פסים של איגרא רמה ופסים של בירא עמיקתא

וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים.וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם. ( בראשית פרק ל"ז, פסוקים ג'-ד')

סיפורו של יוסף הוא סיפור של מלבושים. "יִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו". יעקב לא שעה לאזהרה המאוחרת שכתבו חכמינו בתלמוד: "לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים" (מסכת שבת, גף י' עמוד ב'). גם אביו לא נזהר. הוא אהב את עשו על פני יעקב. גם אימו לא נזהרה. היא אהבה את יעקב על פני עשיו. הם שינו בין בן אחד לבין בן שני. יעקב שינה בין בן אחד לאחד עשר בנים, אותם שילח לרעות צאן בהריה המסולעים של שומרון, ואותו, בו ראה את החכם מכל הבנים, קרב כל היום בביתו וכיאה לבן נסיכים, עשה לו כתונת פסים. כתונת זאת הייתה לכתונת גורל.

עד לעצם היום הזה איננו יודעים אל נכון כתונת פסים מה היא. בתלמוד שהזכרנו היא כתונת מילת עדינה וקלילה עשויה צמר נקי ומעולה. אי-אפשר היה לרועים שלבשו אריגי עבודת רועים גסה להתעלם מיפי בד הכותונת היקרה. היא התגרתה. בטיבה. באיכותה. לא בצבעיה.

גם רבינו סעדיה גאון אינו רואה פסים בכתונת הפסים. היא הייתה ארוגה בד "ששתייו וערבו משי". המשי בכותונת יוסף, השפיל את הכותנה במלבושי האחים. הרמב"ן מפרש כי יעקב, הלביש את בנו, "כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר" (ישעיה ס"א י'), "כבן מלכי קדם" בכותונת " מרוקמת כדמות פסים,(ולא פסים ממש) והיא כתונת תשבץ". כתונת תשבץ היא אחד מן הבגדים שמשה צוו לעשות לאהרון "לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת" (שמות פרק כ"ח,פסוק ב'). רש'י מפרש כי תשבץ הוא כתונת עשויה "...משבצות לנוי, והמשבצות הן כמין גומות העשויות בתכשיטי זהב למושב קביעות אבנים טובות ומרגליות" (שם,פסוק ד').

בקרב המלכים היה המלבוש קרוי כתונת פסים. אותו מלבוש בקרב הכוהנים היה קרוי מעיל תשבץ. יעקב שינה אפוא את יוסף מאחיו, גם במלוכה וגם בכהונה. הכותונת הזאת ניקרה עיניים יותר משהאחים יכלו לשאת.

המשורר רבי משה אבן עזרא (ספרד 1070-1138) כותב בשירו הנודע "כתונת פסים" המתאר את התעוררות הטבע באביב ובייחוד את לידת השושן מתוך ניצנו כותב:

"כתנות פסים לבש הגן/ וכסות רקמה מדי דשאו,
ומעיל תשבץ עטה כל עץ/ ולכל עין הראה פלאו".

בפואזיה של האנשה זאת, מקבילה כתונת הפסים לתשבץ אולם יש בה הדגשה יתירה של צבע, פרחים, דשא, אילנות והוורד הנולד. צבעוניות זאת עולה בקנה אחד עם המסורות שצבעו את כתונת הפסים בצבע אחד או בצבעים הרבה. מסורות אלה, יהודיות ולא יהודיות אחראיות לדימוי הרווח היום של כתונת פסים רבת גוונים. רבינו דוד קמחי סבר כי הפסים הם רצועות ארוגות או צבועות צבעים שונים. מנדלקורן, מוחק את הפסים.

Tunica versicolar, כותונת רבת צבעים, הוא פוסק. תרגומים אנגליים החדירו לתודעה את הביטוי Multicolour. הצרפתים היו זהירים ומאחר שהם לא ידעו, כפי שאיש לא ידע פסים מה הם, הגדירו את הכותונת בתואר Splendide, פשוט 'נהדר', עם צבע או בלי צבע, עד שבאו ההולנדים ולא רצו לשגות ואמרו prachtige, veelkleurige mantel, גם נהדר וגם מרובה צבעים.

אחת ידענו, כתונת הפסים הייתה מלבוש של מלכות. הנסיכה תמר, שקרבתה לבית המלוכה זיכתה אותה בתואר אחות לאמנון, לבשה אותה. תמר כבשה ביופיה את דמיונו של אותו אמנון והוא לא כבש את יצרו, שיחרר את ניצרת אלימותו ואנס אותה "..וְעָלֶיהָ כְּתֹנֶת פַּסִּים כִּי כֵן תִּלְבַּשְׁןָ בְנוֹת הַמֶּלֶךְ הַבְּתוּלֹת מְעִילִים..." (שמואל ב' פרק י"ג , פסוק י"ח). מבוזה ומושפלת, איבדה תמר את דימויה העצמי כבת מלך ובסערת נפשה "... וַתִּקַּח תָּמָר אֵפֶר עַל רֹאשָׁהּ וּכְתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלֶיהָ קָרָעָה וַתָּשֶׂם יָדָהּ עַל רֹאשָׁהּ וַתֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְזָעָקָה" (שם פסוק י"ט). נסיכה מחוללת קורעת מעליה את בגד התום והטוהר המייחד אותה כבת מלכים.

כתונת הפסים שנתן יעקב לבנו הנבחר מכל הבנים, הייתה כתונת של הכתרה והמלכה. לבוש כתונת מלוכה חולם יוסף חלומות של מלכות. הבגד של יום עושה חלומות של לילה.

כשיוסף נראה מרחוק לאחיו הרועים הם מכנים אותו "בעל החלומות" ומיד הם מפשיטים "... אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו. וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה..." (בראשית פרק ל"ז,פסוקים כ"ג-כ"ד). הדחה מן המלכות תחילה. סילוק, מן העולם, או ממרחב המחיה של המשפחה, לאחר מכן. הם מוכרים את יוסף למדיינים כדי לנקום בו על חלומותיו ויותר מזה כדי לנקום באביהם על שהמליך עליהם את בן הזקונים. הם יכולים היו להביא לאביהם נעל, קווצת שיער או כיוצא באלה. לא. הם טבלו את הכותונת הממליכה המרשיעה בדם והביאו אותה. אין לך נקמה מתריסה גדולה מזו.

הבגד רודף את יוסף גם בבית פוטיפר. כשם שכתונת הפסים המוכתמת דם העידה כי יוסף טורף, כן העיד הבגד שעזב יוסף ביד אשת פוטיפר המפתה כי הוא ניסה להתעלל בה. "בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי...לְצַחֶק בִּי. וַיְהִי כַּהֲרִימִי קוֹלִי וָאֶקְרָא וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס הַחוּצָה" (בראשית ל"ט, י"ז-י"ח). שוב בגד, שוב בור. בור בשומרון ועכשיו בור בממלכת היאור.

פסים של איגרא רמה לפסים של בירא עמיקתא היא ליבת הסיפור. כתונת הפסים המלכותית עשירת הצבעים והגוונים נקרעת מעל גוו של יוסף ומלבישים אותו תחתנה כתונת פסי שחור לבן של אסיר, עד אשר ייקרא אל פרעה לפתור לו חלומו, יחלף שמלותיו ויובל אחר כבוד לפני המלך, בבגדי בוץ וארגמן. 'יצא מבין משמר עליו/ וישנה את בגדי כלאו" כותב רבי משה איבן עזרא על השושן המשתחרר מניצנו בהשראת סיפורו של בעל החלומות והמלבושים. סוף דבר מי יודע באיזה בגד היה יוסף כלוא יותר, בכתונת הפסים המלכותית שנתן לו אביו או בכתונת פסי העבד שהלבישוהו בבית האסורים.