כשאני וקצב התבגרנו אונס היה דבר נורא בהחלט. משהו שראוי ללינץ' דקורטיבי, רווי בדם ובאש. אבל מעשה כזה מעולם לא התרחש בארץ. אונס מתרחש, כולם ידעו, כשכושי מתנפל על אישה לבנה. כשחייל נאצי משכיב נערה רוסייה. כשפורע ערבי סתום-עין ומסומם מתפרץ לבית יהודי. בחברה תרבותית כשלנו מעולם לא היו מעשי אונס ולא יהיו. אונס בשום אופן לא הולך עם אלתרמן, ש"י עגנון, ברל, יערי ומגש הכסף. זה כל-כך לא יהודי שזה מופרך לחלוטין.
אונס זה משהו שחור, אפל, שטני כמו אסון טבע קצב ואני לא למדנו באותו בית ספר, לא חיינו באותה עיר, אבל ארץ ישראל הייתה קטנה ויפה בימים ההם כי כך סיפרו לנו ולכם. אנס זה מישהו שחור, אפל, רקוב ושטני. זה מה שהגויים בגולה אמרו שאנחנו ותיארו אותנו גם כבעלי חוטם ארוך, אוכלים מצות רוויות דם. עלילה. משום כך לא התרחשו בארץ מעשי אונס.
עכשיו מתברר שכמעט כולם ידעו. חברת ילדות של
שלי יחימוביץ' סיפרה לה בזמן אמת שנאנסה. כלומר, סיפרה מיד לאחר ההתרחשות. לשלי יש פה גדול מפה ועד להודעה חדשה. גם אז היה לה. אבל לא יצאה כל הודעה. כולם הסתחבקו עם קצב. אנשים פוליטיים מכל גווני הקשת ידעו. אפשר לומר שהוא הכתיב את הקצב. בדיחות על הלהט הנפשי שלו התעופפו מפה ועד להודעה חדשה. לא הייתה הודעה חדשה. ההודעה הייתה שהוא נבחר לנשיא. כנסת ישראל בחרה בו לנשיא. אותם שתדלנים ששידלו את נציגי הכנסת ופיתו אותם להצביע בעד קצב לנשיאות המדינה הם אותם שיצרו סביב האיש הזה מעטפת של שתדלנים וסרסורים שפיתו גם נשים להתייחד איתו בחדרי חדרים.
כל-כך הרבה ידעו שיש חשש שזה עוד סיפור של האונייה מייפלאור שכמעט חצי מיליון איש הודיעו לציבור שהם הגיעו על סיפונה לאמריקה. או הזחל"ם של אריק שרון שהכיל בתוכו גדוד שלם של עיתונאים בשעה שהלוחם הכביר הזה נפצע. כל אחד מאותם עיתונאים שלף אז את הממחטה האישית שלו וחבש את מצחו של אריק. מרוב הממחטות שנאספו אפשר היה לתפור את כל המפרשים שהיו נחוצים לאונייה מייפלאור כדי לשוט.
אז מה אני בעצם רוצה לומר? אולי - שהמונח הכי חריף שאפשר לדעת להעלות על הדעת הוא שהאנס בציביליזציה הנאורה שלנו הוא בסך-הכל - מאותגר מינית.
גם קצב ניסה להתקבל במורשת הפלמ"ח קיים מבט נוסף על העלילה. קצב הגיע לארץ ילד ממדינה מוסלמית ונחשף, כמו שכולנו נחשפנו, לתרבות מפוארת של עולם הצ'יזבאט הישראלי. תחילה ילקוט הכזבים של דן בן אמוץ ובנוסף כל סיפורי הגבורה השוביניסטים של תקופת הצבא על מי שנותנת ומי שניתנת. בתרבות עליסה (מתעלסת) בארץ הפלאות אפילו נתן הנביא הוא בעצם נותנת. כמה נותנות ציוניות בעלות יוזמה הן שהקימו את העיר נתניה. מה, לא? האם גם הוא פיצח את הקוד, הבין שזו אולי רוח הדברים ולא רוח המעשים? האם באמת כולנו התבגרנו ויצאנו מתוך המיתוס הזה? נו, ומשה דיין על כל עלילותיו? הוי, קצב, למה לא פנית לארכיאולוגיה?
למה עונש קולקטיבי? ובכן, הניסיון הראשון של עם ישראל היה כשקצב נבחר לראש עיר. חגיגה וגם אזהרה. שהרי הסיסמאות כל ישראל חברים (מחוברים) וכל ישראל ערבים זה לזה אינן מס שפתיים מצקצקות. הן מהות ההוויה היהודית כפי שראינו במקרה המפורסם של עכן בן כרמי שכל עם ישראל נענש בעטיו. הניסיון השני שלנו כשהאיש נבחר לחבר כנסת והשלישי - כשנעשה שר. כשנבחר לנשיא – לא היה זה ניסיון נוסף. זה היה העונש כפי שברור היום. הפכנו למדינת ננסים אנסים.
מה ש
אמר לנו עורך הדין פלדמן על כוכב ונוס הוא בדיוק גרסה מקבילה ותואמת למה שאמר לעם האמריקני סגן הנשיא ספירו אגניו: הממזרים שינו את הכללים. כלומר, מהיום גם לבן אונס כושית, יהודי אונס ערבייה ואמריקני יאפי אונס אינדיאנית. המערב כבר לא פרוע כמו שהיה.
