בעבר הצבעתי כאן על 14.7.2011, יום פרוץ המחאה החברתית, כיום בו שלטון החוק בישראל פשט את הרגל. כעת אפשר לומר ש-11 יום מאוחר יותר, ב-25.7.2011, הוא נכנס לפירוק.
זהו היום בו פרסם אגף התנועה הארצי במשטרה את "מדיניות את"ן לגבי אכיפת רשיונות", ההוראה אותה חושף כאן איציק וולף. במילים פשוטות, המסמך הזה אומר: מאחר שאיננו יכולים לאכוף את החוק במלואו, נאפשר לעבריינים מסוימים לצאת ללא עונש. בתי המשפט עמוסים מדי, אומרת ההנחיה, ולכן הנהגים לא צריכים למהר לחדש את רשיונותיהם. אם ייתפסו בתוך שנה ממועד החידוש, יקבלו רק אזהרה. גם אם יש להם שורה של עבירות קודמות, גם אם כבר נתפסו בלא רישיון, גם אם נהגו בשכרות - אזהרה בלבד.
לפי ההיגיון הזה, אפשר לסגור כבר עכשיו את חוק העונשין בפרט ואת חוקי המדינה בכלל. הרי בתי המשפט עמוסים גם בעברייני בנייה; בואו נקבע שמי שהגיש בקשה לרישיון לפני פחות משנה, לא ייענש אם יתחיל לבנות בלא שקיבל אותו. יש גם עומס של עברייני מיסים; אז מי שלא שילם מיסים רק בשנה האחרונה, יספוג אזהרה בלבד. ואם בפלילים כך - באזרחי על אחת כמה וכמה: מעכשיו יתבקשו בתי המשפט לגבות רק חובות בני שנה ומעלה.
רשיון נהיגה אינו מסמך טכני או תעודה לקישוט. זהו המסמך המלמד, לפחות על פניו, שהאוחז בו יודע כיצד לנהוג, כיצד להימנע מלסכן את עצמו ואחרים, כיצד להתמודד עם פגעי מזג אוויר ותשתית. המסמך הזה מהווה חזקה לכך שהנהג בריא בגופו ובנפשו, ברמה המאפשרת לו לנסוע ולהסיע. והנה באה המשטרה - המשטרה! - ואומרת לכל הנהגים: יאללה, בסדר, לא נורא אם אין רישיון. שהרי אם אפשר לנהוג שנה ללא רישיון (וזו המשמעות של הימנעות מענישה) - אז למה לא שנה ושבוע? או שנה וחודשיים? או שנתיים? או בכלל?
אפשר עוד היה להבין, אם כי בדוחק, הימנעות מהעמדה לדין אם מדובר היה באיחור של חודש. אפשר היה לטעון, אם כי בצורה לא ממש משכנעת, שזה עיכוב טכני הנובע משיכחה או סתם מהנטייה הישראלית לא לדחות למחר מה שאפשר לדחות למחרתיים. אבל שנה - זו כבר יריקת ענק בפניו של החוק. ונזכיר שוב: היא באה מצד המשטרה.
אפשר לקוות, שיימצא מי שיפנה לבית המשפט נגד ההוראה הזו, שחוסר הסבירות הקיצוני שלה ברור לכל מי שמעט בינה בקודקודו. בינתיים, נוכל להסתפק באירוניה שבשולי אותה הנחיה. "שירות בתנועה מציל חיים", מכריזה סיסמה אחת. וחברתה משלימה: "מנהיגים ערכים". אכן, הצלת חיים וערכים במיטבם.
