|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
עכשיו צריך הציבור להנהיג את "מנהיגי המחאה"
|
הגיעה השעה לרדת מהעצים ולהתכנס לצעדי תכלית כלכליים-חברתיים שימצו את המומנטום של המחאה, או...
|
|
תמרור אזהרה [צילום: צבי גיל]
|
|
|
|
|
התגובות הסרבניות החוזרות ונשנות של "מהיגי המחאה" במדינת תל אביב, והאפיזודה בה ניסו אתמול להביך או להשפיל את רוה"מ, צריכים לשמש תמרור אזהרה לציבור. נראה ש"המנהיגים" מיצו את "סובלנותם" האוניברסלית ואת יכולתם להניע קדימה מהלכים לטובת כלל הציבור, והם מפתחים נטיות סקטוריאליות ונרקיסיזם אישי, שעלולים לפגוע בתנועת המחאה ולשלול ממנה הישגים שהיא בהחלט ראויה להם.
דומה שהצעירים הללו, שבוודאי מנחה אותם גם רצון טוב, שכחו מהיכן באו ולשם מה, והם מתחילים להסחף אחר אידאות אקסצנטריות שאין להן אחיזה בציבור הרחב. הם אינם נבחרי ציבור. הם אינם מנהיגות פוליטית חלופית למנהיגות הדמוקרטית הנבחרת והם בוודאי אינם תכלית המהלך כולו.
מי שסבור ש"פסטיבל קיץ 2011" של שד' רוטשילד בת"א ימשך לנצח - טועה. בארץ ה"אפשרויות הבלתי צפויות" עשוי אירוע כלשהו, כבר מחר בבוקר, להתסיס ולהסעיר את מי המנוחות שעליהם שטה בינתיים "ספינת השעשועים" בימי חסד אלה. את המומנטום שיצר המהלך, את הרצון הטוב של הציבור למסור בידי יוזמי המחאה שטר-אמון זמני להמשיך ביוזמה ולהובילה לחוף מבטחים, דהיינו: לתוצאות קונקרטיות, עשוי הציבור ליטול מהם בכל רגע, אם ישתמשו בו לרעה, דהיינו: למטרות זרות.
שימוש לרעה יחשב כל שימוש שבו ייעשה ניסיון לכוון את המחאה למקומות שנויים במחלוקת פוליטית או אידיאולוגית או למחוזות שלא אליהם מכוון הציבור. מה שמאפיין מחאה זו היא הסכמה ציבורית רחבה שהמציאות הכלכלית חייבת תיקון יסודי וכי ניתן להשיג תיקון זה, גם מבלי לפרק את המדינה ולהרכיבה מחדש. שלושה לאוים והן אחד חייבים להיות מנחי המחאה ומנהיגותה: הציבור מבקש פתרונות לבעיות הכלכליות המעיקות עליו כבר זמן רב. התפקיד המרכזי של המחאה הוא להניע במדינה, באמצעות המערכות הציבוריות והפרטיות, בהכוונה ציבורית, תהליכים שיממשו פתרונות לבעיות אלה. הצגת הבעיות לממשלה, עיצוב סדר עדיפויות לטיפול בהן והבהרה לממשלה שהיא אחראית למציאת הפתרונות וליישומם המהיר - זהו ההן. מאידך, המחאה לא נועדה לניסויים ניאו-סוציאלדמוקרטיים (כבר היינו בסיפור הזה ונכשלנו בו יחד עם כל מדינות המערב), לא נועדה להפיל את הממשלה או להחליף אותה בקביעת מהות הפתרונות ודרכי הפעלתם ולא נועדה ליצור סדר דמוקרטי חדש בישראל, שבו שולט המיעוט באמצעות הרחוב ברוב.
בימים האחרונים ניכרים סמנים מתרבים והולכים לכך שמישהם במנהיגות המחאה (או לידה או במממניה או...) חותר לעבור על שלושת הלאוים הנ"ל. אסור להניח לדבר לקרות. אגב, הגיע הזמן שמנהיגות המחאה, אם יש כזו, (ואם אין צריך שתקום) תזהה עצמה ברבים, ותתיצב כדוברת אותנטית של הגל האמורפי שבינתיים נראה כקרנבל קיץ חסר תכלית.
אסור להניח לממשלה לבזבז את האשראי הציבורי שניתן לתנועת המחאה בתרגילים וסיסמאות שיגרמו למנהיגי המחאה לטעות ולכרסם בה מבפנים. אבל אסור גם להניח למנהיגי המחאה להתבצר בסרבנותם להזדהות ולהציג עמדות קונקרטיות, שעליהן ניתן לקיים הידברות.
כשם שאנו יודעים בוודאות שהמחאה הציבורית מוגבלת בזמן, גם אם איננו יודעים להצביע על העיתוי המדויק שבו תפסק או תדעך, כך אנו יודעים בוודאות שאי-מיצוי מהלך אזרחי זה יהיה רע ומר לכלכלה ולחברה בישראל. תפקיד הציבור התומך במחאה ושותף למחשבה שיסודותיה כנים ואותנטיים (להערכתי, רוב הציבור), הוא לכוון את שני הצדדים - הממשלה והמנהיגות הזמנית של תנועת המחאה - לעבר הידברות תכליתית.
אי נכונות ממשלתית להידברות תכליתית, חייבת להעצים את ביטויי המחאה ומאידך, אי-נכונות או חוסר יכולת של המנהיגות הזמנית להוביל לכיוונים תכליתיים, צריכים להוביל להחלפת המנהיגות הנוכחית באחרת.
|
| תאריך:
|
01/08/2011
|
|
|
עודכן:
|
01/08/2011
|
|
רפי לאופרט
|
|
עכשיו צריך הציבור להנהיג את "מנהיגי המחאה"
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
סתם_1
|
1/08/11 15:49
|
|
קלוד לנצמן הוא איש גדול מימדים, בעל נשמה ענקית, כושר עבודה עצום ובעל כושר תיאור ספרותי נדיר. כל מה שעשה בחייו הוא גדול ורחב ידיים במימדים מעל הממוצע. הספר האוטוביוגרפי שלו, שתורגם לעברית על-ידי חגית בר עדה ויצא בהוצאת כתר, הוא ספר של למעלה מחמש מאות עמודים, גדושי תיאורים וסיפורים המספיקים לחיים של כמה וכמה אנשים. הכתיבה תופסת את הקורא בגרונו עד חנק ,כך שיש צורך - לפחות לי היה - להפסיק את הקריאה ולהניח את הספר לעתים קרובות כדי לעכל כל סיפור וסיפור מפרשת חייו הדרמתית, הסוערת, המעניינת ויוצאת הדופן.
|
|
|
|
|
מזה שבוע מוצפת הארץ במפגינים הדורשים צדק חברתי בנושאים שונים: מחירי הדלק, מחירי הקוטג', מחירי הדיור, שביתת הרופאים ועוד. אחרי עשרות שנים של מחאות, וכמעט כולן בענייני ביטחון (הפגנת מוטי אשכנזי אחרי מלחמת יום הכיפורים והפגנת המילואימניקים אחרי מלחמת לבנון השנייה), סוף-סוף מחאה אזרחית חברתית על המצוקות היומיומיות של מעמד הביניים בישראל.
|
|
|
|
|
כמי ששניים מילדיו עוסקים ברפואה, הייתי ודאי אמור לתמוך בכל לב במחאת הרופאים, ובדרישותיהם הכספיות, אבל!!!. לפי המסורת הסוציאליסטית, שעדיין מקובלת ביחסי העבודה בישראל, דורשת הסתדרות הרופאים תוספות שכר שוות לכולם, כן לכ.ו.ל.ם!!! - הן לרופאי בית החולים והן לרופאי קופת החולים והקהילה.
|
|
|
|
|
אין ספק שראש הממשלה נתניהו אשם בהתפרצות גל המחאות החברתיות ברחובות בשבועות האחרונים. יוקר המחייה, מחירי הדיור, הריכוזיות במשק והתחושה של האדם ברחוב שקשה יותר ויותר 'לסגור את החודש', אלו נושאים חשובים המעיקים על רוב אזרחי ישראל. אולם, נושאים אלו אינם קשורים בהנהגה פוליטית כזאת או אחרת, ולמרות זאת נתניהו נושא באחריות להתפרצות המחאה החברתית. הסיבות הן: השקט הביטחוני הארוך, היציבות הכלכלית והתעסוקתית, יחד עם רציפות שלטונית יחסית, הביאו את האזרחים לדרוש יותר, ובצדק.
|
|
|
|
|
חרם הצרכנים נגד הזזת מחיר הגבינה כלפי מעלה, הגיחה המפתיעה של אלפי מתמחים לרחוב ומחאת האוהלים והעגלות מעוררים את השאלה (או התקוה) אם אפשר שתקום תנועת אזרחים שיהיה בכוחה לתרגם את האינטרס האזרחי לכוח פוליטי ולשינוי בתרבות השלטון. אומרים על הישראלים שהם מציאותיים מאוד וביכולתם לנפק פתרונות יצירתיים בכל מציאות משתנה.
|
|
|
|
|
