|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מדוע בני ישראל לא חגגו את ליל גאולתם? מדוע יצאו ממצרים בחופזה? מה קרה כאשר עם ישראל שכח את לקחי תולדותיו? ואיך כל זה קשור למלצרית המקבלת שכר מביש?
|
|
|
|
|
|
| המרחק בין האדון לעבד, בין המוכה למכה, בין הניצול למי שהוא ניצול ממנו - המרחק הזה איננו רב. הגלגל שהתהפך לטובת ישראל, עשוי להתהפך שנית ושלישית, והיציבות המעמדית שאנו מניחים שהיא מקובעת, עשויה להתהפך כהרף עין | |
|
|
|
|
"האוכל כאן איננו כשר", אמר לי רב נודע בחתונה בה השתתפתי השבוע. "וכי למה?" שאלתי, "הרי יש להם הרי תעודת כשרות". והוא ענה: "משום ששאלתי את המלצרית שמגישה אוכל לשולחננו, כמה היא מרוויחה לשעה, והיא ענתה: 13.5 שקלים בלבד".
סיפור קטן זה מהווה הקדמה למסר חשוב העולה מפרשת השבוע, פרשת "בא". בפרשתנו יוצאים בני ישראל ממצרים. לכאורה, הלילה בו הם יצאו מעבדות לחירות, היה צריך להיות ליל חגם של העבריים. לילה של נקמה מתוקה על מאות שנות שיעבוד אכזרי, על רצח תינוקות באמצעות הטבעתם במימי היאור, על מאות אלפי פצועים שעונו, נרמסו והושפלו.
באותו הלילה בו יצאו ישראל לחירות, המוות פשה בכל מקום במצרים. היללות והקינות נשמעו מכל עבר. ואיפה היה עם ישראל באותה שעה? איפה חגיגות הניצחון? איפה צהלת המעונים בראותם את כבלי הברזל נשברים ונקרעים?
גם המעונים, כך מספרת התורה, ישבו ספונים בבתיהם, חוששים מהמוות המשתולל בחוץ, ביודעם שכל מי שייצא מביתו יתחייב בנפשו. הם יודעים היטב שסימן הדם אותו הטביעו במזוזות הפתח ובמשקוף, מגן עליהם. הם לא שמחו. אפשר לומר שהם אפילו פחדו מאוד. הם חשו עד כמה גם חייהם שלהם תלויים להם מנגד.
גם היציאה ממצרים, שהתרחשה מיד לאחר מכת הבכורות, הייתה יכולה להיראות אחרת. נכון היו כמה רגעים משונים, רגעי נס מוזרים שבהם נפתח פתאום לב המענים אל מעוניהם: "ובני ישראל עשו כדבר משה, וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות. וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום, וינצלו את מצרים".
כמו רוכב אופניים
אולם מעבר לנחת הרגעית הזאת, הם יוצאים בחיפזון, בבהלה ובלחץ. מה ניתן ללמוד ממה שקרה בדקות הראשונות להתהוותו של עם ישראל?
לטעמי ניתן ללמוד שהמרחק בין האדון לעבד, בין המוכה למכה, בין הניצול למי שהוא ניצול ממנו - המרחק הזה איננו רב. הגלגל שהתהפך לטובת ישראל, עשוי להתהפך שנית ושלישית, והיציבות המעמדית שאנו מניחים שהיא מקובעת, עשויה להתהפך כהרף עין.
התודעה הראשונית שנצרבה בלבבות הייתה אמונה באלוקים, ואמונה באלוקים פירושה אי-יציבות האדם ותלותו המוחלטת באלוקים. על האדם לפעול, להתאמץ, אך היציבות שלו משולה לרוכב על אופניים. רוכב האופניים, בניגוד לנוהג במכונית, צריך להקפיד כל הזמן על שיווי משקלו.
לזכור את לקחי מצרים
גם עלינו להקפיד על יציבותנו. כיצד עושים זאת? התורה דורשת מאיתנו: "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים". אסור לנו לשכוח מהיכן הגענו, ולכן היא דורשת מאיתנו להעניק מתנות יקרות-ערך לעבד אותו עלינו לשחרר אחרי מקסימום שש שנים. היא דורשת מאיתנו שלא לצער את הגר, היתום והאלמנה, שהרי אנו היינו במצרים והצטערנו.
רגעי האימה, החרותים בזיכרון הקולקטיבי שלנו כמעורבים בשמחת הפדות וההצלה, מהווים את אחד העקרונות היסודיים באמונה היהודית. "אל תבטחו בנדיבים". הֶיו ראויים וזכאים למעמד בו אתם נמצאים. זיכרו מהיכן באתם, וזיכרו שהיציבות של רוכב האופניים תלויה במודעות התמידית שלו לחוסר יציבותו.
ואכן, כשעם ישראל בטח "במגדלים הנישאים ובהרים הרמים" בעוצמתו הצבאית והזניח את שיווי המשקל הערכי-רוחני-מוסרי, הוא מצא את עצמו בגלות. כך, באופן פרדוקסאלי, התנ"ך שנפתח בעוצמתו המתפתחת של העם המשתחרר מהעול המצרי, מסתיים במפץ הגדול של הגלות הנוראה הגורמת לאובדנו של חלק גדול מהעם. השמירה על שיווי המשקל מותנית אפוא במודעות המתמדת לאי-קיומו הבסיסי של שיווי המשקל.
|
|
המאמר מובא באדיבות ארגון צהר.
|
|
|
|
הכותב הוא חבר הנהלת ארגון רבני צהר.
|
|
| תאריך:
|
24/01/2012
|
|
|
עודכן:
|
25/01/2012
|
|
הרב רפי פוירשטיין
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
בן דוגית
|
25/01/12 12:44
|
|
|
|
|
|
זקן
|
25/01/12 17:33
|
|
|
קבוצה מאוד מסוימת של אנשי רוח ואנשי אקדמיה קיצונים, המזוהים כפעילי שמאל (הנאיבי והדוגמטי), שיש להם כניסה קבועה ללא מיגבלה לתקשורת, להשמעת ביקורת כלפי כל מי שלא בדעתם, רואים את עצמם כאליטה שיש לה שלמות התבונה והחוכמה בכל נושא וענין. האמנם? האמת שונה לחלוטין.
|
|
|
|
|
לכאורה אין משותף למיצרי הורמוז ולמוצרי הכשרות מבית "בד"צ בית יוסף" של תנועת שס והרב עובדיה יוסף. אילו משפחות התקשורת הישראלית היו ממנות שר תקשורת מטעמן, ואילו משפחות הבנקאות היו ממנות את נגיד בנק ישראל, היה קם קול זעקה רמה. אך עסקי הכשרות של משפחת יוסף הם הערובה לכך ששס תמשיך להוות לשון מאזניים, וכח כזה שקול לסגירת מיצרי הורמוז במישור הכלכלה העולמית
|
|
|
|
|
מי שלחץ לקיום פריימריז בקדימה בחודשיים הקרובים כנראה שלא עשה חשבון של הנזק הפוליטי המתחייב מכך, ובעצם כנראה שלא עשה כל חשבון של התוצאה - כי אם היה עושה זאת היה נמנע מהפריימריז הללו כמו מאש.
|
|
|
|
|
עוד כמה תגובות קצרות בדרך כלל - גם מהמותן - בנושאים גדולים כקטנים, שהציקו לי, או עניינו אותי  והפעם - עובד שסרח, פה גדול, שימור יכולת, כישלון מוחץ, כדור קטלני וחיים באשליה
|
|
|
|
|
כשרואים כיצד המדינה מפקירה את חסרי הישע, מפנימים בדיוק את המשמעות של המושג "קפיטליזם חזירי", ומבינים יותר מתמיד את הזעקה של עם ישראל לצדק חברתי. למרבה הצער, המדינה מתנערת מחובותיה כלפי כל אזרחי המדינה, והשירותים החברתיים מופרטים מבלי שיש מי שיפקח על ההפרטה או ידאג לרמת השירות שאנו מקבלים
|
|
|
|
|
|
|
|
|
רבקה שפק ליסק
ההתעלמות של הרבנים החרדים מקורבנם של הלא-חרדים במלחמה, בני משפחותיהם, ההורים, האלמנות והיתומים היא מנוגדת לערך חשוב ביהדות: "ישראל ערבין זה לזה"
|
|
|
|
|
יואב יצחק
המו"מ לשחרור החטופים נקלע למבוי סתום, ולא במקרה: סינוואר יודע היטב - שחרור החטופים המשמשים כמגן אנושי יקרב את חיסולו  בנסיבות שנוצרו: על גורמי הביטחון בישראל להציב לסינוואר ולאנשי...
|
|
|
|
|
איתמר לוין
שני מקרים של חייבים שהעבירו רכוש לאחיהם מגיעים לאולמו של השופט יעקב שקד. שימת לב לפרטים, גישה מעשית ואנושיות מובילות אותו למסקנות הפוכות
|
|
|
|
|
שיר טורם-הספרי
המצרף של המלחמה עם האירועים האנטישמים, שחרגו מעל ומעבר לכל מה שידענו, כולל במדינות שבהן לא ניכרו בעבר סממנים שכאלה באופן אינטנסיבי, דוגמת ארה"ב, בריטניה וצרפת, הינה לדידי קריאת השכ...
|
|
|
|
|
יוסף גערליצקי
כאשר יהודי מרגיש שחסר לו משהו בענייני תורה ומצוות, אינו סומך על-אף אחד ולא מחכה שיצוו אותו, אלא תובע וצועק מעומק נפשו למה נגרע
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
