ניק כהן, בעיתון "אובזרבר", יצא בקריאה בלתי פופולרית ועל כן ראוייה להערצה, להתערבות בסוריה, כשהוא מצטט את הצעתו של מייקל וייס לסייע לכוחות האופוזיציה במדינה זו. וכך
הוא כותב: "התערבות לעצירת מלחמה אזורית נושאת עמה סיכונים עצומים. אך עלינו להיות כנים באשר לתוצאות הסכמתנו ללא עוררין עם התנהלותו של אסד: בקצה המזרחי של הים התיכון תמוקם מדינה כושלת - מקלט לטרור; שכירי חרב זרים ומעין-צבא עלאווי ימשיכו לטבוח אוכלוסיה שהיא ברובה חסרת מגן, והעימות עלול להתפשט לתוך עירק, ישראל, טורקיה וירדן. כפי שמזכירות לנו כל יום החדשות המצליחות לחמוק מן הצנזורים הסוריים, גם לאלה הטוענים כי עלינו לשבת בחיבוק ידיים, יש דם על הידיים".
אני רק יכול לתאר לעצמי את תגובתם של קוראים רבים הנחנקים: "ניאו-שמרנות!"
די משעשע שבדימוי העממי, ובתנועת המחאה של גיל העשרה, השמרנים החדשים מתוייגים כאימפריליסטים אמריקנים, רעים, מחרחרי מלחמה, יושבי שולחנות אפופי עשן עם מפה של המזרח התיכון שבה נעוצות דמויות זעירות המסמנות שדות נפט, כשהם מצויידים בקו חם לירושלים. (הם גם אינם חביבים דרך-אגב על חלק מאנשי הימין, המדברים על "ניאו-קונ'ס" (השמרנים החדשים) באותו אופן שפעם ביטאו מונחים כמו "קוסמופוליטיים", או "ממון בינלאומי"; או כמו שפעם הסביר לי בעיניים מצומצמות מלומד מצרי "מתון" על ה"כוחות" השולטים באמריקה: "האנשים הללו, אתה יודע על מי אני מדבר").
הטיהור האתני נגד הנוצרים
אלא שהאמת היא דווקא הפוכה. כפי שמעיד שם המאמר, השמרנים החדשים ביסודם אינם שמרנים, אלא ליברלים שהסתכסכו עם ליברלים אחרים, מפני שהם חושבים כי יש להטיל אותן אמות מידה על לא-אירופים כמו על כולם. יחד עם כריסטופר היטשנס, ניק כהן הוא ליברל ללא רבב שכתב את הטורים הטובים ביותר שדגלו בסילוקו של
סדאם חוסיין, בהנמקה המהוגנת מאוד שהוא היה רוצח המונים סדיסטי ורשע, שגרם ייסורים למיליונים. השמרנים החדשים מתייחסים ברצינות למנטרה של השואה "לעולם לא עוד", בעוד שמרבית אלה שבשמאל מתכוונים ל"לעולם לא עוד על-ידי לבנים". האחרונים הם החבר'ה הטובים, ורק רוצים שהעולם הערבי יהיה יותר כמוהם - עשיר, חופשי, וקצת פחות מוזר ביחסו למין השני.
מבצע "חופש עירקי" נכשל מאותה סיבה שאלף ואחת תוכניות ליברליות נכשלות: בתיאוריה - הן נכונות, אך בפרקטיקה - הן סובלות מיותר מדי תוצאות בלתי רצויות. כך, כמו שתוכניות רווחה ליברליות בסופו של דבר עלולות להרחיב את מעגל העוני, וחינוך מיני ליברלי מוליד יותר הריונות בקרב מתבגרים, אימפריליזם ליברלי פועל לפי אותו חוק - אלא שבמלחמה תוצאות בלתי רצויות מועצמות פי-עשרה (לוחמה "ליברלית" היא קשה גם כיוון שבכל מלחמה, ניתן לנצח רק על-ידי הקרבתם של עקרונות ליברליים - כלומר, קשה מאוד לנהל מלחמה בלי להפעיל עינויים, טרור וכליאה).
ניאו-שמרנות סובלת גם מן החולשות, שאף הן אינן שמרניות, של אוטופיזם ודחיקה לשוליים של הניסיון ההיסטורי. אני נזכר במלומד ליברלי שכתב לפני חמש שנים כי נצחוננו באפגניסטן הוכיח כי אין צורך להמשיך ללמד את ההיסטוריה כמקצוע חובה, שכן זו לימדה אותנו כל השנים לעולם לא להתקרב למדינה זו.
תהא ההתערבות בלתי פופולרית ככל שתהא, היא עדיין אינה נעלמת, כי יש נושא אחד שנעשה יותר ויותר דחוף עם כל שבוע שחולף - הסכנה שבה שרויים הנוצרים והמיעוטים האחרים במזרח התיכון. הטיהור האתני של האשורים והכלדיים בעירק היא הטרגדיה הגדולה והמנוכרת של המאה הזאת עד עתה. אם מצרים תגלוש להיות תיאוקרטיה איסלאמית וסוריה מידרדרת למלחמת אזרחים, חייה של האוכלוסיה הנוצרית בשתי מדינות אלה, שהיא גדולה בהרבה מזו של עירק, יהפכו בלתי נסבלים. מדינות המערב נותרות עם ההחלטה: האם לפתוח את גבולותיהן כדי להצילם ובכך לאפשר טיהור דתי, או לנקוט צעדים. כפי
שציין אנדרו בראון בחודש שעבר, אצל הנוצרים במערב גוברת הדאגה והנכונות לעשות משהו בעניין. מה שרק חסר זה התארגנות. עד עתה, החשש תמיד היה שכל סוג של עזרה יוצג כמסע צלב ורק יגביר את האלימות, אך עלול להגיע הרגע שלא יהיה יותר מה להפסיד.
יחד עם זה, ייתכן שאיננו יכולים לעשות דבר. המזה"ת עובר אותו שינוי שעברה אירופה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, שבו דמוקרטיזציה ומודעות לאומית הביאו לגירושם של מיעוטים, החל ממדינות הבלקן, שבהן הקורבנות היו לעתים קרובות טורקים מוסלמים, וכלה באירועי מלחמת העולם השנייה, עם השמדת העם האיומה ביותר בהיסטוריה, ובעקבותיה הגירוש המאסיבי ביותר של 12 מיליון גרמנים. כשלמיעוטים דתיים ואתניים אין חבל ארץ בר-הגנה, הם נוטים למצוא את עצמם או רחוק מאוד מהבית או מתים - כשאולי פרט למָרוֹנים בלבנון ולאשורים במישורי נינווה שבעירק, למיעוטים במזה"ת אין חבלי ארץ כאלה. כמובן, כל זה רק מוכיח כי הקמתה של
מדינה יהודית נפרדת הייתה דבר טוב ליהודים המזרחיים, שללא מדינת ישראל, היה גורלם כמעט בוודאות רע ומר.
אלא אם כן, כמובן, אתם מאמינים כי בלי הציונות, אף אחת מן הבעיות העכשוויות של המזרח התיכון לא הייתה באה לעולם. ואם זה המקרה - אתם אידיוטים.
