו.

אני נותרתי עם השאלה הלא פתורה, איך את מקומו של יוחנן בדר איש בית"ר וחבר כנסת מטעם מפלגת "חרות" תופס היום באותן וועדות אופיר אקוניס. יוחנן בדר האיש השקול, איש אשכולות, נעים ההליכות, בעל ידע שופע, איש תנועת "החרות", היה אחד מחברי ועדת הכלכלה וועדת הכספים המוערך ביותר על כל חברי הבית מימין ומשמאל . את מקומו תופס היום חבר כנסת צעקן וולגארי, שלא פעם הופעתו היא על גבול הפרחחיות וטפיחה לאגו מנופח.

בלהקה הוולגארית הצעקנית ניתן למצוא את חברת הכנסת מירי רגב. משתדלת בכל כוחה להצטייר כמי שלוחמת למען הצעירים, למען הדפוקים, למען הנגד ונגד הבעד, אם זה קוטג' , אם זה מחירי מים ממריאים, אם זה מחירי דלק מרקיעים....אבל בסופו של דבר האצבע של מירי רגב ביום ההצבעה, היא על-פי ציוציו של ביבי ויובל. כל הקולות והצלצולים נדמו כלא היו.

המחויבות לקואליציה הופכות את הצעקה של מירי רגב להצגה מגוחכת. הופעתה בשדרות רוטשילד הייתה תעודת עניות לה כחברת כנסת, ולנו כאזרחים ששלחנו אותה לבית הנבחרים. היא הוכיחה את הכלומניקיות שלה בתשובתה לצעיר בשדרת האוהלים, שרק שאל שאלה - "אתה סתום , מה אתה אדיוט, לא שמעת על החוקים שאני מובילה".

מירי רגב לא תפסת, שאי-אפשר לעבוד על הצעירים, ולשכנעם ש"אני מירי רגב מובילה חוקים ושינויים". הצעירים אינם שופטים אותך, מירי רגב, על-פי כמות הצבע שמרחת להופעות "מקדמות שינויים" בפני כל מיקרופון מזדמן, אלא שופטים על-פי הצבעה באצבע ביום מבחן או במנוסת רגל ממושב מליאה מתוך משמעת קואליציונית . בסופו של דבר גם האצבע שלך, מירי רגב, הורמה כדי לתת את הבכורה להון נואף ומנוכר לצרכי קיום בסיסי, שלא שינס מותניים כדי לתת בכורה להון האנושי של צעירי ישראל, הכורעים תחת נטל מלחמת הקיום בשתים ואף שלוש משרות ביום.

אופיר אקוניס ומירי רגב לא תפסו שפומפוזיות היא אינה תשובה לרבבות שצעדו בשדרות רוטשילד. אגב, הייתי מצרף אליהם את מר מאיר שטרית, שהיה משוכנע כי ברטוריקה מרקיעת שחקים יכבוש וישכנע את הצעירים בשדרות רוטשילד. אך החליפה המחויטת וההופעה המעונבת של מאיר שטרית, שיצאה ממכונית שרד לשדרות רוטשילד כדי לשחרר אמירה פומפוזית של "אני עשיתי", נתקלה בבוז , שחייב את החליפה המחויטת לנוס חזרה למכונית הממוזגת .

ואני חזרתי לביתי מעודד לראות את העיר תל אביב מאגרפת אגרוף קמוץ ונחוש של צעירים הקוראים בקול לסדר יום חברתי חדש במדינת ישראל, סדר יום של צדק חברתי, סדר יום של אנשים קודמים לרווחים הדורשים חלוקה אחרת של משאבי המדינה.