|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מפגן הכוח מתאים למדינות דיקטטוריות, לא לדמוקרטיה ● מימדים מפלצתיים באווירה הציבורית ● הרמוניה עדינה שמנסים לנפצה ● מדינת תל אביב גאה ● תלוי לאן רוצים להגיע
|
|
מיכאלי. תגובה גסה [צילום: יח"צ]
|
|
|
|
|
קיבוץ גלויות אומר בשבילי שחורים ולבנים, אשכנזים וספרדים, רוסים, אתיופים, מרוקאים, תימנים, ייקים - לאלה ולכולנו יש צבעים שונים, העדפות שונות, מנהגים שונים ועל כל אלה יש רק לברך ולהתהדר. המגוון, השפע, היופי, השוני - הם ממרכיביה של חברה. ניסיונות הבדלנות וההסתגרות היו בעבר, נמצאים בינינו בהווה, ויהיו בעתיד. אולם השאלה המרכזית היא עד כמה יהיו אלה במרכז השיח הציבורי, בלב לבה של ההוויה הישראלית. ככל שמחפשים את הרע, יש נטייה להעמיק עד מוצאו של האדם. שכחנו את מוצאנו? האם צבע העור, השפה, המנהגים הם הגורמים המבדלים? כאילו לא למדנו דבר מעברנו הנורא, ממדינות בהן שלט האפרטהייד. ביטויי גנאי כמו: ווזווז, שחור, פרענק, ייקה, פוץ ועוד מגוון "מכובד" דוגמתם, מקבלים חיים חדשים בדמות שחור ולבן, רוסים ואתיופים, דתיים וחילוניים, חצר חסידית כזו או אחרת. כשנשיא המדינה שמעון פרס הודה לאתיופים שעלו ארצה, הייתה באמירתו זריקת עידוד ויותר מכך - תזכורת לקיבוץ הגלויות שמאפיין את החברה שלנו, את מהות המדינה. את הייצוג הפרלמנטרי של עולי רוסיה אנו זוכים לקבל בתדירות גבוהה בתקשורת. תזכורת שתיחקק היטב בדפי ההיסטוריה הפרלמנטרית היא תגובתה הברוטלית של חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי, נאומיהם של חברי הכנסת מישראל ביתנו והתנהגותם המתנשאת כלפי עמיתיהם. תשוו אותם לחברי הכנסת נציגי העדה האתיופית. מפגן הכוח מתאים למדינות דיקטטוריות לא לדמוקרטיה. |
|
רומאו ויוליה בגירסה מקומית
|
|
|
|
מעוז. דעה אישית [צילום: מן הטלוויזיה]
|
|
|
|
|
|
|
| שלמה מעוז הביע את דעתו, וזו זכותו. הבעיה אינה אמירתו, אלא המקום בו הוזמן להרצות, ללא קשר מטעם מי הוא מרצה, עדיין בעיני הקהל הוא מוצג כגורם ממלכתי. ממלכתי מטעמה של החברה בה הוא עובד. אותה חברה שהתפתלה למשמע דעותיו הפרטיות | |
|
|
|
שלמה מעוז משלם את מחיר הממלכתיות, יישום מקומי ומהיר של חוק ההשתקה המחלחל אט-אט בקירבנו. השאלה היא תמיד היכן עובר הגבול בין אמירה פרטית לאמירה מטעם - שלמה מעוז הביע את דעתו, וזו זכותו. הבעיה אינה אמירתו, אלא המקום בו הוזמן להרצות, ללא קשר מטעם מי הוא מרצה, עדיין בעיני הקהל הוא מוצג כגורם ממלכתי. ממלכתי מטעמה של החברה בה הוא עובד. אותה חברה שהתפתלה למשמע דעותיו הפרטיות.
לא הייתי בהרצאתו, ולכן בהסתייגות רבה אומר שכנושא משרה בכירה אני מאמין שטרם הבעת דעותיו האישיות הדגיש מר מעוז כי אלה דעותיו האישיות. המעדן שהופץ בתקשורת, בין אם הוצא מהקשרו ובין אם לאו, קיבל את המימדים המפלצתיים הראויים באווירה הציבורית השוררת כיום. כאילו לא ידענו, כאילו חידש לנו שלמה מעוז משהו בדבריו. זה קיים בסתר וראוי שייצא לאור.
שלמה מעוז שילם את מחיר דעותיו ולא רק את מחיר הממלכתיות, ובעצם סימן לכולנו שמוטב לשמור את דעותינו לעצמנו. ממש לא! כי במקום לטפל בבעיה, אנו עוטפים אותה בשכבות עבות של תכריכים, משתיקים וממשיכים הלאה.
הלו, פרלמנטרים נכבדים, תזכרו: אנחנו העלינו ארצה את יהודי בריה"מ לשעבר, את יהודי אתיופיה. אתם וקודמיכם אישרתם, יזמתם ופעלתם להעלאתם ארצה, להגדלת הרוב היהודי בארץ ישראל. אלא שלא נערכנו לקליטתם. תודו, וזה יהיה יותר הוגן וראוי - אף אחד לא חשב על היום שאחרי עלייתם, על פרנסתם, על מדורם, על חינוכם, על הכשרתם, על שילובם בחברה הישראלית שעוד טרם כניסתם לא ידעה ערבות הדדית מהי.
|
|
|
תל אביב. עיר גאה
|
|
|
|
|
|
|
| מהקומה ה-25 של מגדל משרדים מפואר אפשר ביום בהיר לראות את תל אביב שהפכה למטרופולין דוגמת ניו-יורק, לונדון ודומותיהן. תל אביב אינה עוצרת ולא תעצור | |
|
|
|
מדינת תל אביב זכתה בתואר שיש בו גאווה. כן, כן - בים הידיעות השחורות זכתה העיר העברית הראשונה להיות העיר הטובה היותר בעולם לקהילה הגאה. החגיגות לא סוקרו בהרחבה, כי זה ממש לא ראוי. מה יגידו רבני העיר ותושביה החרדים של העיר? הנה מובלעת שזוכה כבר מספר שנים לכינוי "מדינת תל אביב". כי בתל אביב יש קיבוץ גלויות. יש שחורים ולבנים, אשכנזים וספרדים, סטרייטים וגאים, עובדים זרים, מוסלמים, נוצרים, יהודים. תג מחיר מופיע בעיר רק בחנויות. ויש ערים נוספות שהחיים ביחד גוברים על ההבדלים. הרמוניה עדינה שמנסים לנפצה. מהקומה ה-25 של מגדל משרדים מפואר אפשר ביום בהיר לראות את תל אביב שהפכה למטרופולין דוגמת ניו-יורק, לונדון ודומותיהן. תל אביב אינה עוצרת ולא תעצור. הבתים הקטנים והחצרות הפרטיות הופכים למגדלי יוקרה למגורים ולמשרדים, ועדיין יש בה מקום לכולם. הצפון והדרום בתל אביב של ילדותי נותרו, כי זו דרכו של עולם. הצעירים בקומה ה-25: שחורים ולבנים, אשכנזים וספרדים, עובדים יחד. יוצרים יחד באווירה שמעלימה את הפערים החברתיים. יש חדרים אישיים, יש מרחבים פתוחים, אבל כולם עובדים ביחד. גם החדרים האישיים שקופים כי היחד עובד טוב יותר. ביחד יוצרים, ביחד מניבים פירות ומשיגים תוצאות. ומותר לצחוק, ומותר להרעיש, ומותר לדבר ולהביע דעה. זה הכוח של עבודת צוות. סיון לקחה אותי לסיור במרחב החברתי שבו היא עובדת, ונכון יהיה לומר שלא לכל מקום עבודה זה מתאים. אבל, חשיבה משותפת שיש בה פתיחות, שקיפות ואמון מביאה ליצירת סביבת עבודה נעימה יותר, סביבת חיים שיש בה תרומה ליצירתיות של כולנו.
|
|
כל אחד הוא מיוחד בעיני משפחתו, ובעיני עצמו. הכל יכול. אלא שבמקום העבודה ראוי לזכור שהמיוחדות שלנו הופכת מצומצמת בעיני האחר - "מי אתה שתגיד לי", "אני בוגר מסלול אקדמי, בעל תואר במדעי החיים" - צא ולמד שכולנו מנסים להיות סופרמנים. רוצים הכל ולא מסוגלים להכיל.
מה לעשות, כל כוס מתמלאת ואז המים נשפכים החוצה. בחברה בריאה לא מטילים הרבה תפקידים על אדם אחד, עובד בטוח בעצמו לא ייקח יותר מתפקיד אחד על עצמו. כי לכל ספינה צריך רב חובל אחד שינווט והמלחים הם שישיטו את הספינה. כמה מלחים? תלוי לאן רוצים להגיע.
|
|
| תאריך:
|
13/01/2012
|
|
|
עודכן:
|
13/01/2012
|
|
גיל נתן
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
גיל נתן
|
13/01/12 11:17
|
|
יש משהו משמח בעובדה שיאיר לפיד נכנס לפוליטיקה. ליתר דיוק, יש משהו משמח שאנשים מצטרפים לפוליטיקה כפרק ב' בקריירה האישית שלהם, כאלה שלא עשו מהפוליטיקה ג'וב לכל החיים, אלא היו בעברם רופאים, סופרים, עורכי דין, שחקנים או עיתונאים. אנשים שעוזבים את חייהם המקצועיים ומתמודדים על מקום בכנסת – לא כברירת מחדל לאחר סיום של קריירה צבאית או אזרחית – אלא מתוך שאיפה לתרום ולשנות.
|
|
|
|
|
עוד לפני 20 שנה עשתה מדינת ישראל שמיניות באוויר כדי להעלות את יהודי אתיופיה לארץ, ומשעלה סוף-סוף הדבר בידיה במבצע צבאי נועז מן הסרטים, פשתה שמחת קליטתם בכל פינה בארץ. אף שהגיעו על תקן של "יורדי עצים", הם הצליחו, בסופו של דבר, להתגבר על חבלי קליטתם הקשים במדינה. אחרי שורה של התאבדויות ושל מכת-פריצות לבתים ישראלים, הם קנו את עולמם בנאמנותם למדינה, בדבקותם בשפתה, בשירותם המסור בצבאה ובחריצותם הרבה בשוק העבודה שלה. דווקא משום כך נבצר להבין, מדוע הופכת עכשיו המדינה את עורה ומגלה כלפיהם יחס מובהק של אפרטהייד לשמו, ולו רק מפאת צבע עורם השחום.
|
|
|
|
|
יאיר לפיד הכריז על כניסתו לפוליטיקה כשהוא ממצב את עצמו במרכז המפה הפוליטית, והשאלה שאזרחי ישראל צריכים לשאול את עצמם היא מה הוא המרכז הזה. בעבר הוקמו ברעש גדול מספר מפלגות מרכז כאלה - הגמלאים, הדרך השלישית, קדימה, שינו י- וכולן נעלמו מהמפה הפוליטית עוד לפני שהצליחו לשנות או להשפיע על סדר היום הציבורי (קדימה גם צועדת בדרך זאת).
|
|
|
|
|
מיד עם הודעתו של יאיר לפיד על כניסתו לפוליטיקה, התפרסמו שלל סקרים הבוחנים את השפעת מפלגתו החדשה על תוצאות הבחירות, לו נערכו עכשיו. בין הסקרים התגלו פערים גדולים המעוררים את השאלה האם הם תוצאה של טעויות דגימה, או תוצאה של שיטות שונות באופן עקרוני לביצוע הסקרים.
|
|
|
|
|
זכותו המלאה של נועם שליט להחליט שהוא מתמודד ברשימת העבודה לכנסת. משקלה של הזכות הזאת, כמשקל זכותי להביע שאט-נפש מהרעיון. כמו רבים וטובים, גם אני לא רוצה לראות אנשים כמותו בבית הנבחרים מפני שהוא מסמל בעיניי פגיעה קשה ברגשות קורבנות הטרור, שחרור סיטוני של רוצחים וכניעה לחוטפים. אל יובן מדבריי שיש לי טענות לגבי מאבקו הנחוש לשחרור בנו. כל הורה היה עושה את אותו דבר, בהבדלי סגנון ואופי.
|
|
|
|
|
