|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הפצצה האירנית, הפצצה הפלשתינית <br>
|
בנסיבות הנוכחיות ראוי להעלות על סדר היום שאלה שנדחקה לקרן זווית כתוצאה מהעיסוק הכפייתי בסכנת הפצצה האירנית - סכנת הפצצה הפלשתינית ● הטיפול בפצצה האירנית הוא מעבר לכוחותיה של ישראל והוא מחייב התמודדות בסדר גודל מעצמתי, כלומר מחייב התעשתות אמריקנית ● הטיפול בפצצה הפלשתינית הוא בתחומי היכולת והחובה של ממשלת ישראל
|
|
פצצה פלשתינית [צילום: AP]
|
|
|
|
|
|
|
|
| לעניין התוקפנות מעזה יש פתרון צבאי ובלבד שמטרתו של מבצע אפשרי לא תהיה הפלת החמאס כדי להגיש את עזה לאבו-מאזן על מגש הכסף של חיילי צה"ל. | |
|
|
|
|
הדוח של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) קבע שאירן מפתחת נשק גרעיני. בישראל מתלהט הדיון הציבורי בשאלה האם ישראל צריכה/מסוגלת לתקוף את אירן בכוחות עצמה. באירופה שלא למדה דבר מניסיון העבר (הלא-כל-כך-רחוק) יש נטייה להשלים עם התגרענותה של אירן. בארצות-הברית מכהן נשיא הלוקה בהבנת המציאות ואינו בשל/מסוגל להחליט את ההחלטה הנכונה היחידה במציאות הנוכחית, וזו צריכה להיות צ'רצ'יליאנית ולא צ'מברלינית.
בנסיבות אלה ראוי להעלות על סדר היום שאלה שנדחקה לקרן זווית כתוצאה מהעיסוק הכפייתי בסכנת הפצצה האירנית. הכוונה לסכנת הפצצה הפלשתינית. הטיפול בפצצה האירנית הוא מעבר לכוחותיה של ישראל והוא מחייב התמודדות בסדר גודל מעצמתי, כלומר מחייב התעשתות אמריקנית. הטיפול בפצצה הפלשתינית הוא בתחומי היכולת והחובה של ממשלת ישראל.
מי מהפצצות מסוכנת יותר? אין זה מובן מאליו שזו האירנית היא התשובה הנכונה לשאלה. גם אין זה בטוח שהימצאותה בידי אירן משמעותה הפעלתה המיידית נגד ישראל. ייתכן שעוד לפני כן יקרוס המשטר בטהרן.
לעומת זאת, הפצצה הפלשתינית, גם אם איננה גרעינית, עושה שמות בישראל. במשך 18 שנים הולכת ישראל מדחי אל דחי, בעוד רשות הטרור הפלשתינית הולכת מחיל אל חיל. הדבר נעשה בעידודן של כל ממשלות ישראל, שמאלניות ו"ימניות", ההולכות בזו אחר זו בתלם שחרשו עבורה האוסלואידים ובאמצעות שטיפת מוח מתמדת כאילו הקמתה של מדינה פלשתינית (נוספת) בארץ ישראל, הפעם בלב הארץ, היא התנאי לשלום.
הזדמנויות פז
תהליך הפקת הלקחים בישראל לוקה בחסר, וגם אחרי 18 שנים של הטחת הראש בקיר ואמונה עיוורת כאילו הדרך לשלום עוברת דרך מדינה ערבית בתוככי ארץ ישראל אין ישראל עוצרת, אינה מסתכלת לאחור, אינה רואה את מחיר הדמים הנורא של מלחמת אוסלו ואינה מבחינה שתובענותו של האויב אינה יודעת שובע.
ראש הממשלה נתניהו קיבל 2 הזדמנויות פז, ב-1996 וב-2009, לעצור את הפצצה הפלשתינית הפועלת ככדור שלג ומדרדרת את ישראל לתהום. בכהונתו הראשונה הוא הצדיק את מדיניותו בכך שהוא יכול רק למזער נזקים. בכהונתו השנייה הוא נמנע מן ההחלטה המנהיגותית האמתית שעליו להחליט: להפסיק את תהליך "השלום", כי מדינה פלשתינית ושלום הם דבר והיפוכו, ומי שבאמת רוצה שלום חייב להתנגד למדינה כזו, לפצצה כזו.
על-רקע זה חשוב גם להדגיש שהפצצה הפלשתינית המתפתחת ברמאללה מסוכנת מזו החמאסית שבעזה. מטרותיהם של אש"ף/חמאס זהות, גם אם סגנונם שונה: אבו-מאזן, חביב העולם וחביב התקשורת הישראלית, אינו אלא זאב מעונב העוטה עור כבש ומוליך שולל את ישראל, שאינה מתעוררת ממצעד האיוולת האוסלואידי ומהנחות היסוד שלו, שקרסו כצפוי מראש. החמאס לעומתו הוא לפחות אויב שאינו מערפל את כוונותיו, שהן כאמור זהות.
לעניין התוקפנות מעזה יש פתרון צבאי (ע"ע חומת מגן ביהודה ובשומרון), ובלבד שמטרתו של מבצע אפשרי לא תהיה הפלת החמאס כדי להגיש את עזה לאבו-מאזן על מגש הכסף של חיילי צה"ל. שליחת חיילי צה"ל למטרה זו - חיזוק אויב אחד (המחבלים "הטובים") על חשבון אויב אחר ("המחבלים הרעים") - היא מעשה בלתי מוסרי, ואין לעשותו. אין כל הצדקה לעשות צעד כלשהו לחיזוקו של האויב מרמאללה.
בהקשר זה יש לדרוש מנתניהו למצוא פתרון יצירתי לסוגיית המאחזים במקום לפנותם באלימות, למען "השלום" ושלומעכשיו: אם יימצא שבית יהודי מסוים נבנה על קרקע ערבית פרטית, יש לרכוש את הקרקע ולפצות את הבעלים - אם יוכיח את בעלותו - ולהבא להימנע מהתיישבות על קרקע ערבית פרטית. יש מספיק קרקעות מדינה ביהודה ובשומרון, שאותן חובה ליישב.
סילוק הפצצה הפלשתינית שמאיימת על ישראל, שקורעת את הציבור בה, שדורשת טיהור אתני גזעני ואיסור על יהודים לגור בבתיהם בלב מולדתם - הוא בכוחו והוא מחובתו של נתניהו. איום זה מוחשי יותר מן האיום האירני, ואף נמצא בתחום יכולותיה של ממשלת ישראל, ובלבד שראש הממשלה יעשה את ההחלטה הנכונה, שבשבילה נבחר בשנית.
|
|
הכותב היה יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי בשנים 2001-2005
|
|
| תאריך:
|
19/11/2011
|
|
|
עודכן:
|
20/11/2011
|
|
רון בריימן
|
|
הפצצה האירנית, הפצצה הפלשתינית
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אהרון שחר
|
19/11/11 18:53
|
|
|
|
2
|
|
מקס פאואר
|
19/11/11 19:20
|
|
|
|
3
|
|
עו'ד דוד הגואל
|
19/11/11 20:52
|
|
|
|
|
|
בתיה
|
20/11/11 00:04
|
|
|
|
4
|
|
דפנה-א
|
20/11/11 07:06
|
|
|
|
|
|
ד"ר רון בריימן
|
20/11/11 08:23
|
|
|
|
5
|
|
הניה
|
20/11/11 15:48
|
|
|
בטורו הקבוע ב-"7 ימים" (ידיעות אחרונות 18.11) כותב יאיר לפיד: "בדמוקרטיה שפויה הקואליציה נוהגת לשים עליה רסן, מפני שהיא יודעת שבסופו של דבר השלטון יתחלף, וכללי המשחק שאותם היא קובעת יופנו פתאום נגדה".
|
|
|
|
|
"ואהבת לרעך כמוך" - זה כלל גדול בתורה. זוהי אחת האמירות הבסיסיות שעליהן חונכתי אני, כמו רבים מבני עמנו היהודים, כבר משחר ינקותי. לא פעם היה לי הרושם שזו מין יוהרה יהודית. עוד נדבך בשכנוענו העצמי שאנו עם סגולה. שונים מאחרים. טובים יותר ומוסריים יותר.
|
|
|
|
|
מנהיגי שתיים מן המעצמות הגרעיניות החברות במועצת הביטחון ישבו זחוחים על בימת המפגש של ראשי עשרים המדינות העשירות בעולם, שכולו כלכלה, והחליפו רשמים. נשיא צרפת ניקולא סרקוזי, ונשיא ארצות-הברית ברק חוסיין אובמה החליפו ביניהם הערות אודות אותו איש חצוף, גאוותן, ערמומי, המפריע ל-400 מיליון אמריקנים וצרפתים לנהל את העולם כמו שצריך. הוא שקרן, רטן הנשיא הצרפתי. אכן, אישר האמריקני, והוסיף: תאר לך שאני צריך לסבול אותו כמעט כל יום.
|
|
|
|
|
במשך 30 שנות שלטונו של חאפז אל-אסד (1970-2000) הוא ניהל יחסי אוהב-שונא עם הליגה הערבית ועם עמיתיו שליטי מדינות ערב. מצד אחד, השליט הסורי הציב את עצמו כ"שומר החותם" של הערביות, ודמשק בירתו היא "המבצר האיתן" ואף "כיוון התפילה" של הלאומיות הערבית. התדמית שאסד ניסה ליצור לסוריה היא שמדינתו לעולם לא תוותר על זכויות הערבים, כיוון שהיא מבטאת את רחשי לבם של ההמונים הערביים, בעוד שהשליטים האחרים - ובראשם אנוור סאדאת והמלך חוסיין - זוחלים לרגלי ישראל וארה"ב ובוגדים באינטרסים הערביים, בערכי האומה הערבית וברגשותיה. המלכים של סעודיה, מרוקו וירדן, כמו האמירים של אמירויות המפרץ, הוצגו בתקשורת הסורית כ"ריאקציונרים" ו"תקועים בהיסטוריה", ואילו סוריה תחת דגל הבעת' ("התחייה") היא "מהפכנית ופרוגרסיבית" המובילה את האומה הערבית אל עתיד מזהיר "תחת הנהגתו הנאורה של הנשיא אסד". התמונה הזאת הרגיזה מאוד את שליטי מדינות ערב, אך לא יכלו לעשות הרבה נגד השלטון הסורי, שהפעיל במשך השנים קבוצות רדיקליות, בעיקר פלשתיניות, נגד מדינות ערביות שלא מצאו חן בעיניו.
|
|
|
|
|
השבוע פורסם דוח העוני. אחד מארבע מאזרחי ארצנו הוא עני ואחד מתוך כל 3 ילדים - עני. אלא מה, יש ירידה בשיעור העוני - ירידה של 0.7%. מיד עלו מנהיגנו לכותרות התקשורת וסיפרו כמה טוב מצבנו שיש ירידה בעוני.
|
|
|
|
|
