הטור של פריצי

משרד המדע, שהוקם בזמנו לצרכים קואליציונים וממלא בהצלחה את יעודו, לא מתקצב את המדע בישראל. הות"ת היא שמתקצבת מחקר במסגרת האוניברסיטאות, התמ"ת ממן מחקרים בתעשיה וכן הלאה. אבל קצת פירורים, כ-60 מיליון שקל, יש גם למשרד המדע.

מכיוון ששר המדע הנוכחי דניאל הרשקוביץ, שהוא פרופסור למתמטיקה מהטכניון וגם רב, קיבל את תפקידו ממפלגת "הבית היהודי", אז הוא צריך להפריש משהו גם לבוחריו ולכן מוקצים היום כ-1.2 מיליון שקל ממשרדו למחקרים מדעיים הקשורים בהלכה. שיהיה. אולי באמת ימצאו פתרון למעלית שבת שתהייה כשרה למהדרין גם בעיני החרדים ונזכה לראות את מאה שערים והשכונות החרדיות בונות בירושלים לגובה, במקום להתפשט לרוחב ולהפחיד ככה את כל החילונים בעיר.

אז הנה המחקרים החשובים שהמדינה מממנת: כידוע לכם, רבנים צריכים לפסוק לפעמים לגבי "טומאת נידה" של נשים, דבר שנעשה ע"י התבוננות מעמיקה ומלומדה בכתמי דם על תחתון או בד שמובא לבדיקת הרב. אלא שמטבע החיים נמצאו פה ושם רבנים שהם עיוורי צבעים ונוצרה בעיה. איך יבחין רב כזה בין כתום לארגמן ואיך ידע מה לפסוק?

ולכן מממן היום משרד המדע מחקר דחוף שעוסק בפיתוח טכנולוגי שיסייע לעיני הרבנים עיוורי הצבעים באנליזה וידע לזהות עבורם את גווני הכתמים, ובכך נסיר מכשלה מעם ישראל וממוריו הרוחניים.

זה בטח מחקר מדעי חשוב, אבל הוא חיוני למדינה מעוד סיבה: עדיף שיפתחו "מזהה נידות" אלקטרוני ויתנוהו מהר לכל הרבנים בישראל, לפני שההסכם הקואליציוני הבא יתקצב לצד כל רב שכונה עיוור צבעים עוד תקן לעוזר לאיבחון נידות, איזה אברך משתמט עם תעודת ראיה 6/6 ואישור אופטומטריסט שהוא רואה ומזהה את כל צבעי הדם. כי לפחות בכל מה שקשור ליצירת אבחנה בין דם לדם, תודו שיש לקהילה החרדית בישראל ניסיון והשגים רבים.

בנובמבר 1956 התאבד ביריה סגן אלוף נחמיה ארגוב, מזכירו הצבאי של בן-גוריון. הוא עשה זאת לאחר שדרס בשוגג רוכב אופנים בכביש ירושלים תל אביב, כאשר דבורה עקצה אותו בעת הנהיגה.

במכתב ההתאבדות שהותיר הסביר ארגוב כי הוא לא יוכל לחיות בשקט עם מצפונו בגין אחריותו לדריסה, גם אם רוכב האופנים הפצוע ישאר בחיים. נחמיה הוריש בצוואתו את כל רכושו לטובת משפחת רוכב האופנים, עולה חדש ממרוקו ותושב מעברה.

תירגעו. זה היה ב-1956. היום אין חשש שאלה הם מושגי האחריות האישית של המועסקים בלשכות ראשי הממשלות שלנו. לכן אולי קמו כאן מחדש מעברות האוהלים.

אגב, ביום שמזכירו הצבאי התאבד, היה בן-גוריון מאושפז בבית החולים, לאחר שנפצע מרימון שזרק בכנסת איזה חולה נפש בשם משה דוויק. מוזר ככל שזה יראה לנו היום, גם אחרי האירוע הזה לא עבר בן-גוריון לנסיעה בשיירה פרועה של מכוניות שחורות עם צופרים, אורות מהבהבים ורמקולים הצועקים בברוטליות על כל הסביבה. טוב, הוא סתם לא ידע להיות ראש ממשלה.

אליעזר גולדברג נציב תלונות הציבור על השופטים מציע לבטל את בתי המשפט לתביעות קטנות. הוא בכלל לא מבין למה המדינה צריכה לספק שופט לאזרח שתובע החזר 3,500 שקל מחנות בגדים או מחברת הביטוח שלו. מצידו שילכו לבוררות.

חלק באמת הולכים. מי שיכולים לממן בוררויות. מרגלית צנעני לדוגמא. או שחקן הכדורגל חיים רביבו. אבל מה עם סתם אזרחים?
מדהים עד כמה יכולה להיות פגיעתו של הנציב הקשיש הזה רעה למדינת ישראל. אחרי שפרש לגימלאות מביהמ"ש העליון (גם שם לא הבריק במיוחד) הוא מונה לתפקיד מבקר המדינה ובתוך קדנציה אחת הוא דירדר את מעמד מוסד הביקורת לאשפתות. אותה ביקורת שבפיקודה של המבקרת הקודמת (מרים בן פורת) הפכה לראשונה למוסד מעורר יראה וכבוד ששרים רעדו מולו. מזל שאחרי גולדברג הביאו את לינדנשטראוס, שהחזיר לביקורת את השיניים וגם ממחיש יום-יום איך אפשר לטפל בתלונות במהירות ובזמן אמת. דברים שגולדברג בכלל לא קולט.

ואז הגה מישהו את הרעיון למנות את הטייח הקשיש גולדברג לתפקיד נציב התלונות על השופטים. זה היה יופי של מינוי, לפחות עבור השופטים, כי ציפורי שיפוט אפילו לא מתרגשות מדחליל. עכשיו בשעמומו בלשכתו הוא הגיע למסקנה הגאונית שמי שמפריע לתיפקוד מערכת המשפט זה רק האזרחים. מה זה שהם באים לבקש מהמדינה שירותי שיפוט בענייניהם הפרטיים?

תביעה בבית משפט לתביעות קטנות יכולה להסתיים בחצי שעה בממוצע: שמיעת עדויות ומתן החלטה קצרה אינם צריכים לקחת יותר משעה. אין שם עורכי דין, אין פרוצדורה והכל אמור להתנהל שם ישר ופשוט ובשפת בני אדם. רק שלאחרונה התחילו הדברים להיגרר ולהיתקע, כי מונו שופטים חדשים, רובם אחוזי פחד וחסרי ניסיון, שמתחילים להוסיף פרוצדורות ושטויות במקום לשפוט ולפסוק.

אז במקום למלא את תפקידו מול השופטים הללו, גודלברג מציע לסגור את בתי המשפט לתביעות קטנות, ושהציבור ילך לעזאזל.
אולי הגיע הזמן שהציבור יגיד לגולדברג הזה להיכן ללכת?