|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מהו שורש ההתנהלות הממשלתית המבישה, חסרת הכבוד, השערורייתית, המפקירה, המסכנת ומשבשת שנים את חייהם של מיליון אזרחים בדרום הארץ? האם יש קשר לכך שהגראד עדיין לא נופל בתל אביב?
|
|
האחראי הבלעדי - החמאס [פלאש 90]
|
|
|
|
|
העובדה שמדינה ריבונית משלימה משך שנים עם פגיעה מתמשכת בריבונותה וסופגת משך השנים אלפי פגיעות משלל כלי נשק על יישוביה ועריה ועל אוכלוסייתה האזרחית, היא תופעה מיוחדת במינה. אין לה אח ורע ביחסים בין מדינות, ודאי לא במדינה שכוחה הצבאי עדיף פי כמה וכמה מכוחם של אלו היורים עליה. בלתי נתפש כי אחרי חורבן גוש קטיף והטרנספר הממלכתי שבוצע לפני שש שנים, שמטרתו הייתה ניתוק מחבל עזה ונטרול עילת הסכסוך בעזה, מה שקיבלנו כתמורה מאז לאור סיום הכיבוש הוא דם ואש ותימרות עשן.
אדלג כאן על המסקנות המתבקשות מהניסיון בעזה לגבי יהודה ושומרון, מה עוד שחוגים מסוימים חושבים שהניסיון, שהוא מרכיב בסיסי בכל תחום, איננו פקטור הצריך להילקח בחשבון ביחסינו המיוחדים והחריגים עם שכנינו בני דודינו. כי הרי במשפחה זה אחרת. לכן נחזור ונתמקד באנומליה המתרחשת בעזה. מה שורש ההתנהלות הממשלתית המבישה, חסרת הכבוד, השערורייתית, המפקירה, המסכנת ומשבשת שנים את חייהם של אזרחיה? שנכון להיום מספרם כמיליון בני אדם.
הסיבה הראשונה - היפוך התפקידים: הפיכת האזרחים לחומת המגן של הבנים-החיילים כדי לא לסכן אותם בפעולות העשויות להוביל לריבוי אבידות. הזרעים לתופעה נזרעו כבר בראשית שנות השמונים של המאה הקודמת במלחמת לבנון הראשונה, בנסיגה - נכון יותר בבריחה - מלבנון באמצע הלילה, תוך השארת מוצבים שלמים, נשק, טנקים, ציוד כבד ומסמכים סודיים, והחמור מכל - הפקרת לוחמי צד"ל, צבא דרום לבנון, שלחמו שכם אל שכם עם חיילי צה"ל 15 שנה ברצועת הביטחון והופקרו הם ומשפחותיהם לחסדו של החיזבאללה.
הבריחה והנטישה של רצועת הביטחון היא תוצאה של מלחמת גרילה של חיזבאללה בכוחות צה"ל וצד"ל, מלחמה שגבתה מחיר דמים מתמשך, כשהשיא הטראומתי היה שלושה אירועים: נפילתם של חיילי השייטת במארב מחבלים, אסון המסוקים ונפילתו של תת-אלוף ארז גרשטין. הצירוף של אירועים אלה השפיע השפעה מכרעת על הלחץ הציבורי ליציאה, כשנושא דגל היציאה היה ארגון בשם "ארבע אימהות" שנתמך על-ידי התקשורת, כולל ספירת מספר הנופלים המשתנה (מה שמלמד שספירת ימי השבי היומית של שליט היא לא המצאה חדשה).
בלי להיכנס להשלכות המהלך של אז על מצבה האסטרטגי של מדינת ישראל בגבולה הצפוני היום, ברור ללא כל ספק שטראומת לבנון שינתה את דפוסי המחשבה והפעולה הן בדרג המדיני והן בדרג הצבאי. מאז, כלי המלחמה העיקריים הם ההתחפרות, המיגון, הבטון, הגדר וכיפת הברזל. מצה"ל יוזם, מקדים תרופה למכה, מיישם את ההנחה כי ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה, הפך צה"ל לנגרר, מגיב ומתגונן במידה, כדי לא להגדיל חלילה את הלהבות אלה למתן את גובהן.
כך המחיר הצפוי הוא האינדיקטור העיקרי לנכונות ולאופי הפעולה. המחיר שעשויים לשלם מחר ומי משלם אותו היום נדחק לשוליים, מה עוד שתחזיות המומחים על גובה המחיר האנושי הוכחו בפעולות צה"ל המתוכננות כשגויות ומופרזות בגדול. כן, אני יודע שצה"ל כפוף לדרג המדיני וכך זה צריך להיות. אני מתייחס למציאות, לא לאחוזי האשמה והאחריות אלא לתוצאות. כמובן שגם שינוי ערכיה והדגשיה של החברה הישראלית הם בעלי השפעה לא מבוטלת במשוואה הזאת. אחד מהם - שהגראד עדיין לא נופל בתל אביב רבתי.
למצב האבסורדי הזה יש סיבה נוספת מדינית, שגויה או מכוונת: ההתייחסות לחמאס. החמאס הוא שלטון ריבוני נבחר. הניסיון להשאיר אותו במעמד של ארגון טרור פירושו כי אין שלטון אחראי בעזה אלא אוסף של קבוצות וארגונים ואנרכיה שלטונית. העולם כבר מזמן לא מתייחס כך לשלטון בעזה. הוא נבחר, הוא הריבון. האפשרות הבלתי נתפשת שניתן לו לגלגל ולהתנער מאחריות, לומר זה לא אני - זה הוא, משחקת לידיו. יש רק שלטון אחד בעזה - החמאס ואנחנו צריכים למנוע ממנו את הלוקסוס הזה. לכל כדור, לכל פצמ"ר יש כתובת של משלח אחד האחראי בלעדית: החמאס. הוא האחראי. דמו בראשו.
|
| תאריך:
|
25/08/2011
|
|
|
עודכן:
|
25/08/2011
|
|
יוסי שחר
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
פלא יועץ
|
25/08/11 12:05
|
|
|
|
2
|
|
סתם_1
|
25/08/11 12:54
|
|
המזרח התיכון עובר לאחרונה טלטלה עזה. מנהיגים מוחלפים, סדרי שלטון משתנים, "איתני הטבע" כמו מובארק, קדאפי, אסד ושליט תימן מוחלפים ומורחקים, אך נשאלת השאלה האם העמים בשלים לשינוי, או שמא הפייסבוק הקדים את השינוי הנדרש בהלך הרוח, בבשלות וביכולת לשינוי? האם הריק שנוצר יתמלא בגורמים עוינים או בגורמים אנרכיסטים, או שייכנסו אליו גורמים אשר יטיבו את המצב הקודם?
|
|
|
|
|
תיקון 17 לחוק החברות, שנדון בהרחבה בעיתון גלובס, הביא להגברת הפיקוח על חברות פרטיות המנפיקות אג"ח ומסיבות טובות. מדובר על עשרות חברות שגייסו כסף מן הציבור (גם הנפקת אג"ח למוסדיים היא הנפקה לציבור) ובשינוי מחברות ציבוריות אחרות לא התנהלו בשקיפות. התיקון יחייב חברות אלה, שחלקן שייכות לקבוצות גדולות (דלק תשובה-גדות, אחים עופר-צים, ממשלה-אגרקסקו) וחלקן קטנות, למנות גופי ביקורת ולהבטיח פיקוח ובקרה על הניהול הכספי והדיווח, למנות יו"ר ומנכ"ל בנפרד, למנות דח"צים ללא זיקה לבעלי השליטה ולאשר עסקות חריגות בוועדת הביקורת והדירקטוריון. התיקון החיל על חברות אלה כללי ממשל תאגידי דומים לאלה החלים על חברות בורסאיות.
|
|
|
|
|
פרשת השבוע, פרשת "ראה", הכוללת 126 פסוקים (וסימנך: "אלהינו הוא זה"), כוללת 55 מצוות שונות ומגוונות: 17 מצות עשה, כגון: השמדת ואיבוד העבודה הזרה ומשמשיה, הענקת "גימלת פרישה" לעבד עברי בצאתו לחופשי, הפרשת מעשרות (שני, עני)... ו-38 מצוות לא תעשה, כגון: שלא לאכול אבר מן החי, שלא להוסיף על המצוות ופירושן, שלא להתגודד (=לבצע שריטה בגוף עקב צער ובעיקר בגין אבל על מת) ועוד. אחת מן המצוות החשובות ביותר ביהדות והנזכרת בפרשה היא מצוות הצדקה (מצווה תע"ט, "ספר החינוך").
|
|
|
|
|
עיתון הארץ יצא הבוקר (יום ה', 25.08.11), בעמודו הראשון, בכותרת סנסציונית: "חשיפת הארץ: הקשר בין השופט דנציגר, לחיאני ומנכ"ל בנק איגוד". הכתב גידי וייץ מגולל ידיעה נרחבת הכוללת בעיקרה גילויים חדשים, כביכול, על יחסי השלושה שבמרכזם הלוואה שסידר דנציגר ללחיאני ב-2006 מבנק איגוד, באמצעות ידידו האישי של דנציגר, דב קוטלר, שכיהן אותה עת כמנכ"ל בנק איגוד.
|
|
|
|
|
טוב עשה ראש הממשלה שדחה את התביעה הטורקית וזו האמריקנית בדבר בקשת התנצלות של ישראל על פעולתה בסיכול ניסיונה של המרמרה לפגוע בריבונות של ישראל. שמענו כי גורמים רבים לחצו על ראש הממשלה, החל משרים בממשלתו וכלה באמריקנים אשר ברוב חוצפתם מעיזים לעלות דרישות שהם אינם מקיימים בעצמם ובגדול.
|
|
|
|
|
איני בעד, אבל יודע שזה יגיע, ורק באשמת בנימין נתניהו ואיתמר בן-גביר
