נאום שמרני

התלבטתי האם הכותרת המתאימה למאמר זה היא "נאום שמרני" או "נאום של שמרן". האפשרות הראשונה מתייחסת לתוכנו של נאום ספציפי, בעוד השנייה מתייחסת לכלל דעותיו של הנואם. בחרתי לבסוף באפשרות הראשונה, וזאת משתי סיבות. האחת: זהו נאומו הראשון של אשר גרוניס כנשיא בית המשפט העליון, ומוקדם מאוד מכדי לתייג אותו כ"שמרן" או בכל תואר אחר. האחרת: גרוניס אכן יוצר רושם שמרני בנאומו, אך אין זה אומר בהכרח שכך גם יפעל, משום שמה לא נאמר בנאום - חשוב לא פחות ממה שכן נאמר.

גרוניס חוזר על טענות ותפיסות המוסכמות על כל שופטי העליון, ומן הסתם - לפחות על רוב מכריע של שופטי ישראל. הוא דורש שמערכת המשפט תהיה עצמאית, חזקה ובלתי-תלויה - הן בצד המקצועי והן בצד המינהלי. זה אומר: לא לגעת בשיטת בחירת השופטים, ובוודאי שלא להגדיל את ההשפעה הפוליטית על התהליך; וזה אומר שמערכת בתי המשפט רוצה להיות עצמאית גם מבחינת תקציבים ומשכורות, במקום להיות סמוכה על שולחנותיהן של משרדי המשפטים והאוצר. השאיפה הזו משותפת לנשיאי בתי המשפט לדורותיהם, ואין שום סיבה להניח שגרוניס יוותר עליה.

גרוניס גם לא ימהר לתמוך ביוזמות כגון משוב השופטים. הוא אומר שיש להבטיח, שאמצעי הבקרה לא יפגעו "בתפקודם, בעצמאותם ובאי-תלותם". מאחר שלדעת בתי המשפט המשוב יפגע בדיוק בנקודות הללו, ניתן לראות בדבריו של גרוניס התנגדות לקיומו. מצד שני, העובדה שהוא מצביע במפורש על הנקודות הבעייתיות, ייתכן שתביא להסכמות שיסירו את חששותיהם של השופטים ויאפשרו את המשוב.

עוד סוגייה החביבה על הנשיאים לדורותיהם, היא האפשרות להקים בית משפט לערעורים בין המחוזי לעליון, אשר יסיר את רוב הנטל מכספי העליון ויאפשר לו להתמקד בסוגיות חשובות במיוחד. גם גרוניס תומך ביוזמה כזו - לא מפתיע, לנוכח העובדה שהיה חבר בוועדה שבדקה אותה. ולבסוף, גרוניס מעלה נקודה שבשנים האחרונות לא שמענו: שכרם של השופטים. הוא טוען שמי שמתמנים כיום לשופטים משתכרים פחות מבני הדור הקודם - ולא נראה שהדברים הועלו סתם לתפארת המליצה.

כל הנקודות הללו אכן מעידות על שמרנות, על דבקות במערכת הקיימת (אולי עם כמה שינויים מינוריים) ועל כך שגם בעיני גרוניס מי שניצבים במרכזת מערכת השפיטה אינם האזרחים/הלקוחות אלא השופטים/הספקים.

מצד שני, נעדר מן הנאום האקטיביזם השיפוטי מבית מדרשם של אהרן ברק ודורית ביניש. גרוניס מדבר באופן כללי על החובה לאזן בין זכויות הפרט לבין צורכי הכלל - וזה רחוק מאוד מלהיות אקטיביזם שיפוטי; למעשה, זוהי גישה שכל אזרחי החי במדינה דמוקרטית יכול לענות עליה "אמן" בהתלהבות. גרוניס אינו אומר מילה על הדרך בה יושג איזון זה, ומה שעוד יותר בולט: בעוד ביניש קראה להבטיח את זכות העמידה בבג"ץ - מכשיר רב חשיבות בהכנסתו של בג"ץ לזירות של דת ומדינה, זכויות חברתיות ועוד - נמנע גרוניס מלהתייחס לכך אפילו במילה אחת. האם הוא סבור שיש לצמצם את זכות העמידה? גרוניס ימצא מן הסתם בקרוב את ההזדמנות להבהיר את עמדתו.

ועוד נקודה העשויה לבדל את גרוניס משני קודמיו. בעוד אהרן ברק ודורית ביניש אבהו לכתוב פסקי דין ארוכים, גרוניס נוטה לצמצום. ,כדרכי, אומר את דברי בקיצור ובתמציתית", פתח את נאומו, שהשתרע על פני שש עמודים כפולי רווחים ומגודלי גופן. דבריו שעות אחדות קודם לכן, בישיבת הפרידה מביניש, תפסו 11עמודים. ביניש עצמה נזקקה לחמישה עמודים צפופים בבית הנשיא ול-15 בבית המשפט. אם גרוניס יצליח ללמד מערכת המשפט את רזי הקיצור והדיבור לעניין - דיינו.