911 הוא מותג חירום רב עוצמה בתודעה האמריקנית מהיותו מספר החירום בכל רחבי ארצות הברית. קריאת 911 מקפיצה צוותי חירום, אש משטרה ורפואה, לעזרת האזרחים במצוקה. 11 בספטמבר, 9/11, היום שבו הותקפה אמריקה על אדמתה בפעם הראשונה בתולדותיה, הוא צלצול חירום מרעיש עולמות. אלא שקריאת המצוקה הזו לא רק שלא נענתה, היא זוכה להתעלמות הולכת וגוברת.
911 הפתיע רק את מי שאטם אוזניו משמוע וטח עיניו מראות. הטרור המוסלמי היה חדש רק למי שהתעלם ממנו ביודעין או האמין ש"הם שם ואנחנו כאן". התקפת הטרור על האולימפיאדה במינכן 1972 הוכיחה שלטרור המוסלמי אין עכבות של מוסכמות כלשהן, ושאין מטרה שהיא למטה מכבודו. מתקפת מתאבדי הנפץ על מפקדת הנחתים בביירות הוכיחה כי האמריקנים הם מטרה מועדפת לטרור. ניסיון הפיגוע במגדלי התאומים בניו-יורק בשנת 1993 הוכיח כי תשתית הטרור נאחזה היטב בתוככי הממסד האיסלאמי בארה"ב. התפשטות התעמולה האנטישמית-אנטי-אמריקנית במרבית המוסדות האקדמיים בארה"ב הוכיחה שהתשתית הרעיונית של האיסלאם היסודני ארוגה לתוך הממסד הכללי האמריקני. הידידות המופלאה שבין הממשל לבין הממלכה הסעודית הוכיחה כי שיקולים כלכליים של נגישות לנפט עולים בחשיבותם על כל שיקול של ביטחון לאומי. גם טקטית היה ברור שמטוסים אזרחיים הם גם מטרה וגם אמצעי לטרור המוני. ארועי 911 היו צפויים לחלוטין, בדיוק כמו הפריצה של ההמון המשולהב לשגרירות הישראלית בקהיר. המגדלים נפלו, הפנטגון נהרס בחלקו, מיליארד מוסלמים חגגו על הגגות וחילקו סוכריות והעיר וושינגטון נבוכה.
ומה אחרי צופר האזעקה של 911? לכאורה, כמאמר הגנרל היפני ימאמוטו אחרי פרל-הרבור, הענק התעורר. הנשיא קרא לבהירות מוסרית. הטליבאן, שממנו פעל אוסמה בן-לאדן, ספג הפצצות ולאחר מכן הפלת שלטונו לטובת מתנגדיו הפוליטיים. השליט העירקי הומת, ובמקומו הוקמה דמוקרטיה. כוכבי הטרור נכלאו בגוואנטנמו. ובכל זאת, באותו יום מר ונמהר שבו קרסה כל מערכת ביטחון הפנים האמריקנית, שבו קורקעו כל המטוסים, יצא מטוס אחד את גבולות ארה"ב, כשהוא נושא את מי שככל הנראה מימן את התקפת הטרור, ושב לארץ שממנה יצאו 16 מתוך 19 הטרוריסטים - ערב הסעודית, ערש האיסלאם והטרור.
יתר על כן, כבר במרס 2002 הטיל אותו נשיא שקרא לבהירות מוסרית את כל כובד משקלו נגד מדינת ישראל הנלחמת על חייה. יום יום עמד הנשיא בפני העיתונאים והודיע כי על ישראל לצאת מג'נין ואל לה לפגוע עוד לרעה בטרור. יש טרור רע, הוא פוגע בניו-יורק בוושינגטון ובפנסילבניה. יש טרור טוב, הוא מתמקצע בהריגת יהודים ישראלים. את הטרור הרע אפשר להפציץ מגובה של 30 אלף רגל כל מה שחשוד. נגד הטרור הטוב אפשר לפעול במשא-ומתן על-פי מתווה קלינטון. כן, אותו קלינטון שלא פעל נגד תשתיות הטרור באפגניסטן, באירן, בקרן אפריקה, ובמיוחד לא בארה"ב, הוא האורים והתומים של ההתנהלות נגד הטרור המוסלמי, כאשר מדובר ביהודים אזרחי ישראל.
שריקת פתיחה למופע פטריוטי
עם חלוף הזמן הלכה הבהירות המוסרית והתפוגגה. בתחילה, טורקיה המוסלמית, זו שסייעה לטרור באמצעות חסימת המעבר למטוסי ארה"ב בדרכם לאפגניסטן. האמירה, "מי שלא בעדנו הוא נגדנו" הייתה לאמירה ריקה מול האיסלאם הטורקי. המיעוט הנוצרי בעירק הפך למטרה לכל הפלגים המוסלמים שראו במבצע האמריקני מסע צלב. שני מיליון נוצרים נטשו את מכורתם האשורית, והממשל שתק. המשימה באפגניסטן עברה תמורה יסודית ממלחמה בטרור האיסלאמי ל"בניית אומה" חדשה שדתה היא בדיוק אותו איסלאם יסודני. תום זמנו של ממשל בוש הביא את הקישור המופרך שבין המשא-ומתן שבין היהודים לבין האיסלאם ובין ביטחונם של החיילים האמריקניים בעירק. הבהירות המוסרית הפכה לערפול מוסרי, בעוד שהנשיא האמריקני כופה על ישראל את ועידת אנאפוליס שנועדה לכופף את ישראל סופית לרצונה של הממלכה הסעודית. המשכו של תהליך הכניעה לטרור הגיע עם מינויו של נשיא מרקע מוסלמי, ונאומי הכניעה לאיסלאם שהשמיע בכל פינה ומעל כל דוכן. השפל החדש של מדיניות ביטחון הפנים של ארה"ב הוא שלילת הקשר שבין איסלאם לטרור, שדומה לשלילת הקשר שבין עישון סיגריות לסרטן הריאה. עשר שנים לאחר ההתרעה של 911 מכחישה אידיאולוגיית הביטחון של אמריקה מכל וכל את זהות האויב, ומסתירה אותו תחת שמות בדויים כגון, קיצוניות, עוני, צדק חברתי, תהליך השלום ואביב ערבי.
מדוע התפוררה הנחישות האמריקנית, עד כדי שלילת זהותו של האויב? סיבה אחת היא כי בעבר היה קשר ברור בין אידיאולוגיה טוטאליטרית לבין זהות לאומית. הנאציזם היה גרמני והקומוניזם - רוסי. סיום הלחימה בגרמנים כלל את ביטול העילה למלחמה דרך גירוש גרמנים לגרמניה, ותהליך של דה-נציפיקציה. התורה הנאצית הוגדרה כבלתי קבילה, וכל הדוגל בה - כפושע לכל דבר ועניין. סיום הלחימה ברוסים התרחש עם נטישת הקומוניזם על-ידי הרוסים עצמם והתפרקות האימפריה הסובייטית. אלא שכל זה לא חל על האיסלאם, שאינו עם ואינו אומה במובן המערבי של המילה, ושאפילו הצליח לנכס לעצמו מעמד של דת המוגנת על-פי החוקה האמריקנית.
סיבה שנייה היא התלות המוחלטת של כלכלת ארה"ב (ושל העולם) בשוק נפט יציב, המחייבים מתינות ורגישות כלפי האיסלאם. הטראומה של 9.11, חשובה סמלית ככל שתהיה, היא פחותה בהרבה בחשיבותה מן הטראומה של 10.73, שאז הופעל נשק הנפט המוסלמי.
הסיבה שלישית, לא נעים לומר, היא כי כנראה הרג של 3000 איש ביום אחד אינו מהווה צופר אזהרה חזק דיו. האומה האמריקנית ברובה המכריע לא נפגעה מן הטרור. הטרור לא נגע בכל משפחה ומשפחה, אלא שם, בניו-יורק הרחוקה, הגאוותנית והיהירה, לא הורגש הטרור המוסלמי כאיום על כל אמריקני באשר הוא, ומעולם לא הוגדר כך. וכך, יללת הצופר התעמעמה, וכיום אין היא אלא שריקת הפתיחה למופע פטריוטי של הזדהות עם קרבנות, ותו לא.
אך מה לנו כי נלין על האמריקנים המתעלמים מיללת הצופר של 911? גם בישראל, שסבלה מטרור מוסלמי יותר מכל אומה אחרת, שולטת חוסר הנכונות להכיר בעובדות. גם בישראל מוכר האיסלאם כדת, ולכן כישות המוגנת על-ידי החוק. גם בישראל משמשים המסגדים עמדות קדומניות לתכנון וביצוע של מלחמת הטרור ביהודים ובנוצרים. גם בישראל פורחת האסכולה הקוראת לכניעה לטרור האיסלאמי כפתיח למו"מ. גם בישראל יש מערכת משפט המעדיפה להצדיק את הטרוריסט כדי לשמור על "איזון" ו"מידתיות". גם בישראל הקים האיסלאם מערכת הגנה אזרחית לזכויות עודפות ולהרס מדינת היהודים מתוך קרביה. גם ישראל לא השכילה ליצור חלופה ראוייה למקור העוצמה המוסלמית - אותם 70 אחוז מעתודות הנפט בעולם המצויים בשטח הנתון למרות מוסלמית. בישראל נשמעת יללת צופר 911 כל שבועיים שלושה, ובתגובה יש פתיחה של חצי עין תורנית, ומספר תנועות לא רצוניות לסתימת פיות והריסת בתים, כדי שלא יזעזעו את הטייקונים מכאן ואת הצדק החברתי משם.
כולם יודעים מה על צוות החירום, גם בישראל וגם בארה"ב, לעשות כתגובה ראויה ל-911. אבל צוות החירום נמצא עדיין בתחנה, ממתין לאסון גדול הרבה יותר, בסדרי גודל. מה שקרוי: שואה. רק כך ניתן להבין את אזהרתו של
בנימין נתניהו לעם האמריקני. כאשר צופר בעצמה של 911 אין די בו לעורר את הענק מתרדמתו, יעשה זאת הדבר האמיתי - טרור גרעיני. או להפך, יכניע את האומה האמריקנית לגמרי.
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
