מחר מתחילים דיאטה - על מדיניות ומדינאות

מחר מתחילים דיאטה

מחר מתחילים דיאטה. לא היום. מחר. התיאבון האנושי תמיד גובר על ההכרה הבהירה, ועל שיקול הדעת הצלול. זו הסיבה שבעטיה אנו אוכלים ללא הכרה עד שאנו עולים במשקל, או רוכשים ללא הכרה עד שאנו נבהלים מהחריגה התקציבית ומתחילים לחסוך, או חולבים עד הטיפה האחרונה את המו"מ שאנו מנהלים עד שהוא מגיע לכלל פיצוץ. שופכים את המים עם התינוק רק משום שאנו לא בהכרה.

זה אינו כתב אישום נגד כל מי שנוהג כך. זהו כתב הגנה לטובת כל מי שנוהג אחרת וממלא את חובתו כלפי עצמו ולטובת האנושות בכלל. ואם מחר מתחילים דיאטה, אז מה עשינו עד היום? התשובה פשוטה. קלקלנו את מה שממחר נתחיל לתקן. ומה נעשה מחר? - התשובה פשוטה עוד יותר. על-פי רוב, מה שנעשה מחר, יהיה בדיוק נמרץ מה שעשינו אתמול (נקלקל את מה שצריך לתקן). אלא אם, אולי, אם יהיה לנו יום טוב במיוחד, אולי נעשה את מה שעשינו היום (נכריז שוב, שמחר מתחילים דיאטה).

ועד שנגיע למקום שממנו ההכרה כבר מבינה ומפנימה את גודל והיקף הבעיה, יש מצב סביר שהאירוע הזה יהיה מול רופא המשפחה שיאמר לנו שהוא נותן לנו הפניה לקרדיולוג, או עם קצת פחות מזל, זה יהיה מול הקרדיולוג שיאמר לנו שבעוד שעה אנחנו נכנסים לניתוח מעקפים.

ואיך כל זה מתחבר למדיניות ומדינאות?

חדר מיון מדיני, שלום!

מדינת ישראל כבר לא ילדה, ובעבר כבר כתבתי על גילה המתקדם. דימיתי אותה לסבתא ישראלה שמלאו לה 63 שנים, והיא, עדיין מסרבת להפנים את תהליך ההתבגרות שלה, ואת מחויבותה כלפי הדורות הבאים.

ישראל בלעה בצעירותה ככל שיכלה. תאוות החיים. זו תאווה של נערה שזה עתה יצאה מכבשנים עשנים של יבשת עוטת מסיכה של נאורות שחורה, כאשר תאוות החיים הכריעו אותה ואת בריאותה. מילא הגזרה ורוחב המותניים, אבל הבריאות הנפשית והצלילות המחשבתית הלכו ונחלשו, ככל שתהליך ההשמנה הלך והחריף. כשם ש "הצלחת" 1967 הובילה לשיכרון כוח ועמעום חושים מדיני, כך הכישלון של 1973 הוביל לחרדת יתר על גבול הפרנואידיות המדינית. אלה תמיד הקצוות של ההתנהגות האנושית. זה לאכול בלי לשבוע, או להתחיל דיאטת רעב. אין הכרה בשום מצב.

ניתוח מעקפים במקום הצרת היקפים

הבעיה היא כמו תמיד בכך שתהליך חידוד התובנה של המצב הבריאותי הירוד, התחיל כאשר היה כבר צורך במעקפים. עוקף עזה, עזה ויריחו תחילה, עוקף שומרון. כריתת איברים, תוכנית ההינתקות. מבצע שלום הגליל שמוביל לנסיגה מרצועת ביטחון. יש צורך בעוד? מהלכים על הגבול הדק שבין האפשרי לדמיוני. "זו שלנו, זו גם כן", או למשל "40 קילומטר בואך ביירות".

כאשר שניים באו אל הרב ושטחו בפניו את טענותיהם, איש כלפי רעהו, השיב הרב לראשון "אתה צודק", וגם לשני אמר כדבעי "אתה צודק". נכנסה אשת הרב ושאלה: "הכיצד זה נמצאו שניהם צודקים?" ומשיב לה הרב: "גם את צודקת".

אז גבירתי, אם עדיין לא הבנת היכן את נמצאת, אז שימי לב לכך שבאסיפה האחרונה היית זקוקה כמעט לווטו כדי למלט עצמך מתוצאות תאוותך. את נמצאת בחדר המיון המדיני. אם לא תכנסי לדיאטה ותחזרי לעצמך, אם לא תתחילי לשמור על בריאותך וצלילות מחשבתך, אם תמשיכי לנסות מיני שיטות כמו "הדרך השלישית" או "המרכז", אם תנסי לנוע קדימה על-ידי כך שתאמרי לכולם שהם "צודקים" ותסרבי להקשיב לקול מצפונך, ולסביבה המשקפת לך את המציאות במלוא עליבותה - אם תתמידי בכל אלה, גם הטובים שבמרפאים לא יוכלו להושיט לך מרפא.

מדיניות של שלום לא רק בחדר המיון

משפט הלקוח מעולם הבודהיזם מישיר מבט אל המציאות בקבעו כי: "הזמן הטוב ביותר לטעת עץ היה לפני 40 שנה. אבל הזמן הטוב ביותר שלאחר מכן הוא עכשיו".

דיאטה דרסטית לא תועיל לך כרגע, והיא אף עלולה לפגוע בבריאותך. אולם עלייך להיות כנה עם עצמך ולשים לפנייך מטרה ברורה לצד הבניית רצף של יעדים ברי השגה, בכל שלב ושלב מחדש. הסתכלי נכוחה אל עבר סביבתך, וערכי מיפוי מלא של הגורמים המסייעים לתוכניתך, לצד הגורמים המקשים עליה, וגם של אלה שהינם מסוג פרווה לעת עתה. זכרי תמיד שכאשר את מותקפת, אינך בדיעה צלולה, ועל כן השתדלי לקיים את מדיניותך בעת שאת רגועה ונינוחה, ולא מתוך היסטריה ובעתה.

עשי שלום עם עצמך ראשית, הכירי במגבלותייך, האזיני לצרכייך, דעי את חולשותייך, מאווייך ורצונותייך, למען תוכלי לעשות כן גם עם סביבתך לשם עיצוב גבולותיך.

המדינאות כמדריך לתזונה נכונה: מיפוי הסכנות והידידים
אם תלמדי להתנהל נכון בשעת רגיעה, באופן חכם, אסטרטגי, מושכל וערני, שוב לא תזדקקי למנות גדולות ונפילות סוכרים לא ילוו את שגרת יומך. עכשיו כאשר כבר הבנת את מצבך, בואי נפסיק להלך סחור-סחור ונעבור לשפה ברורה ולשיחה של שקיפות מלאה. אם תהיה לך מדיניות, לא תיגררי לתגובות קיצוניות למצבים שאינם בשליטתך, ואת המדיניות הזו תוכלי לממש באמצעות מדינאות ראויה.

הגמד האירני חסר הביטחון

החזית הקשה ביותר עבורך היא החזית של האיסלאם הקיצוני, בראשות הגמד האירני. רגשי הנחיתות של הגמד גורמים לו לחפש דמות גרוטסקית יותר ממנו, והיא חייבת להיות דמות שיהיה קל לחבריו לשנוא. יש לך רק שתי דרכים לנטרל את החזית הזו: או שאת מנתקת אותו מחבריו, או שאת הופכת לדמות שקשה לשנוא. אין דרך אמצעית. אם אינך מצליחה בקרב על תדמיתך, עלייך לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותך כדי לנטרל אותו מחבריו.

אז בואי נודה על האמת. התדמית שלך היא של חזירה שאוהבת לאכול מצלחתם של אחרים ואינה יודעת שובע. כדי לנפץ את התדמית הזו, עליך לעשות דיאטה, והרי לשם כך התכנסנו. הלא כן?

הרוצח מדמשק שחוזה השכירות פקע לו

נניח לרגע לדיאטה, ונעסוק בחברים של הגמד האירני. השכן המערבי שלו, הרי הוא הרוצח מדמשק, נמצא באחריתם של יחסי השכנות הטובה שלו עם הגמד. חוזה השכירות שלו עומד לפוג בכל רגע, ובעל הבית שלו לא מתכוון לתת לו לממש את האופציה. הבחור, איך לומר זאת, גמור!

הרוצח שברח מדמשק לקהיר

חאלד המזוקן, הבין כבר שהרוצח מדמשק כבר אינו הולך להישאר בשכונה לאורך זמן, והוא עשה עלייה לרגל לארץ הפירמידות. בטיפשותך, זללת בשקיקה את אוצרותיהם של הפירמידאים כאשר קשרת קשר עם המאליק שלהם בעסקה שהניבה לך רק גאזים במעיים וצרות דיפלומטיות לרוב. חאלד התיישב שם במקומך. משנת 1978 ידעת שקט בגיזרה הזו, אבל הנחת לחמדנים לקשור לך את המעי הגז.

לא נורא, הקרב על המעי הרגיז עדיין לא אבוד, תתעשתי ונהלי אותו בלי הדוברמן-ליברמן שלך. בתבונה! זכרי, את מתחרה בגמד האירני על רשימת החברים שלו, וכל עוד אינך מוכנה לירידה דראסטית בהיקף מותנייך, הכלל הוא שחבר מביא חבר. עם או בלי כרטיס מועדון, עלייך לאכול כמה צפרדעי נילוס ולהוציא את חאלד המזוקן משם. פירמידות פונדמנטליסטיות הן בעוכרייך ממש כמו השומן בירכייך!

פרימה נון נוקרה ועכשיו מתחילים דיאטה. עכשיו!

אפשר היה להמשיך ולפרט בפנייך ספר מתכונים שלם שיביא מזור לכאבייך, וחיטוב למותנייך, אבל השינוי הגדול שעלייך לעבור אינו ביצירת מדיניות וניהול מדינאות. השינוי הגודל שעלייך לעבור הוא תפיסתי-הכרתי בראש ובראשונה, ורק לאחר מכן הוא ביצירת מדיניות ומימושה באמצעות מדינאות.

על-מנת לעצור את ההידרדרות במצבך עלייך לאמץ קודם כל את מרכיבי שבועת הרופא, ובראש ובראשונה את העיקרון של "פרימה נון נוקרה" (ומשמעותו בתרגום מלאטינית: "קודם כל אל תזיקי"). זכרי את המורשת שלך, ובמיוחד את המשוואה שכה הרבה פעמים סבלת ממנה: הפרד ומשול, חָבֶּר ותימשל.

עמדי מול המראה, הביטי בעצמך במלוא הכנות, ושאלי את עצמך שאלה פשוטה, ברורה ומודעת: האם תעדיפי לחיות תוך הבטחה חוזרת ונשנית, כל יום מחדש, שרק מחר נתחיל דיאטה, או שהגיע הזמן להישיר מבט אל עבר העובדות ולומר לעצמך בכנות: היום הוא היום הראשון של שארית חיי. אני סולחת לעצמי על הטעויות שעשיתי עד היום, ואני מוכנה להתחיל לחיות בלי להילחם בכל יום מחדש בתדמיתי ובבידוד המדיני. זכרי שאינך עושה זאת בשביל אף אחד, וכל אשר את עושה מהיום הוא רק עבור עצמך. עבור יכולתך להביט בכנות מלאה אל עבר עצמך ולומר בביטחון מלא. המלחמה הייתה לחינם. השלמתי עם עצמי ועם הסביבה רק כי החלטתי.

לפני שבועיים החלטתי לסיים דרמה של 5 שנים. עשיתי זאת כי החלטתי והבן חזר הביתה. זו רק החלטה, ורק החלטה שלי. עכשיו מתחילים דיאטה. עכשיו!