על זיכרון, הנצחה ושקר

שלשום נפטר המשורר הערבי טהא מוחמד עלי, יליד הכפר ספוריה ומי שגר מרבית חייו בעיר נצרת. טהא מוחמד עלי היה משורר משובח, ושיריו ראוי שילמדו ויקבלו הכרה גדולה עוד יותר

מההכרה שכבר קיבל. לא בכדי מרבית שיריו מתורגמים לעברית. באחד משיריו, "נקמה" שמו, מספר המשורר על תשוקתו לנקום באותו האיש שהביא לחורבן ביתו ולהרג אביו והוא האחראי לעובדה שהפך לפליט. רבים העלו דברי זיכרון מהמשורר טהא מוחמד עלי וציינו את גירושו מהכפר ספוריה. עם ההערכה, ההכרה והזיכרון יש גם לזכור לא לטעות בעובדות - תושבי ספוריה לא גורשו.

ספוריה היה כפר גדול באזור הגליל התחתון וסמוך לעמק יזרעאל ולעמק בית נטופה, ושכן במקום בו שוכן כיום המושב ציפורי ובמקום בו שכנה לפנים העיר היהודית ציפורי. הכפר ננטש על-ידי תושביו במהלך מלחמת העצמאות, במבצע דקל, על-ידי חטיבת כרמלי.
אף אחד מהיישובים הערביים האחרים באזור לא ננטש, פונה או גורש, יישובים אלו קיימים עד היום בהם עילוט, כפר מנדא, משהד, כפר כנא והעיר נצרת. נטישתו, ולא גירושו, של הכפר ספוריה, אירעו בגלל סדרת אירועים עליה אחראים בלעדית תושבי הכפר ולמעשה, חיילי צה"ל לא נכנסו לכפר אלא לאחר שננטש על-ידי תושביו.

מעט לפני מבצע דקל ביקרו את נכבדי הכפר ספוריה גיורא זייד ועודד ינאי, שנשלחו כדי לנסות ולהגיע להסכם ולפיו לא יפגעו תושבי הכפר בחיילי צה"ל העתידים לעבור באזור. פגישתם עם ראשי החמולות בספוריה התקיימה בבית משפחת עפיפי, מנכבדי הכפר. "כל חייל יהודי שיעבור כאן ישחטו בחרב" הייתה תשובת ראשי הכפר. זייד וינאי ניסו להגיע להסכם שביתת נשק עם ראשי הכפר, היחיד מבין תושבי ספוריה שתמך בהסכם והתנגד למלחמה היה השייך סלאח סאלים, אך דעת הקיצונים השתלטה וההחלטה הסופית הייתה ללכת לקראת מלחמה בכל מחיר, והיא באה מצד ראשי הכפר הערבים.

במבצע דקל נטשו כמעט כל תושבי הכפר את בתיהם, עוד טרם נכנסו אליו חיילי צה"ל, אשר מצאו כפר נטוש. רבים מתושבי ספוריה עברו לשכונת ספפרה בנצרת השכנה, בטווח ראייה מהכפר ספוריה, ובהם גם משפחתו של המשורר, אז בן 17, טהא מוחמד עלי.

בשנת 1949 הוקם במקום המושב ציפורי, על-ידי עולי טורקיה ובולגריה ובשנת 1950 הצטרפו למושב הצעיר קבוצת עולים מרומניה, ובהם סבי וסבתי. מלחמת העצמאות הייתה מלחמה אכזרית וקשה, לאחר 63 שנים מותר לכל אדם לבחור איזה צד ואיזו השקפה שיבחר, אך העובדות נותרות בעינן- תושבי ספוריה ברחו, הם לא גורשו. התנהלות אחרת, מצד ראשי הכפר, היענות תושבי ספוריה ליד המושטת לשלום הייתה מותירה את ספוריה על-כנה. טהא מוחמד עלי היה נותר תושב ספוריה בכל חייו הארוכים והפוריים וסבי וסבתי היו מוצאים מקום אחר לחיות בו
.
שיריו של טהא מוחמד עלי הם משובחים, כתיבתו ראויה להכרה גדולה עוד יותר מזו שקיבל, אך אין כל הצדקה כי הנצחתו, זכרונו וזיכרון הכפר ספוריה, העיר היהודית ציפורי והמושב ציפורי ילוו בשקר או בבדיה. ובדברו על נקמה, ועל הבירה שלא לנקום, הייתה אצבעו של טהא מומחד עלי צריכה להיות מופנה אל מנהיגי כפרו לשעבר, שבחרו בדך המלחמה.