חזיז ורעם נפל השבוע בחצרה של היהדות החרדית. מישהו שכח את הגבולות תוך שהוא מעתיק את שפתו הרחובית אל הקודש פנימה. אילו היו הדברים קורים בעבר הלא רחוק היינו נדים לו למשוגע וממשיכים הלאה, אולם על הישנות הדבר זה שלוש פעמים הריהו אומר דרשני. בפרט כאשר הדברים נוגעים ללא כחל ושרק אל מרום כתרו של מלך.
רציחתו בדם קר של אותו צדיק וקדוש לפני מספר חודשים הייתה אמורה לסמן לנו משהו שכנראה לא השכלנו לפענחו די צרכו. אם חשבנו שהמדובר בזילות בחיי אדם גרידא, כנראה שהמסקנה אמורה להיות עמוקה הרבה יותר, עמוקה משאול וארוכה מארץ מידה.
נשמת אפה של האומה היהודית כבוד התורה ולומדיה היו תמיד נשמת אפה של האומה היהודית. אין אומתנו אומה אלא בתורתה שהיא עצם הווייתנו ולוז חיינו שבכל הדורות. לולא התורה הקדושה, לא הייתה לנו תקומה והישרדות כעם משך כל אותן שנות גלות איומות וארוכות. לב ליבה של תורתנו הקדושה הם לומדיה, וליבתם הם גדולי התורה נושאי הלפיד שבדמם זורמת ובנשמתם מפכה אותה חוכמה אלוקית נשגבה.
מאז ניתנה תורה והיינו לעם, ידע כל יהודי להכיר ולהוקיר את גדולי הדור ופסע לאורם, בלימוד, בעצה או בברכה, הם היו תמיד המרכז, הלב והפנים המופלאות שלנו. ומיהו שיהין לפגוע חלילה בלב ליבו שלו. אולי רק מי שאינו יודע לב מהו, מי ששם במרכז חייו משהו אחר. נבואה ניתנה לשוטים, שוטים אלו טובים אף עבור הלקאה עצמית, שכן כיום צריכים אנו לומר שדבר נפל בישראל והתובנות הכה פשוטות הללו אינן כבר כה מובנות לכולם. וממילא מצאו אותם שוטים בקיעים וסדקים בקרב הציבור השפוי, בנושא הכה מקודש. ייתכן בהחלט, ובדבר הזה עלינו לעשות בדק-בית.
דור שמשמיץ את לומדי התורה לכל דור יש את האלילים שלו. היו דורות ששפכו דם על אידיאולוגיות כמו הקומוניזם, הפשיזם, הגזענות, הניהיליזם והאקזיסטנציאליזם ועוד כמה 'זמים' למיניהם שהסבו לאדם צער רב וחוללו סכסוכים, מלחמות ואסונות. תוצאותיהם מורגשות עד היום. מאידך-גיסא בדורנו אנו ובפרט בשנים האחרונות, היה מי ששם את הכלכלה, הרווחה והנהנתנות במרכז. אט-אט אצו לקצץ בכל תקציב אפשרי ולהמעיט ברווחיו של כל דל ומסכן, ומנגד כמובן להגדיל את רווחיהם של המרוויחים הגדולים. זו הייתה השיטה שחוץ מהשלכותיה הכלכליות על כל דלת העם, אף העיבה נוראות על
עולם התורה שקוצץ אף הוא בכל פינה אפשרית והושפל פעם אחר פעם בכל הזדמנות ביקורתית.
כעדרי בקר העמידו את לומדי התורה מול התקשורת בשביל לאתר גרוש או שניים מבולבלים. כל השמצה אפשרית הודבקה לנו לעיני כל העם ואימהותיו. כל זאת במקום ליטול קורה מבין תיאטרותיהם המשופעים בזבוז משווע. היה מי שניסה להציג אותנו כעושקי הקופה הציבורית. תחת שבעבר לכל חרדי הייתה תווית של משתמט מצה"ל, הרי שכיום כל חרדי מוצג כמשתמט מעבודה ונתפש כפרזיט המורד ומשתמט מעבודת אליל הכלכלה הרם והנישא. לא נתווכח כאן על העובדות שכבר מזמן הופרחו והופרכו בהקשר זה, אומנם התוצאות כמובן אינן מאחרות לבוא בדמות שוליים חרוכים ומפויחים המשחירים פני כל שומעיהם בשמועות הרעות שהגיעונו השבוע. הזלזול חלחל הלאה ועשה את שלו.
התקרבות הטייקונים - הבנה גדולה יהיו אולי פרשנים בשקל שינסו לתת עצות כמו להפריד את הטייקונים מהדת או את הדת מהטייקונים וכדומה - דומה שאין זו אלא עצת אחיתופל ששורשה בצרות עין. אדרבה, כמה שהללו מתקרבים לרבנים ומוקירים את התורה ולומדיה, הרי ציבור השוליים מעריצי הכלכלה והעושר מבין מי תלוי במי ולמי נאווה תהילה. בעבר, הנדיבים הקרובים לעולם התורה היו מכירים בערכה ומעדיפים לתרום להחזקתה, כיום התרומות מוצאות דרכן לתמיכה במעגל העובדים ושאר אלילים, עד כי למרבה הצער שד"רים רבים המוסרים נפשם להחזקת ישיבות וכוללים, מדווחים כי הם נזרקים בבושת-פנים כאשר הפילנתרופיה מעדיפה אפיקים אחרים לגמרי. והמציאות הזו חייבת להשתנות.
הלא דבר הוא כי כאשר שמענו את האיומים הללו היו צריכים לנוע אמות הסיפים, לא פחות מאשר כשאירן או חיזבאללה מפריחים איומים כלפי העם כולו. עצם האיום היה אמור להביא אותנו לחשבון נפש, איש-איש במעמדו שלו באשר עליו לעשות. אולם מאומה לא קרה ועולם כמנהגו נהג. אין זאת כי עלינו להעצים בקרבנו את כבוד התורה ומרכזיותה בחיינו כי היא חיינו ואורך ימינו.
