להגיד את האמת

נתניהו נסע להגיד את האמת. לפחות כך אמר. זו משימה בלתי אפשרית לא רק בגלל קושי אישיותי מהותי אלא בגלל היעדרות מהותית של האמת בתקופה זו. לא רק העדר מושג האמת כערך אצל דור ילידי הארץ שעבר את מסלול החינוך הידוע ובעיקר המסלול הצבאי ובעיקר שבעיקר בדרגות הקצונה בהן התחרותיות והעיקרון "לתפוס מנהיגות" הוא עיקרון - על העומד מעל כל אמת. עיקרון התחרותיות שביטויו המפוקפק הוא בשדה הפוליטי ולא רק בשדה המסחרי.

לשקר בלי למצמץ.

מדינת ישראל כמדינה בכל ממשלותיה עסקה בהכחשה עצמית כישות יהודית וזהו שקר השקרים כאשר נתניהו, כך מן התשקורת, מוכן לוותר באו"ם על עיקרון המדינה היהודית. כמעשה הספינה שנקלעה לסערה וכשהקפטן הכריז כי יש להשליך מנטל הספינה ציוד עודף. הדבר הראשון שהשליך בניומינק'ה היו התפילין. נו, ככה אתה כותב ערב ראש השנה. לקטרג על יהודי? איפה גדלת?

כן, כן הערכים החסידיים והממלכתיים הללו הם עוד תבלול בעין מלראות את האמת. אבל לעזאזל עם האמת ובכלל אין אמת. פעם כל אחד הייתה לו איזה אמת אבל כיום זה רק מפריע. אתם זוכרים אולי לפני עשור את החינוך הצה"לי: לפני מלחמת לבנון השנייה, אחרי הגירוש מעזה כל קצין קיבל את הספרון "מי הזיז את הגבינה שלי" כתנ"ך החדש של צה"ל עליו נשבע כל קצין שלא הקצין. זאת כדי ללמוד שצריך תמיד להתגמש. בינתיים מחולק הספרון על-ידי קצין חינוך ראשי: "מי הזיז את המדינה שלי". נו צריך להתגמש. המדינה ממילא מלאה חורים כמו גבינה שוויצרית והיא כבר בכלל בואשת כמו קממבר ממדור המסעדות של שאול יהלום ב"מצב הרוח". אפשר גם בלי שם התואר המכביד יהודי או יהודית.

נתניהו אינו יכול להנהיג ספינה נטרפת. הקדושה המפוקפקת של השלטון וגם של המדינה כערך אינה מאפשרת לנמושות "הבית היהודי" כרגיל מלקפוץ אל סירת ההצלה אלא כרגיל לבוא למיגרון לאחר החורבן האחרון ולפני החורבן הבא ולנחם ולאיים שאם עוד פעם אחת זה יקרה אז תראו מה שנעשה. ככה, כרגיל לשקר ערב ראש השנה מבלי להרגיש כלל שמשקרים.

אתמול התקיימה ועידת המקדש שהיא בעצם פסטיבל מוכי ההרחקה מהר הבית. מי צריך בית מקדש. מה אתם הולכים להקריב קרבנות? אתם פרימיטיביים. מקדש זה ענין של יהודה עציון היו אומרים במועצת יש"ע. אבל מגרון זה אנחנו.

מדינת ישראל עוד מימי השר הנאור והמתגמש צחי הנגבי עסקה בעסקים. לא רק האי היווני אלא גם בעסקי האגן הקדוש. איך להיפטר מהר הבית ומירושלים מבלי להרגיש. זה נטל גדול מדי. המקדש קצת דומה לבית של תפילין. בית קדושה. וכדי לא היות יהודי יש פשוט להיפטר ממנו. ולכן בהסכמים מוקדמים עם גורמים ירדנים, סעודיים ומרוקניים, מלבד הגורמים הנוצריים הוחלט להמציא שיטה איך להיפטר מהר הבית מבלי להרגיש. בוא ניתן לכמה דוסים, בדיוק כמו בכפר מימון, להסתובב כמו פרופירות על ההר או מחוץ להר. נהיה קצת ליברלים.

במקום שיעלו אחד אחד עם שוטר וואקף המביט על השפתיים ניתן להם לעלות שלושים שלושים וגם קצת להתפלל ובינתיים נתקדם ללא הפרעה בחלוקת ירושלים ובשמיטת הקרקע, ובעיקר נבזה את היהודים ככל אשר נוכל. לא רק סבלים ערביים במיגרון לארוז את תכולת הבית בחמש דקות, אלא נארגן חפירות מתואמות יחד עם התנועה האיסלאמית. 460 משאיות בלילה אחד. ליל המארעג', ליל מוחמד שבו הסוס המכונף יסיע מיליון טון עפר להשמיד ראיות שהיה אי פעם מקדש. הרי כל זאת אגדה שאבד עליה הכלח.

כך סיפר אתמול כתבנו לשעבר בני ליס בסעודת המקדש. כיצד הוזמן בבהילות באישון לילה לצלם "סוד" כשהוא ככתב טלוויזיה אכן משוכנע שהוא מצלם את הסוד הגדול מכולם. חפירות ואנדליות של מוסלמים בהר הבית. כשהגיע למקום בסתר הוא שומע את השוטרים במקום אומרים הוא הגיע. הוא מצלם? ומיד הבין שארבע מאות ושישים משאיות העומדות בטור עד לשער שכם ולמעלה אינן פרי מבצע של החאמס או של הוואקף הפלשתיני או הירדני, אלא מבצע מתואם עם ממשלת ישראל.

נתניהו השקרן או אהוד ברק או יצחק רבין או אהוד אולמרט ממש לא משנה, כולם פליטים של אותו חינוך עסקו בכל ימי שלטונם מי יותר ומי פחות בהסתלקות מהר הבית. הכחשת הזהות היהודית וההיסטוריה של עם ישראל היא תנאי לחוזה שלום. האיסלאם מוכן לקבל רק מי שנבלע בתוך הנארטיב המוסלמי.

שיתוף הפעולה עם האויב בוקע בהכחשת משמעותו של הר הבית לצבר פשוט או לחרדי המצוי או לממלכתי המחונך היינו שאסור לעלות להר הבית ויותר טוב שייקחו מאתנו סוף סוף את המטרד הזה כי "לא איכשר דרא". עמדה זאת שומטת את כל הקרקע מתחת רגלנו.

הנה בא נתניהו למושב לאומים ואין עמו ההר למשען וכמאמר המשורר: "ולא תשבו במושב לאומים באין הורה הר משען לגבכם בעולם.". "ישראל בלי ההר" כרך ז' 101. נתניהו יכול להגיד באו"ם בהחלט גם עם דברים הנראים כאמת והוא אכן יגיד וחזנו גאווה יתמלא. הוא יוקיע את השקר הפלשתיני שהקים במו ידיו ואת השקר האסלמי.

אתמול שמענו בוועידת המקדש על כך הן מפרופ' משה שרון והן מהמצרייה, הערביה נוהא חאשד, בת נוח אשר הערתה קלון על פני האיסלאם המתכחש לזכויות היהודים על ארצם ועל מקדשם המעוגנים עמוק בכתביו. אבל אם היהודים עצמם מתכחשים מרוב לקדושתם ולבחירתם ורואים בכך גזענות ואוחזתם פלצות שמא יסומנו כיהודים עתיקים מה יש להלין על המוסלמים.

לכן ערב ראש השנה נזכור שעוונותיו גדלו עד לשמים וביום הזיכרון נזכור את מלכות השקר שהקמנו לעצמנו. אולי במקום להטיל על הקב"ה משימה בלתי אפשרית. האחריות לזכור את כחש בניו, יינסו בניו לחטט בערמות העפר והמוגלה ולהטהר מהשקר. אולי יחוס אולי ירחם כי אולי קיבלו על עצמם לחיות את הכתלים ואת הקלעים מערמות העפר לבל לא תהיה נפשם בכף הקלע.

ולא כבאחרית שירו של אצ"ג "על אבדן ירושלים":
וחרדו חלונות ולבבות כביום אלוהים יום דין:
אשמנו בגדנו בירושלים... איך בתינו עומדים,
אך אנחנו על יבשת עומדים?!
כרך ז. 112