בית העלמין בתל מונד הוא מקום יפה. מוצאים שם מנוחת עולמים מייסדי ההתיישבות של הגוש, אנשים אשר הגשימו את הציונות בעשייה חלוצית, בעבודת אדמה, בעמל כפיים., חלקם, דור המייסדים, באו מארצות הניכר והניחו מאחוריהם מקצועות אינטלקטואליים, אקדמיים, שנות לימוד ארוכות והשכלה והפכו להיות "מוציאים לחם מן הארץ" כמו ש א. ד. גורדון ביקש. יש והמירו את המוזיקה, את הפסנתר, ברפת ובפלחה. האצבעות המיומנות אשר פרטו בקלילות על פני הקלידים התמחו בחליבה. הפסנתר המפואר נותר שותק, עדות לימים אחרים. הכרתי בעבר איש כזה בדיוק. שמו היה רפאל בריל. מראשוני עין ורד. הוא עבד את האדמה במסירות, והאדמה, בבוא יומו, אספה אותו אליה ברחמים, כאן, בתל מונד.
