בשנתיים שעשיתי במועצת יש"ע, כמעט לא עבר יום מבלי שמישהו אמר לי: "בסדר, הבנו שמדינה פלשתינית זה רע. אבל מה הפתרון שלכם? מה אתם מציעים?"
האמת, צודקים.
בשוק הרעיונות כיום רצים שני פתרונות בלבד: או הקמת מדינה פלשתינית על מרבית שטחי יהודה ושומרון, או סיפוח מלא של יהודה ושומרון על שני מיליון הערבים שבתוכם.
הציבור מבין כיום ששני הפתרונות הללו אינם ישימים ושניהם מסכנים את עתידה של מדינת ישראל מסיבות ביטחוניות, דמוגרפיות וערכיות.
הגיע הזמן להציג פתרון שפוי שמשרת את האינטרסים של מדינת ישראל.
תוכנית זו,
שמצויה בימים אלו בתהליכי גיבוש, אינה מתיימרת לפתור אחת ולתמיד את כלל הבעיות, משום שפתרון כזה לא קיים.
יוזמה זו, צנועה הרבה יותר במטרותיה, מעניקה לישראל שלושה יתרונות: נטילת הנכסים החיוניים עבורנו, חיזוק מעמדנו הבינלאומי בעזרת נטרול מוחלט של טיעון האפרטהייד, ויצירת תנאי שטח יציבים ובני-קיימא לעשרות שנים קדימה.
יתרונה המוחץ: היא מעשית.
אז הנה.
תוכנית שבע הנקודות לניהול הסכסוך הישראלי-ערבי ביהודה ושומרון:
1. החלת הריבונות הישראלית על השטחים הישראלים ביהודה ושומרון (שטחי C) באופן חד-צדדי. ישראל תנקוט יוזמה ותבצר את האינטרסים החיוניים שלה: ביטחון לגוש דן ולירושלים, שמירה על ההתיישבות וריבונות באתרי מורשת ישראל.
העולם לא יכיר בריבונותנו שם כפי שאינו מכיר בריבונותנו בכותל המערבי, בשכונות רמות וגילה שבירושלים וברמת הגולן. לא נורא. הוא יתרגל עם השנים.
השטחים שיסופחו יוצרים רצף טריטוריאלי ישראלי וכוללים את בקעת הירדן, את ים המלח, את גוש נתב"ג, את אריאל, את מעלה אדומים ואת כל ההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון. תושבי תל אביב, גוש דן, ירושלים וכל המדינה יחיו בביטחון ונהיה כולנו מוגנים גם מול איום ממזרח.
2. אזרוח מלא של 50 אלף הערבים החיים בשטחים הישראלים המסופחים. כך נשמוט לחלוטין את הקרקע מתחת לטיעון האפרטהייד. בשטחיC חיים 350 אלף יהודים, ורק 50 אלף ערבים. הם יהפכו לאזרחים ישראלים לכל דבר. כמוני וכמוכם.
על-פי מתווה זה לא יהיה אף ערבי או יהודי אחד שיגורש מביתו.
3. אוטונומיה מלאה עם רצף תחבורתי בשטחים שבשליטת הרשות הפלשתינית. ערבי יוכל להגיע מכל נקודה לכל נקודה ביו"ש ללא מחסומים וחיילים. כמו שאנו לא אוהבים לעמוד בפקקים ארוכים, כך גם הערבים. יצירת רצף כזה אינה דבר פשוט, אך בהשקעה חד-פעמית של מאות מיליוני דולרים אפשר להגיע לכך.
נשפר את חייהם של הערבים, ונסיר מאיתנו לחץ בינלאומי ו
הומניטרי מיותר.
4. שום פליט פלשתיני מארצות ערב לא ייכנס לתוך יהודה ושומרון. זאת בניגוד לתפיסת המדינה הפלשתינית אשר מאפשרת קליטת מיליוני פליטים שיזרמו לתוכה מכל ארצות ערב. מצער שגם נתניהו בנאום בר-אילן קיבל את הרעיון שפליטים פלשתינים ייקלטו בשטחי המדינה הפלשתינית. זו טעות פטאלית שתוביל לאסון דמוגרפי בלתי הפיך. מרגע שמיליוני פליטים מלבנון, מסוריה, ממצרים ומארצות ערב ייכנסו ליו"ש ויציפו את השטח, לא נוכל להחזיר את הגלגל לאחור. לכן אין להסכים לכניסת אף פליט לשטחי יו"ש. צאצאי הפליטים חייבים להיקלט בארצות מגוריהם, ובכל מקרה לא בשטח שממערב לירדן.
5. מטרייה ביטחונית ישראלית מלאה על כל שטחי יו"ש. התנאי להצלחת כל התוכנית הוא שקט בשטח. השקט מושג רק משום שצה"ל הוא השולט העליון בשטחי יו"ש. אם צה"ל יֵצא, חמאס ייכנס. כך קרה בעזה עם חמאס, ובדרום לבנון עם חיזבאללה.
6. קיבוע הניתוק בין עזה ליהודה ושומרון. בניגוד לרעיון 'המעבר הבטוח', אין לחבר בין עזה לבין יהודה ושומרון. חיבור כזה יזרים את כל צרותיה של עזה לתוך יהודה ושומרון השקטים.
עזה מסתפחת בהדרגה למצרים. זה כבר קורה. אל לנו לחוש אחריות לעזה. הלוא גירשנו בכוח 8,000 ישראלים מבתיהם בגוש קטיף, יצאנו עד הסנטימטר האחרון ובתמורה קמה מדינת חמאס. עכשיו צריך להעביר את הנטל למצרים.
7. השקעה כלכלית מסיבית לדו-קיום בפועל של ישראלים וערבים בשטח: בניית מחלפים, שיפור תשתיות, אזורי תעשיה משותפים. שלום צומח מלמטה - דרך התושבים, האנשים בשטח וחיי היום יום. במקום לבלות לריק בקוקטיילים דיפלומטיים באוסלו, בז'נבה ובקמפ-דיוויד, צריך לגרום לשיפור ממשי בשטח, אצל האנשים האמיתיים. למשל: מזמן היה צריך לבנות מחלף באזור חיזמה שבחבל בנימין. בכל בוקר אלפי יהודים וערבים עומדים בפקק משותף ומיותר, וכבישים אלו הם גם גורם לתאונות דרכים. הייתי מעביר את כספי מנגנון יוזמת ז'נבה לטובת הקמת המחלף הזה.
צריך להודות: אין אהבה גדולה בין הערבים ליהודים ביו"ש. אבל שני הצדדים כבר הגיעו להכרה שהצד השני לא מתכוון להתאדות. לכן, במקום להמשיך ולכלות את זמננו, משאבינו ודמנו בפתרונות שמובילים לתסכול ולאלימות, עדיף להתמקד בפעולות מעשיות לשיפור וייצוב של המצב.
הגיע הזמן למחשבה רעננה שבה מוותרים על המושלם למען הטוב.
הגיע הזמן שמדינת ישראל תיטול את היוזמה לידיה.