עוד לא שבענו מתמונות החייל הצנום השב מהשבי. הן שבות ומרצדות על המרקע מרגשות, מביאות אותנו להתרוממות רוח וגורמות לדמעותינו להיקוות כל פעם מחדש. בפעם המי יודע כמה אנו מביטים כמהופנטים בתמונות המשודרות בערוצי התקשורת, והפעם כשהן ערוכות ומלוות במוזיקה ובשירים המרגשים. החוויה של שיבתו חוזרת ונשנית, ובנו אוחזת שוב ההתרגשות העצומה כשאנו נותנים לעצמנו לשכוח מטרדות היום יום והעולם, ונשאבים אל האירוע שבו, באורח פרדוכסלי, מתגמדת מציאות החיים הפרטית והלאומית.
כיצד הפכה חזרתו של
גלעד שליט לאירוע לאומי, בו מטשטשים הגבולות בין הפרטי והאישי ללאומי והקולקטיבי?. השמחה הלאומית העצומה נחווית, גם אצל הקשוחים בינינו, כאילו והיה זה אירוע פרטי, אישי ומשפחתי, כדברי מלות שירו של מוטי המר: 'כולנו רקמה אנושית אחת חיה'.
מעטים האירועים בחיי אומה בהם חשים אזרחים אחווה, סולידריות וברית של שותפות גורל - כפי שהתנסינו באירוע חזרתו מן השבי של גלעד. אירוע המאגד בתוכו היבטים רבים ומגוונים, בראש ובראשונה אנושיים, ובה בעת פוליטיים, תקשורתיים, ביטחוניים, פסיכולוגיים וסמליים.
אבקש להאיר צדדים אחרים, נסתרים בשולי האירוע הגדול, בשאיפה לפענח את ההתלהבות הגדולה ואת תחושת התרוממות הרוח שאחזה באנשים כה רבים. אנשים שגלעד הפך בעבורם מזר אלמוני לבן משפחה יקר ואהוב השב הביתה.
ייתכן שהתשובה לשמחה העצומה טמונה במשמעות הערטילאית במובנים רבים, שעטפה במשך זמן רב את דמותו שנשקפה אלינו מהפלקטים, משלטי החוצות ומהתמונות הדוממות.
וודאות קיומו והימצאותו, לפחות עד לפרסום הסרטון מהשבי, הייתה, במידה רבה, מוטלת בספק. גלעד היה למושג בלתי מומשג ובלתי מוחשי, והחוויה הקולקטיבית של הפיכתו לבשר ודם המהלך, מצדיע, מחייך בחיוך מבויש - היא שגרמה להתפעמות ולסערת הרגשות שנחוותה אצל כולנו. מאייקון מרוחק, בלתי מושג, מוחבא במרתפים ובמחשכים, הפך גלעד שליט לאדם אמיתי ומוחשי, המצטייר כצעיר בעל כוחות נפש עצומים המעוררים השתאות והערצה.
תסיסת הרגשות שלנו נובעת גם מהעובדה שאנו מתנסים באירוע ייחודי ונדיר המבדיל אותנו כאומה מכל העמים. עם שלם התלכד בהסכמה כמעט גורפת, בניגוד לכל כללי ההיגיון ובמדורת שבט קולקטיבית - על-מנת להציל את חייו של חייל בודד אחד ולהשיבו לחיק משפחתו ועמו. מבחינה רציונלית המחיר, לכל הדעות, בלתי נתפס, אבל זהו אחד מאותם רגעים ומקרים שאין להם מחיר, והעובדה הזו מפגישה אותנו עם עצמנו, עם חיינו.
החשיבות העצומה שהענקנו לחייו של גלעד, המחיר ששילמנו עבורם, והשמחה עבור הצלתו - מבהירה את ערכם וקדושתם של חיי אדם. הרגשות העמוקים שהאירוע הזה חורט בנפשנו, מזמן לנו מפגש עם עצמנו ועם חיינו. הצעד הבא, הבלתי נמנע מבחינתנו - הוא בחינת המשמעות שאנו נותנים לחיינו שלנו. האם אנו חווים אותם כחיים מספקים המעניקים לנו אושר ותחושת מימוש עצמי? שאלות שדומה שכל אחד מאיתנו אינו יכול שלא לשאול את עצמו - לאור המחיר האדיר ששולם עבור חייו של חייל צעיר אחד.
ולכן אנו חייבים תודה לגלעד שליט על שהציב לנו מראה וזימן לנו הזדמנות לערוך עם עצמנו חשבון נפש נוקב. דווקא השאלות הללו, ויותר מכך התשובות, עשויות לגרום לנו למנף את חיינו לכיוון טוב ומספק יותר. השאלות הללו עשויות להביא את חלקנו לחולל צעדים ושינויים בחייהם, באופן שיהפכו למהנים יותר בעבורם, ויעניקו להם בחוויה הפנימית, 'ערך' משמעותי יותר מכפי שהם חווים אותם בהווה.
מעולם לא מאוחר להגשים חלומות נסתרים, כאלו שנדחקו לשוליים בתירוצים שונים, והזמן הנוכחי הוא המתאים ביותר להוציא מחיינו את כל מה שאנו חווים כמכשול, כגורמי כאב ומרוקני אנרגיה.
אנשים רבים מדי מוותרים מראש על חלומותיהם, כשהם מעמידים על כף המאזניים את החלום מול התנאים האובייקטיביים - שמסתמנים כמכשולים בלתי עבירים ובלתי אפשריים - ובכך טמונה טעותם. השיקולים הקרים משקרים. הם אינם מביאים לידי ביטוי את הלהט האנושי, את הנחישות, את האופטימיות וכוח הרצון שמכניעים, במקרים רבים, את כל המכשלות. בתחילת דרכה של התנועה הציונית היו מנהיגיה, ובראשם הרצל, לא יותר מאשר 'חולמים' ו'בלתי מעשיים', ואף ספגו ביקורת בשל כך. אך אלמלא 'הפנטזיה הלאומית' שלהם - מדינת ישראל לא הייתה עומדת היום על תילה ולא הייתה חלק ממשפחת האומות.
סביר להניח, כי גם את גלעד שליט לא היינו רואים היום בחיק משפחתו, אלמלא התעקשותם ונחישותם של אנשים המסורים למשימה להחזירו הביתה. שחרורו של גלעד שליט, בו נדחקו ההיגיון והשיקולים הקרים הצידה לטובת ערך החיים- - ראוי שיהווה עבורנו סמן ימני ביחס לקדושת החיים, חשיבותם וערכם. וזאת, במטרה להפוך את חיינו שלנו לבעלי ערך, שמחה ומשמעות, בהם נרשה לעצמנו להגשים את חלומותינו, גם אלו הדמיוניים ביותר.
