להדיר את הדת מהמדינה

הוא היה מתהפך בקברו ואיתו גם כל אלו שחתמו על מגילת העצמאות; כי המדינה היהודית והדמוקרטית-הקומבינציה (או שאולי צריך לאמר הקומבינה) הנאיבית, השבירה והסותרת בהגדרה, שכדי לקיים אותה צריך כל כך הרבה רצון טוב וסובלנות - מתרסקת מבפנים בגלל שיכרון כח.

ואם עד היום חשבנו שהאנדרוגינוס שיצרנו מסוכן בעיקר כלפי מיעוטים, היום ברור שהקורבן כאן הוא גם אנחנו - הרוב היהודי החילוני. זה מה שקורה כשקבוצת שוליים צוברת כח פוליטי כל כך גדול עד שהיא מצליחה להפוך את הזהות היהודית לאוסף של הלכות, מבית מדרשם של רבנים שמתחרים ביניהם מי יביא אותה ביותר קיצוניות.

רשימה של חטאים

כבר שמענו שאסור לגבר לפסוע בין שתי נשים, שאשה באדום היא מופקרת, שהשיער (ברור שגם של הפיאה הנוכרית שלה) משגע את הזכרים, שלחיצת היד שלה מסוכנת, שהמבט שלה עושה כשפים, ועכשיו מתברר שמי שברא אותה בצלם גם נתן לה קול. אלוהים אדירים - מה עשית? מרפק חשוף, שקע מתריס מעל עצם הבריח, ברך חצופה, קול של אשה - כל אלו אינם פרטי אנטומיה, זוהי רשימה של חטאים!

אפשר אולי להמשיך ולגחך על הראש הכחול של החרדים כמו שעשינו במשך עשרות שנים, אבל זה כבר לא מצחיק יותר. לפחות לא אותי שהתעוררתי לפני כמה שבועות וגיליתי שהבדיחה על חשבוני. אם עד לאחרונה אפשר היה לפטור את התופעה בכך שזכותו של המגזר לנהל את חייו כראות עיניו, עכשיו, כשהאיסורים והחרמות זלגו מרשות הפרט אל המרחב הציבורי, כבר לא מדובר יותר בחופש הפולחן אלא בהדרה.

(הדרה. בחיי שאני כבר לא יכולה לשמוע יותר את המילה הזאת בקונטקסט הזה. לקחו מילה נהדרת שבאה לתאר אצילות ומודעות עצמית-הכוונה ל "ההדר שלה" - ועכשיו משתמשים בה כדי לתאר את ההיפך הגמור- את ההשפלה והנידוי; מסקנה: פני השפה כפני החברה).

הדת (בניגוד לאמונה) היא הפרעה כפייתית

פעם, שאלתי בחור דתי מה פשר הפעולה התמוהה של קריעת נייר הטואלט לריבועים לפני כניסת השבת, והוא בניגוד לאחרים, דווקא לא נתן לי את ההרצאה על שלושים ותשע המלאכות האסורות. במקום זאת הוא ענה לי כך: "הדת היא אובססיה. מי שלא מוכן לקבל על עצמו את העול של קיום מצוות מתוך טקסיות כפייתית שאין בה מקום לשאילת שאלות - שלא יהיה דתי".

זאת נשמעה לי תשובה מספיק טובה כדי להפסיק ללגלג. יש מי שבודקים מאה פעם אם סגרו את הגז או נעלו את הדלת לפני שהם יוצאים מהבית, ויש מי שמנשקים מזוזות, שסופרים את הדקות בין השניצל לנס קפה, שממיינים מזלגות, או שמשננים את התשובות לתשבץ במוסף של שבת בראש, עד שיצאו שלושה כוכבים. באמת מה ההבדל? אני מוכנה לקבל בהבנה התנהגות אובססיבית קומפלקסיבית גם אם אני לא רואה את הקשר בינה לבין מוסר או אמונה - אבל רק כל עוד היא נעשה ב-ד' אמות ולא ברשות הרבים. לא בבה"ד 1, לא מעל גלי האתר ובטח שלא בכנסת.

אבל זהו, שבזמן האחרון ההפרעה הכפייתית והלא מזיקה הזאת הפכה לבולמיה, והיא כבר לא תמימה בכלל, להפך, היא בולסת וגורסת את כל מה שנקרה בדרכה.

נשים לא נספרות, הן רק אסורות

הנה דוגמה להקצנה שהולכת ומשתרשת במקומותינו- לפני כמה חודשים השתתפתי בהלוויתה של קרובת משפחה יקרה בירושלים. בתום טקס הטוהרה, שהתקיים בשתיים בלילה בבית ההלוויות שמגר במרכז העיר (בירתנו הנאורה לא סובלת את הלנת המת אפילו במשך כמה שעות עד לבוקר), האבלים החלו לעזוב את המקום לכיוון בית הקברות בהר הזיתים. אבל אז פסק הנציג של חבר'ה קדישא שנשים לא יכולות להיכנס לבית קברות בלילה. לנפטרת, אשה אדוקה, צדקת על אמת, שאף פעם לא התערבה בחייהם של אחרים, יש ארבע בנות. כולן חילוניות, כולן סעדו אותה באהבה ובמסירות אין קץ בימיה האחרונים, אבל אליב'א ד'קדישא הן היו מנועות מלחלוק לה כבוד אחרון. למה? ככה. כי מישהו החליט שלנשים נשקפת סכנה בבית קברות באישון לילה.

אתם שואלים מדוע אם כך התעקשו בחבר'ה קדישא על לוויה בלילה - הרי ידעו שלמנוחה יש בנות? התשובה מונחת בגוף השאלה. נשים לא נספרות, הן רק אסורות. במקרה שלנו אף אחת מהבנות לא העלתה על דעתה, תודה לאל, לשעות להבלים האלו.

הניסיון לשלוט בחיינו באמצעות איסורים שאין להם הסבר ופשר רק הולך ונעשה גרוע מיום ליום. לפני כמה ימים התראיינה מישהי בגלי צה"ל וסיפרה שרצו למנוע ממנה לשאת הספד על קבר אביה. היא הייתה מזועזעת. איך אפשר שלא? נשים מופרדות באוטובוסים, מנועות מלדבר ברדיו ומופלות על ימין ועל שמאל. זה כבר לא עניין של "מה אתה עושה במטבח או בבית השימוש הפרטי שלך" זה כבר שלח גרורות אל הרכבת הקלה, אל חברות האוטובוסים (אל-על, תיזהרו, אתם על הכוונת) ואל לב האתוס הישראלי - לקורס הקצינים של צה"ל.

ואת זה חייבים לעצור מייד, מעליב אפילו להסביר למה. לא יכולים להתגייס לצבא בגלל שירת החיילות? או בגלל עצם נוכחותן של החיילות? בבקשה, אל תתגייסו. לא רוצים לימודי ליבה? אדרבא, אם לא תיבחנו באזרחות ולא תפנימו את הערכים של המדינה הדמוקרטית, לא תוכלו להצביע לכנסת. ובטח שלא להיבחר אליה.

זה נקרא להחזיר את הדת אל המקום שהיא שייכת אליו, אל רשות היחיד. בתרגום לפוליטית זה נקרא להפריד את הדת מהמדינה. וזה בדיוק מה שצריך לעשות עכשיו כשהולך ומתברר שהחיה הדו ראשית הזאת שנולדה במגילת העצמאות כבר איננה מחמדים; כי לא בקיום חופשי מדובר יותר, כי אם להפך, בהצרה. נו, שיהיה - הדרה.