ליאון פאנטה, שר ההגנה האמרקני, הכריז לא מכבר בדרכו לביקור במזרח התיכון, כי ישראל מעולם לא הייתה כה מבודדת באזור, וכי השינויים הנוכחיים המתרחשים בו אינם לטובתה. לפיכך, בהסתמך על תמיכתה הבלתי מסוייגת של אמריקה בביטחונה ובהגנתה של ישראל, ישראל יכולה לדעתו להרשות לעצמה ליטול עוד סיכונים למען שלום.
שתי המדינות שפאנטה יעץ לישראל להתפייס עמהן הן טורקיה ומצרים. אך בעצתו "ליטול סיכונים למען שלום", הוא גם התכוון למו"מ עם פלשתינים. הוא יודע היטב כי הייתה זו ממשלת טורקיה המונהגת על-ידי ביריון המסית בהתמדה את עמו נגד ישראל באמצעות שקרים וארס, שירה את יריית הפתיחה של הקרע ביחסים עם בת בריתו הקרובה, כאשר תקף בדבוס את נשיאה
שמעון פרס, שאין דומה לו בנכונותו לבוא לקראת
ארדואן והפלשתינים. התגרות המשט של 2010 ודחיית טורקיה את דוח פאלמר שבא בעקבותיו, שקבע כי ישראל לא הפרה את החוק הבינ"ל במים הבינלאומיים בהטילה סגר על עזה, הראו כי לא חשוב מה ישראל תעשה, ארדואן תמיד יראה בה אשמה.
כך הם פני הדברים גם במצרים. ישראל שמרה על פרופיל נמוך במשך החודשים האחרונים של אי-וודאות המאפיינת את האביב הערבי החמים שהפך לחורף קר. הייתה זו אספקת הגז ממצרים לישראל שהופסקה על-ידי חבלה בצד המצרי בחמש הזדמנויות; הייתה זו שגרירות ישראל בקהיר שהותקפה בעוד שכוחות הביטחון המצריים מתבוננים באירועים מן הצד עד לרגע האחרון; הייתה זו הברחת נשק ואמצעי לחימה ממצרים לרצועת עזה שממשיכה להתרחש מבלי שהכוחות המצריים יתערבו; הייתה זו הפיכתו של חצי האי סיני לבסיס פעיל של אלאקעידה ושל בעל בריתו - חמאס - נגד ישראל, ואלה הם המועמדים המצריים לנשיאות ושאר פוליטיקאים המכריזים על הצורך ועל הכוונה לבחון מחדש, לשנות או לשפר את התנאים שבהסכם השלום עם ישראל. ישראל לא עשתה דבר כדי לגרום לכאוס הפנימי בקהיר או להעמיד בספק את תמיכתה בת ה-30 שנה בהסכם השלום הנחשב נכס אסטרטגי.
ישראל גם לא גרמה ליתר הצרות במזרח התיכון. ואם יש לייחס אותן בחלקן להתערבות של גורם חיצוני, זו ארצות הברית שעליה להכות על חטא על המשגים הגדולים שלה באיזור, שהשפיעו על האירועים באופן הרבה יותר עמוק ורדיקלי מאשר היה בכוחם של כל הצעדים הישראלים לחולל. ארה"ב אכן נכשלה בכך שלא הגיבה כאשר נוכחותה הצבאית המבוססת וארוכת השנים בטורקיה בזמן שלטונן של ממשלותיהם האזרחיות של אוזאל ושל צ'ילר, נמחקה על-ידי הרוב של ארדואן בפרלמנט ובממשלה, בדיוק כאשר נזקקה ארה"ב להעברת כוחותיה דרך טורקיה כדי לפתוח חזית שנייה במלחמתה נגד סדאם. ארה"ב נחלה כישלון חרוץ בבלימת התגרענותה של אירן. היא גם הצילה את אסד מבידוד רק על-מנת לראות את כוחותיו משליכים עגבניות על השגריר האמריקני. עתה מתבוננת ארה"ב חסרת אונים בביריוני חיזבאללה בלבנון, המקבלים את הוראותיהם מטהרן ומדמשק ומגרשים את הקואליציה התומכת בסעד אלחרירי. כתוצאה מכל אלה, ירד מעמדה של אמריקה במזרח התיכון ובעולם, ואפילו באו"ם ואצל בעלות בריתה במערב היא כבר אינה מעוררת יראת כבוד כמו בעבר. מי אם כן נעשה יותר ויותר מבודד?
במקום להטיף לאחרים על בידודם, להאשימם בכך ולעודדם ליטול על עצם סיכונים כדי להציל את עצמם ממנו, על פאנטה להבין כי אין באפשרותה של ישראל לנהוג כמו אמריקה, שנטלה את כל הסיכונים ב"קירובם" של אירן, "האחים המוסלמים" וסוריה, בנטישתו של בעל ברית של שנים רבות כמו
חוסני מובארק, ובהצפתם של הפלשתינים, האפגנים והפקיסטנים בסיוע, ולראות כיצד כל המחוות הללו הביאו לתוצאות הפוכות, ותורגמו בשטח לפרץ מתגבר של אנטי-אמריקניות, וליותר סרקזם, שנאה, ולשריפת דגלי אמריקה מאי-פעם. אם במקום זאת הייתה ארה"ב כורתת ברית חדשה עם ידידיה המערביים, ועם אלה שהם בעלי נטייה מערבית, כדי לבנות יחד קו הגנה, חומה בצורה של ערכים מערביים ויהודו-נוצריים, להדיפת הגל האיסלאמי הגואה שהאביב הערבי רק יחמיר אותו ושאירן, טורקיה ופקיסטן מחוייבות לתמוך בו - יכול אולי לצמוח סדר עולמי חדש, טוב יותר ויציב יותר מתוך הכאוס הנוכחי.
