בימים ההם כתבתי את ספרי הראשון 'ביתספר למפגרים'. הייתי גאה מאוד בשלוש-מאות או ארבע-מאות העמודים שנצברו ושלחתי את כתב היד להוצאת ספרים מכובדת. בראש ההוצאה לאור עמד עורך לילה ותיק באחד מעיתוני הבוקר. להוצאה לאור היו כמה מחלקות ובראשן עמדו גם פרופסורים מהאוניברסיטה וכמה פוליטרוקים שהזדקנו ופרשו מהבמה הפוליטית. אחד מהם התקשר אלי ושאל, לאיזה מדור לדעתך שייך הספר שכתבת? כידוע, לגיהינום יש שבעה מדורים. זו בערך הייתה תשובתי והוא צחק. תראה, הסביר לי, יש מדור ספרות יפה, אבל אתה כותב פה דברים מכוערים על אנשים מפגרים. זה לא יפה. יש מדור שירה, אבל אנחנו עומדים להוציא לאור את אלתרמן ועמיחי. כל העמדות תפוסות. גם מדור היסטוריה ומדור ספרות בדיונית לא שייך כי הדברים שלך יותר קרובים להיסטריה. אולי מדור מדע, פסיכולוגיה, מה דעתך? ליבי רטט והחסיר כמה פעימות. למה לא, בעצם? שיהיה.