נתניהו-פרס: מצא את ההבדלים

תחת הסיסמא הנבובה "צדק חברתי" ניסחו מנהיגי מחאת האוהלים בשדרות רוטשילד נייר דרישות. דעתי הסובייקטיבית- החבר'ה האלה לא ממש מבינים מה הם רוצים. החיבוק החם שקיבלו מהנשיא פרס, לא מוכיח שהוא באמת מסכים איתם.

יודגש: אינני חולק על העובדה שישנן בעיות שהממשלה חייבת לפתור- כמו למשל: הקלות (עד כמה שניתן) לסטודנטים, טיפול בריכוזיות במשק (טייקונים) מה שיגביר את התחרות (ויוזיל מחירים), ומאמץ להוריד את מחירי הדיור.

אני טוען שהם לא ממש מבינים את התוצאה של הדרישות שלהם. ראשית חוק הוודלים. החוק הזה אמור לקצר את הליכי התכנון והבנייה באופן דרסטי, מה שיאיץ את הבנייה, יגדיל את ההיצע, ויוריד מחירים. הדרישה לבטלו סותרת את הדרישה למחירי דיור נמוכים. שנית- רשימת הדרישות, עלותה מיליארדים. מאיפה הכסף? מי יממן?- מעמד הביניים!!- שזה הם. האם חשבו על זה?

שלישית (את זה לא נעים להגיד בטלוויזיה, אבל) אם מצוקה היא קריטריון ל"חלוקת תקציבים"- החרדים והערבים יזכו בתקציבים הרבה לפניהם, שהרי מצוקתם גדולה יותר. האם לזה התכוונו דפני ליף וחבריה? אם התשובה חיובית- אני מסיר בפניה את הכובע, ומתנצל על הצבת סימני שאלה באשר לתבונתם וכנותם.

גל המחאות הארוך ביותר בתולדות ישראל התאפיין בעוד נקודה: הכפשת ראש הממשלה. מבחינת התקשורת זה העיקר. שמענו את יחצני הזעם דורשים מדינה "סוציאל-דמוקרטית" כאילו שזה סותר את "חמשת הממים" של ז'בוטינסקי. שמענו אותם מאשימים את נתניהו בהעדפת טייקונים, כאילו מדובר באויבים. שמענו אותם מקוננים על מחירי הדיור בת"א, כאילו דירה בנגב או בגליל זה רעיון מתועב. שמענו אותם מאשימים את נתניהו בעוני, תוך התעלמות מהעובדה שהעוני יחסי.

הלכתי לארכיון כדי להיזכר בהשקפתו הכלכלית של ראש הממשלה לשעבר שמעון פרס. הזמן- ינואר 96. אם יודעים לעשות התאמות מתבקשות בגין הזמן שחלף, הרי שניתן לגלות שאין הבדלי השקפה בין פרס לנתניהו. המסקנה להבדל ביחס עליכם... שופופו...