ההתחרדות אני צופה בלב דואב ב"התחרדות" הפושה בינינו, ומרחיקה את המגזר החילוני מן הדתי כפי שטרם היה. בעוד צעירי הכיפות הסרוגות - נוער המפד"ל והציונות הדתית, ולצדו צעירי ש"ס הולכים ומתחרדים, והחרדים מונהגים או מוצגים לציבור על-ידי קיצונים הכופים את קיצוניותם על כלל הציבור החרדי, וכפועל יוצא גם על החילונים (כמו באי ביצוע המיגון אי-בניית חדר המיון המוגן בבית-החולים באשקלון) - הנה החילונים מתרחקים או מורחקים בשל כך יותר ויותר מן הדת.
בנעורי חייתי שלוש שנים בקיבוץ דתי בעמק בית-שאן. כולם הלכו בכיסוי-ראש וחיו באורח חיים דתי, תוך הקפדה על קיום מצוות, לרבות שמירת שבת ותפילות כסדרן. עם זה הבנות לבשו מכנסיים קצרים, ובשבתות, אחרי התפילה , גם יצאנו כולנו, בנים ובנות, להשתכשך בבריכה בחום העמק. מדי פעם גם רקדנו ריקודי עם, כולל ריקודי זוגות. הארץ לא רעשה גם השמיים לא נפלו. היכן תראה כזאת כיום?
דת ומדינה בישראל
במדינת ישראל חייב כל צעיר יוצא צבא לשרת בצה"ל. מגזרים מסוימים, כמו ערבים ותלמידי ישיבות, הופטרו מן השירות. אלא שבשל עלייתה של ש"ס, והצלחתה לינוק עוד ועוד מן הקופה הציבורית, התרחב המגזר החרדי, שאינו משרת בצבא ואינו נושא בעול הכלכלה והמסים, לאין שיעור. רשת החינוך של "אל-המעיין", הנהנית מתקציבים ציבוריים אדירים, מציעה לתלמידיה יום לימודים ארוך, ארוחות חינם ואינה דורשת (כמעט) תשלומי הורים. הורים מסורתיים ואף חילוניים רבים התפתו לשלוח את ילדיהם לרשת הדתית המקלה עליהם מאד.
כך צומחת משנה לשנה העתודה של ש"ס, תלמידים שהם בורים בתחומים הנחוצים לחיי-מעשה ומורגלים לחיות על-חשבון אחרים,. הוסף לכך את הפטור משירות צבאי, את התמיכה לתלמידי ישיבות ו"כוללים", את סבסוד הדיור למשפחות מרובות ילדים ותבין את פשר גידולה של ש"ס על חשבון הציבור הנושא בעול. כל זה - בנוסף ל"חזרה בתשובה" לדת, ולקיצוניות הדתית, העוברת על כל המזרח התיכון.
גם המגזר החרדי האשכנזי אינו טומן ידו בצלחת, אלא טומן אותה בקופת הציבור. נציגיו התמקמו בראשות ועדת הכספים, והשתלטו על משרד הבריאות. החרדים, ספרדים כאשכנזים (עד מתי נישא ונסבול מחלוקה זו?) קוממו מחדש את משרד הדתות שנסגר בשעה טובה לזמן קצר, והשתלטו על משרדי הפנים, השיכון והבריאות. שראשיהם דואגים בראש ובראשונה לשולחיהם. האם פלא הוא שלחילונים לא נותר אלא להקים מאהלי מחאה?
לאן פונה הדת היהודית בישראל
מה קורה בדת עצמה? הקיצונים שולטים בה ומושכים את כלל הציבור, חרדי כציוני, לכוון הקיצוניות. אך במה מתבטאת קיצוניות זו? לא בהעמקת לימוד התורה. הישיבות מלאות בתלמידים בינוניים ומטה, שלא היו מתקבלים לשום אוניברסיטה על רמה, כמו גם לא לשום ישיבה בעלת רמה. אך בישיבות וב"כוללים" אין מבחני סוף-שנה, אין מיון כלשהו, כפי שהיה מקובל פעם ביהדות, כמפורט במסכת סנהדרין. כיום "כל הבא -ברוך הבא". כל תלמיד מזכה את "הכולל" בעוד הקצבה כספית מקופת האוצר.
בורים ועמי-ארצות מסתובבים עם ספרי זוהר, ובטרם למדו חומש עם רש"י הם כבר נוברים ברזי הקבלה. גדולי תורה לא צמחו מתוכם. אוכלי-לחם-חסד רבו גם רבו. כיום הדת מתרכזת בהחמרות חסרות שחר של כשרות. בתי-דין-צדק של רבנים שונים מוציאים "הכשר" לכל דבר, כבר ראינו בקבוקי אקונומיקה עם הכשר בד"צ. הדבר מקנה הרבה כסף לרבנים השולטים בשוק הכשרות, הרבה כח, ומקומות תעסוקה לחסידיהם כמשגיחי כשרות שחלקם אינו טורח כלל להגיע ולבדוק.
הנה לפתע מפרידים משפחות. בחתונות מושיבים את הגברים לחוד ואת הנשים לחוד. במאה שערים כבר "הקצו" הקיצונים מדרכה לגברים ומדרכה לנשים. גם האוטובוס "למהדרין" מפלה בין המינים בברכתם של ""אגד" ושר התחבורה. גם בבית-הקברות מופרדים האבלים מן הָאֲבֵלוֹת, עד שלעתים אני תוהה האם כל הדתיים האלו הם חולי מין, שאפילו בבית-הקברות מראה אשה מעורר בהם הרהורי-זימה?
אני כשלעצמי חדלתי ליטול חלק בחתונות בהן מופרדים המינים. שאלתי כמה רבנים: והרי כתוב על איש ואשתו "והיו לבשר אחד", כך שההפרדה מנוגדת לדין תורה? לתשובה עניינית לא זכיתי.
ככל שמתרבים החרדים והמתחרדים כך עולה כוחם הפוליטי בקלפי, ולא פלא הוא שפוליטיקאים רבים מתחנפים אליהם ומתבזים בביקוריהם אצל רבנים קיצוניים שמרעילים את צאן מרעיתם בשנאה ובוז למדינה שאת חלבה הם יונקים בכל-פה.
הדת בישראל ובתפוצות
איש לא נותן לבו לכך שבעוד שהדת בישראל הולכת ומקצינה הנה היא הולכת ומרחיקה מאתנו את יהדות העולם כולו, ובעיקר את יהדות ארה"ב אשר עוברת יותר ויותר לזרמים הרפורמיים והקונסרבטיביים, שלא לדבר על אלו שהדת האורתודוכסית כפי שהיא מיוצגת בידי נציגיה כיום כה נמאסה עליהם עד שאין הם לוחמים עוד בהתבוללות ובנישואי התערובת של ילדיהם עם גויים. ההתחרדות המיותרת הורסת את המדינה ואת היהדות גם יחד.
הדת, הצבא ובה"ד 1
נוצר מצב מגוחך, שאלמלא היה בעמי ובמדינתי, הייתי צוחק בגינו: החוק הכללי מטיל חובת שירות צבאי על כלל הציבור. "בזכות" הרב מיימון בשעתו וועדת צבי טל, הוחרגו או שוחררו כאמור משירות ערבים ותלמידי-ישיבות.
עתה, כשהגיעו מים עד נפש, מנסה המדינה למשוך לשירות את המוחרגים הללו. למוסלמים המתגייסים משולמת משכורת כחיילי-קבע, ועבור תלמידי הישיבות הוקמו יחידות מיוחדות שבהן מונהגות אורחות חיים המאפשרות לבני-הישיבות לשרת ולתרום לעמם ולמולדתם, מבלי שציפור נפשם תיפגע. הליך שנוהגים לכנותו כיום "הפוך על הפוך": תחילה הַחְרֵג, ואז הַחְרֵג מן החריגה, במקום לבטל את החריגה עצמה...
ועתה כמה מילים על אותה טפשות דו-צדדית שהביאה בבה"ד 1, בית-הספר לקצינים של צה"ל, לנטישת מופע בה שרו נשים ע"י מספר צוערים והדחת כמה מהם. כמה רבנים קיצונים המציאו כללים שאין להם זכר בתורת-משה, הן זו שבכתב והן זו שבעל-פה. ביניהם הכללים: "שיער באשה ערווה" ו"קול באשה ערווה". לדעתי עליהם ועל ההולכים לְאוֹרָם (אור?) לבדוק אם לא דבקה בהם עצמם ערוות דבר.
מצאנו במקרא את "שירת מרים", הצדקת, אחותו וּמֲצִילָּתּוֹ של משה, אבי-הנביאים. מצאנו בנביאים את "שירת דבורה", ואת בנות ישראל שרות ומקלסות את דוד "הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו" (שמואל א', חי, 6). פתע שירת בנות ישראל הפכה ערווה?. ההקצנה הדתית עוברת את גבולות השכל הטוב, ואולי מחזיקיה זקוקים לעזרה נפשית וטיפול סקסולוגי..
אולם: "צדיק באמונתו יחיה", ואולי החיים כך הם העונש עצמו. אולם הממשלה החליטה לאפשר גיוס של בני-ישיבות. החלטתה מחייבת, כמובן, את צה"ל. רגע, "כמובן"? - מסתבר שדווקא בבה"ד 1 לא שמעו על-כך.
אני חושב שחייל חייב להשתתף בכל פעילות צבאית. פיקוח נפש, כידוע, גם דוחה שבת. אך האם שמיעת שירה היא פעילות צבאית? האם זהו כורח ביטחוני לחייב חייל להתעמת עם אמונתו, ותהי זו בלתי מקובלת על הקצינים ככל שתהיה?!. האם אותו סא"ל שהדיח את הצוערים היה מחייב צוערים מוסלמים לאכול בחודש הרמדאן? והרי הארוחות מוגשות בשעות קבועות לכל הצוערים...
בספר "הנסיך הקטן" מסופר על מלך של כוכב קטן, שכולם אהבוהו וצייתו לפקודותיו (הספר אינו בידי כרגע, יתכן והמלך היה תושבו היחיד של הכוכב). לשאלת הנסיך הקטן שבא לבקרו הסביר המלך כי הוא פוקד רק פקודות שהוא יודע שיבצעו אותן. זה בלתי אפשרי, אולי, בצבא, אך מי הסמיך את אותו סגן-אלוף פותה לצוות על צוערים לעבור על מה שנראה להם כמצוות דתם שלא לצורך צבאי ממשי כלשהו?
שָׁם נוסף נוֹפֶךְ של חוסר-הגינות לטיפשות המקורית: לפי הכתוב בעיתון (סיימתי את בה"ד 1 בשנת 1958 כשעוד שכן בכפר סירקין, ואיני יודע דבר ממקור ראשון) הבטיח אותו קצין לצוערים שמי מהם שיתנצל על נטישת המופע (עוד
ארדואן קטן...) לא יודח, ובכל זאת הדיח 4 צוערים שהתנצלו, וזאת מאחר שהחליט אחר-כך שהם ידעו מראש שבמופע תַּשִׁירְנָּה נשים. האם זו אמינותו? אם מי שהפר הבטחתו לפקודיו אינו ראוי להדחה יותר מצועריו?
מי שעבר קורס קצינים יודע שזהו קורס קשה, הדורש יכולת, השקעה, מאמץ ומשמעת. צוער שהגיע לשלבי הסיום - הכשרתו עלתה למדינה כסף רב ומי יודע אם אין הוא נושא בתרמילו, כלשונו הציורית של נפוליאון, את שרביט המרשל. כך גורעים קצין משורות צה"ל? בשל דעות קדומות של מפקד? כלום ההדחה, בהיבט הרחב, אינה מאיינת את החלטת הממשלה לאפשר גיוס לוחמים דתיים וחרדים?. אולי ראוי לבחור ביתר קפידה את מערך המדריכים והמפקדים בבה"ד 1?
עוד מוזרה בעיני שתיקתו של הרמטכ"ל,
בני גנץ. הרי הוא האיש שאחת מפעולותיו הראשונות בתפקידו הרם, אם לא הראשונה בהן, הייתה לשנות את מילות ה"יזכור"... מדוע הוא מַחֳשֶׁה? האם צה"ל סובל מעודף קצינים?
אכן, האיולת היא חרב פיפיות, היא מכה לשני צִידֶּיהַּ.
