הנה מפריחים סיסמה שנשמעת טוב ובקצב: "העם דורש צדק חברתי" , וזה מזכיר את הציווי "צדק צדק תרדוף". אומרים חז"ל למה כפל פעמיים צדק, אלא שגם כשאתה רודף אחרי הצדק תעשה זאת בצדק.
אם כן מהו אותו צדק חברתי ,לכול מגזר הגדרה שונה, ורבים הם המגזרים שעלו על גל המחאה ,סטודנטים, נכים ,קשישים, נהגי מוניות,דרוזים, גמלאי צה"ל , בעלי מעמד בינוני (מה זה?), בעלי מעמד נמוך מהו הגבול שבין הגבוה לנמוך ומי קובע?. הבעיה הקשה האמיתית היא בעיית הדיור הדורשת פתרון מהיר ככל האפשר ,קורת גג למשפחה הוא תנאי הכרחי לקיומה.וככל שהמוחים הרחיבו את ההגדרה ואת היקף המצוקה הם מחטיאים את המטרה בבחינת "תפסת מרובה לא תפסת".
נראה שלכול מגזר ואפילו לכל אדם הגדרה אישית שונה מהו הצדק החברתי "וכשם שפרצופיהם שונים דעותיהם שונות", אין הגדרה אובייקטיבית אחת באשר לאותו צדק חברתי ולכן אינו קיים.
נכון שקשה למשפחות רבות לגמור את החודש וזאת גם בגלל רמת חיים גבוהה יחסית ליכולות האמיתית,ראו כמה פלפונים בכול משפחה -סעיף התקשורת ,הוצאות על רכב או שני רכבים במשפחה, אנו בוכים על גובה מחיר הדלק ,והבכייה הזאת מבוססת על כך שיש רכב -האם זה מובן מאליו?.
לפני שאנו מבקשים לקבל מהקופה הציבורית כי קשה לנו, עלינו לבחון תחילה מה אפשר לקצץ מהתקציב האישי המשפחתי כגון: תקשורת,חיבור לכבלים ליס, חיבור לאינטרנט,מינוי לתיאטרון, גודל ומחיר העגלה בסופר, רמת ניצול האשראי ועוד.הניסיון מצביע על כך שרמת החיים קשיחה כלפי מטה ,הורדת רמת החיים זה קשה כמו לרדת במשקל עודף, אולם זה חייב להיות צעד ראשון לפני שמבקשים לקבל מהקופה הציבורית שהיא משולה לשמיכה קצרה למיטה גדולה.
הראיה שגם המוחים אינם משכילים להגדיר את הדרישות מהממשלה, בגלל שישנם מגזרים רבים בתך המחאה רבות המצוקות, יש שאיפה לרצות את כולם, דבר בלתי אפשרי, בכול מצב, ומכאן שהמחאה דינה לכישלון צורב ולא משנה איזו ממשלה תיכון.
הניסיון של המוחים, שם בשדרות רוטשילד, ליתן הגדרה רחבה מידי של אותה "מצוקה חברטיט" (אין כאן שגיאת כתיב) ולנסות לשנות סדרי בראשית בסעיפים רבים הוא כמו פריסת גדוד חיילים על גבול רחב, פיזור הכח כך שהכח אינו יעיל.
גם הניסיון של אותה ועדה בת 40 חברים נכבדים שהקים ראש הממשלה לא תצליח להגדיר את הצדק החברתי וכאשר היא מונחית על שמירת המסגרת התקציבית (ונכון הדבר) כל מה שייקחו מזה יתנו לזה והמצב בכללותו לא ישתנה באופן מהותי.וכבר אמרו המוחים הראשונים לדוד המלך "אין הקומץ משביע את הארי "(ברכות). העוגה היא אותה עוגה ובכול חלוקה חל כלל סכום האפס ואם השמיכה תכסה הרגליים הראש יישאר חשוף.
ומי יכול לעשות צדק בחלוקת העוגה, האם להוריד את מחיר הדלק? כדי לעזור למעמד הבינוני לגמור את החודש? מה זה עוזר למעמד הנמוך שאין לו רכב והוא מתקשה להתחיל את החודש?. האם לא נכון לפעול לפי הכלל "עניי עירך קודמים?" כלומר קודם לתת לעניים לפני ההקלות על המעמד הבינוני?
והעיקר מניין יבוא הכסף?
הסיסמה חינוך חובה מגיל 3 היא טובה ,כן אבל מה זה חינוך חובה בגיל כזה ,מה התינוק יקבל עזרה בהכנות למבחן פסיכומטרי,או ילמד בחדר,או ישתתף בחוג לשחמט ?,איך זה יתבצע? ההורים יקבלו תשלום או המעונות? נקודות זיכוי נוספות,קצבת ילדים?. נכון קשה לגדל ילדים ועוד יותר קשה לילדים לגדל הורים.
הנה אומרים בעלי המחאה שהם יקיימו התייעצות עם כלכלנים ועם בעלי מקצוע ויגישו דוח נגדי מול זה שיוגש על-ידי אותה ועדה שהקימה הממשלה . כן ומי יכריע איזה דוח הוא המגלם את הצדק החברתי? ומתי הדבר יוכרע ולפי אלו פרמטרים? היש מבחן אחד אובייקטיבי?. וכעבור כמה זמן תוכרע המחלוקת אם בכלל?
ראשי המוחים מתפרסים על קשת רחבה מידי של המצוקות ובכך "שורפים את המועדון". הם מנסים לבוא ולהכתיב לממשלה מה לעשות ואיך לחלק את העוגה כאשר אין בידיהם מנדט מהעם הם לא נבחרו בבחירות, ואין בידיהם היכולת לראות את כל התמונה -צרכי הביטחון, צורכי הבריאות,החינוך התשתיות ועוד.
טועה ראש הממשלה בכך שהוא מבטיח צעדים מהירים, תוך חודש וחצי, עם קבלת מסקנות הוועדה, שכן לא ניתן להגיע לפתרון מהיר של בעיה שלא מוגדרת או שיש לה הגדרות רבות,כל מה שתעשה הממשלה לזה יבוא על חשבון זה,וכבר הודיע שר הביטחון שאין מקום לקצץ בתקציב משרדו וכך מן הסתם יעשו יתר הפוליטיקאים.
אפשר שהממשלה תשמע את נציגי המוחים (וגם את האחרים שקולם לא בא משדרות רוטשילד) אבל תהיה זו טעות לנהל עימם משא-ומתן על הצעדים ועל הפתרונות שכן אין להם שום עדיפות ויכולת לקבוע את מה שהממשלה צריכה לעשות מתוך אחריות כוללת.
אם ירצו ראשי המחאה לשנות ולהכתיב זכותם להקים מפלגה ולהציע עצמם כאלטרנטיבה לממשלה השלטת וזוהי הדרך הנכונה להשפיע. מן הסתם אם אלה יבחרו ויעמדו בראש הפירמידה, המצב יהיה ללא שינוי כי כשיש פירמידה יש גם פועלים בבסיסה כדי לבנות אותה .
ולסיום את כל המחאה יש למקד נקודתית במצוקת הדיור, לבנות מהר ולהקצות את כל הכוחות לכך כמו במצב חרום ליתן תמריצים לפועלי בניין.
פעם היו שרים:"מי יבנה יבנה בית בתל אביב, אנחנו החלוצים נבנה את תל אביב". עלינו לחזור להיות חלוצים ולבנות בעצמנו.
אגב אנחנו במוצאי צום תשעה באב יום האבל על חורבן בית המקדש. "מזל שעדיין אין לנו בית המקדש" אוי מה היו עושים לכוהנים אוכלי החינם בשדרות אל עקצה, ואיך היו יוצאים נגד הלויים שלא עושים כלום חוץ מלנגן על העצבים ולהפריע את מנוחת הצהריים בעזרת הנשים.
