'הם כן נחמדים' - המחאה כצומת דרכים לאומי

אבל טועה מי שחושב שזוהי מחאה חולפת. זהו צומת דרכים חברתי ולאומי חשוב מאין כמוהו. במשך שנים רבות סיפרו לנו שסדר היום החברתי הוא שולי לעומת המשימות הלאומיות והביטחוניות העומדות לפנינו. בשל כך נדחק לפינה נושא החינוך במשך שנים רבות, כמו גם נושא הדיור והסיוע לסטודנטים ולזוגות צעירים. האכסיומה לפיה עומדים בכל רגע ורגע לכלותנו כילתה באיבה את מחאת המעמד הבינוני, שבמשך שנים 'סחב' על גבו את המשא הכלכלי והביטחוני של המדינה כולה.

למעמד הבינוני נמאס להיות על תקן ה'פראיירים' ולממן אוכלוסיות לא יצרניות. במשך שנים, עיקר המחאה הציבורית נשמעה בשיחות הסלון ביום שישי, ותו לא. שתק הציבור הישראלי הממושמע. שתק כשאשפז את הוריו המבוגרים שנאלצו לשכב במסדרון, שתק כשקיצצו במשך שנים שעות רבות מסל החינוך של ילדיו, שתק כשמגמת ההפרטה חלחלה לחלקים נרחבים מחייו: הפרטה של מתן החיסונים על-ידי אחיות בית ספר, של שירותי רווחה בשלטון המקומי, תהליכי הפרטה במערכת הבריאות הציבורית בישראל, וכתוצאה מכך גידול בהוצאות המשפחות בישראל על בריאות בשל רכישת ביטוחים משלימים מקופות החולים וביטוחים נוספים מחברות ביטוח עסקיות. תהליכי הפרטה שכללו מכירת חברות בבעלות ציבורית, הספקה בתשלום של שירותים שניתנו בעבר בחינם, כגון: כניסה לפארקים או לחופים, כמו גם מדיניות החכרה לטווח ארוך של קרקעות לאום למטרות מסחר, שבעטיה הפכה הבעלות הציבורית עליהם לערטילאית. חלפו שלושה עשורים של תהליכי הפרטה, עד שהבין הציבור הישראלי עד כמה פגעו תהליכים אלו באיכות חייו ובזכויותיו.

דומה שהפוליטיקאים מתחרים ביניהם באמרות השפר המשבחות ומעלות על נס את המחאה. הציניות גוברת על הבושה. היכן היו נבחרי הציבור, כאשר במשך שנים רבות נרמסו זכויותיו של האזרח הישראלי בראש חוצות לטובת תהליכי הפרטה והצבעות שהיטיבו עם הטייקונים ועם המונופולים במשק? כמה מבין חברי-הכנסת עשו מלאכתם ללא שיקולים זרים, על-מנת לשרת את האינטרס הציבורי ולא אינטרסים אישיים וסקטוריאליים כאלו ואחרים?

שיקומו אלו הנושאים או נשאו בתפקידים בכירים במשק (כגון בנק ישראל וחברות ממשלתיות) שלא הביטו מעבר לכתפם ופזלו אל התפקיד הבא שלהם, במגזר הפרטי?

המחאה של הציבור הגדול יוצאת נגד הפקרת האינטרס של המעמד הבינוני לטובת אינטרסים אישיים, מגזריים ואינטרסים כלכליים של החברות הגדולות במשק. הנעלם הגדול הוא - כיצד יתורגם פוטנציאל מהפכני זה למציאות שתיטיב את חייו של המעמד הבינוני בישראל ותיצור חברה שבה הסיסמה 'צדק חברתי' היא מאושיות היסוד של חיינו.

הציבור הישראלי אינו טיפש. הדור הצעיר אינו הולך שבי אחר סיסמאות נבובות. זהו דור משכיל ודעתני. צריך לזכור, כי בניגוד להוריו שגדלו במדינה פרובינציאלית, במדינת ישראל הצעירה והמגויסת של שנות הארבעים והחמישים - זהו דור קוסמופוליטי המרושת ברשתות חברתיות בארץ ובעולם. רובו ככולו ביקר בחו"ל והוא מכיר היטב את תנאי החיים במדינות אחרות, כמו גם את האפשרויות הפתוחות בפניו לחיים במדינות אחרות, לחיים אחרים. זהו דור שרגיש לזכויות אדם ולעוולות חברתיות.

יש לקוות שידע לתרגם את התמיכה הציבורית הרחבה, על-מנת להביא לשינוי חברתי אמיתי בסדר העדיפויות הלאומי ובתפישה החברתית-כלכלית של השלטון בישראל. על המערכת השלטונית בישראל לבצע 'חשבון נפש' ובדיקה דקדקנית של כל רכיבי התקציב. הציבור הישראלי דורש 'טיפול שורש' אמיתי ולא יסתפק בשינויים קוסמטיים כאלו ואחרים. נכון יעשה ראש הממשלה אם יקרא את המפה, יקשיב למחאת הציבור וירתום את המערכת הכלכלית לטובת שינויים מרחיקי-לכת ומהפכניים. שאחרת, צפויה 'רעידת אדמה' פוליטית שתרעיד את אמות הסיפים של החברה בישראל ותשנה כליל את ההתנהלות החברתית והכלכלית של המשק הישראלי.