פייגלין בתחפושת של ראש ממשלה

בנימין נתניהו הכריז, עוד בתקופת רבין, שהוא מתנגד להסכמי אוסלו ושהמטרה שלו היא להחזיר את הגלגל אחורה. כראש ממשלה נתניהו הבין שהוא לא יוכל לבטל את ההסכמים בקלות, ולכן הוא החליט להרוג את הסכמי אוסלו בשלבים. תוכנית העל הזאת של ראש הממשלה כללה, התרסה כלפי הפלשתינים, המשך בניה בהתנחלויות בניגוד להסכמים, והצגת דרישות לא הגיוניות שישימו מקלות בהתקדמות תהליך השלום- כמו הדרישה להכרה במדינה יהודית ותכנון לבנות מדינה פלשתינית ללא רצף טריטוריאלי. כשנתניהו עלה לשלטון הוא אומנם הכריז, בלחץ אמריקני, שהוא מכיר בעיקרון שתי מדינות לשתי עמים ואפילו היה מוכן להקפיא את ההתנחלויות, אבל הוא עשה זאת רק כדי להצדיק את המדיניות שלו שהיא המשך ישיר לאידיאולוגיה הקיצונית שלו שמטרתה, בדיוק כמו האידיאולוגיה של פייגלין, היא לבטל את הסכמי אוסלו ולהפסיק את תהליך השלום.

נתניהו הוא מתוחכם ולכן הוא לא מציג את האידיאולוגיה הקיצונית שלו בצורה מפורשת, כי הוא מבין שכדי ליישם מדיניות כזאת, הוא חייב להעמיד פנים ולהציג את עצמו כמי שפועל למען שלום. אסור לתת לראש הממשלה לבלבל אותנו וצריך לזכור שבמציאות הוא לא מאמין בשלום, לא באמת פועל לשלום, והוא מעדיף את דרכו של פייגלין שמוכן להקריב את החזון הציוני, על-מנת להבטיח את החזון המעוות של ארץ ישראל השלמה.

נתניהו והחיילים הנאמנים שלו בליכוד הכריזו על מלחמה כנגד מערכת המשפט בישראל, כשהם מפנים אצבע מאשימה כלפי בג"ץ, ועושים פוליטיזציה לאחד המוסדות החשובים ביותר בדמוקרטיה הישראלית. תחת מעטה של לאומניות, ראש הממשלה וחברי כנסת מהליכוד מחלישים את בית המשפט העליון, ומנסים להתערב בתהליכי המינוי וקבלת ההחלטות שלו. עוד לפני שנתניהו נבחר לראש ממשלה בפעם הראשונה, החיילים שלו התחילו במתקפה הלא מרוסנת הזאת על מערכת המשפט שבה האשימו את השופטים "בשמאלניות" ובאליטיסטיות, כדי לייצר אנטגוניזם כלפי בית המשפט.

חבריו של ראש הממשלה מממשיכים גם היום כחברי כנסת וחברי ממשלה להשתמש ברגשות הלאומיים ובשדים העדתיים, כדי לערער את מעמדו של בית המשפט .

ראש ממשלה אבל לא מסתפק באמירות והוא החליט גם ליישם את המדיניות שלו, ולהילחם באופן אקטיבי במערכת המשפט. נתניהו לכן מינה לשר המשפטים את השר נאמן, שמאמין כמו פייגלין בהפיכת מערכת המשפט הישראלית למערכת משפט יהודית דתית, ולכן בצורה עקבית מנסה לערער את כוחו של בג"ץ. נתניהו העביר את הכוח על מערכת המשפט לאנשים שלא מבינים את המשמעות שיש לבית משפט עליון במערכת דמוקרטית, ולכן מחבלים בכוח ובסמכויות של בית המשפט העליון.

החוקים שיצאו לאחרונה מהכנסת, בתמיכת שר המשפטים והממשלה, כנגד בית המשפט העליון הם חלק מאותה אג'נדה פייגלניסטית שנועדה לחסל את כוחו של בית המשפט העליון, ולכפות על כולנו "חוק יהודי" מבית מדרשו של פייגלין.

הניסיון של ראש הממשלה לחסל את חופש הביטוי ואת חופש העיתונות, גם היא מדיניות שקיבלה את ההשראה שלה מפייגלין, שאיים בראיון כי יפגע במקורות המימון של אמצעי התקשורת. פייגלין טען פעמים רבות שיש לפרק את ערוצי התקשורת ולהפסיק את המימון לתקשורת הציבורית, בגלל שלטענתו הם לא מייצגים את העמדות של "הציבור". נתניהו אימץ את ההצעה של פייגלין ובאמצעות תוכנית פעולה מסודרת הצליח לשתק חלקים גדולים מהתקשורת הישראלית, והכפיף את התקשורת לצרכים הפוליטיים שלו.

מקורבי ראש הממשלה מפעילים עיתון חינמי שבוא מפורסמות רק כתבות שמחמיאות לנתניהו, ראש הממשלה בעצמו נלחם כדי לסגור ערוצי טלוויזיה שמבקרים עליו, ומנסה לחוקק חוקים שישתיקו את העיתונות הרשמית ואמצעי תקשורת לא פורמאליים שמבקרים עליו. העובדה שחופש הביטוי נפגע לא מפריעה לראש הממשלה במסע הצלב שלו נגד התקשורת, והוא ממשיך להשתמש בכוח השלטוני שיש בידו כדי לפגוע בחופש הביטוי ולעקר את היכולת של התקשורת לבקר על המדיניות שלו.

ראש הממשלה הכריז על בחירות לרפיימריס בליכוד, ומיד לאחריו הכריז פייגלין שהוא יתמודד בבחירות נגדו. ההתמודדות של פייגלין הוא לא משמעותית, כי כפי שניתן לראות פייגלין ונתניהו לא באמת מתחרים אחד בשני, אלא משלימים אחד את השני.

פייגלין הוא האידיאולוג, ונתניהו הוא זה שמוציא את האידיאולוגיה האינטי-דמוקרטית הזאת לפועל בצורה מתוחכמת וערמומית. בחרתם בנימין נתניהו בחרתם בדרכו של פייגלין, שמקדמת חיסול תהליך השלום, מקדמת את הפגיעה במערכת המשפט ופוגעת קשה בחופש הביטוי שלנו.