סיפורו של צוללן סומלי

פייסל מדדל, אזרח סומלי, שנמלט בשנת 1999 מארצו מחשש לחייו, מוחזק על-ידי משרד הפנים בבית הסוהר של העובדים הזרים יותר משנתיים, בלא משפט ובלא שהואשם בעבירה כלשהי.

הוא ממתין למציאת מדינה אשר תסכים לקולטו, ובינתיים מסרב משרד הפנים לשחררו, והוא כלוא כבר יותר משנתיים מאחורי סורג ובריח - ללא משפט.

מדדל, צוללן במקצועו, ברח מסומליה לאחר ששני אחיו נרצחו בפרעות נגד בני שבט המיגדן אליו הוא משתייך. תחילה הגיע לקטר, בדרכון של אדם אחר, אבל חשש שיחזירו אותו לסומליה, ולכן בינואר 1999 בא לישראל וקיבל אשרת שהייה לשנה.

מדדל פנה לנציבות האו"ם לענייני פליטים וביקש הכרה כפליט. הנציבות אישרה שבני המיגדן נרדפים בארצם, וגם מצאה שסיפורו של מדדל אמין. היא אמנם נמנעה מלהמליץ עליו כפליט בתוך מדינת ישראל, אבל הצטרפה להמלצה של ארגון "אמנסטי" להעניק לו אשרה לאוסטרליה מטעמים הומניטריים.

המעצר

מדדל נעצר על-ידי המשטרה ב-13 לאפריל 2002, במהלך תגרה בבית קפה בתל אביב בה היה מעורב. לאחר יומיים של חקירה, המשטרה סגרה את התיק בנושא התגרה, ולפי חוקי המעצר הרגילים, מדדל היה אמור להשתחרר בו ביום, שכן היתה בידיו אשרה חוקית. אבל במקום שישוחרר, נציג משרד הפנים שבפניו הובא המקרה של מדדל החליט לבטל את אשרת השהייה החוקית שלו בישראל, והוציא נגדו "צו משמורת" - צו מעצר עד-אין-קץ מכוחו הוא מוחזק בבית סוהר מאז 13 באפריל 2002.

פסק הדין השגוי של השופטת פלפל

בדצמבר 2003, עתר ארגון זכויות האדם "קאנון" לבית המשפט המחוזי בבקשה לשחררו, אבל המדינה התנגדה. לדרישת השופטת, הובא לבית המשפט איש שב"כ, שטען כי מדדל בא ממדינה שלה שורשים חזקים באיסלם, ולכן שחרורו יהווה סכנה ביטחונית.

איש השב"כ לא ידע לומר מדוע, אם-כך, קיבל מדדל אשרת שהייה בישראל שחודשה מידי שנה. איש השב"כ הודה שמעולם לא פגש את מדדל, לא חקר אותו, ואינו יודע עליו פרטים אישיים כלשהם. בעיקר לא ידע להסביר מדוע בעבר, כאשר השב"כ זימן את מדדל לחקירה בספטמבר 2001, החליט לשחררו לאחר שחקר אותו כחמש שעות.

מה רבה היתה האכזבה כאשר למרות זאת, השופטת דרורה פלפל דחתה את העתירה והותירה את מדדל במעצר. בפסק דינה כתבה כי בזמנים אלו אין לקחת סיכונים ויש לקבל את כל המלצות השב"כ. השופטת פלפל הוסיפה, כי מדדל אשם בכך שאיננו מוצא מדינה אחרת שמוכנה לקולטו, וגם בגלל סיבה זו - עליו להישאר בכלא.

פסק הדין המאכזב של השופטת גרסטל

בפברואר 2004, לאחר מתן פסק הדין של השופטת פלפל, קיבל משרדנו את הייצוג של מר מדדל. הגשנו עתירה חדשה לבית המשפט המחוזי ובה טענו כי יש לשחרר את מדדל לאלתר ממעצרו, ולאפשר לו לעבוד בקיבוץ המוכן לקולטו, וזאת מהטעמים הבאים:

1. מדדל חף מכל עניין פלילי או ביטחוני. מעולם לא הסתבך בפלילים, ומעולם לא היה קשור לארגון טרור כלשהו.

2. לא ייתכן כי במדינה דמוקרטית יחזיקו אדם במעצר עד-אין-קץ, מבלי שיש ראיות כלשהן שהאיש מסוכן לציבור, ולא יעלה על הדעת להחזיקו לתקופה כה ארוכה במעצר ללא משפט.

3. מדדל פנה לשגרירות אוסטרליה בבקשה לקבל אשרה הומניטרית, וארגון אמנסטי המליץ עליו. כמו כן המליצה נציבות האו"ם לענייני פליטים לאוסטרליה לקבלו לתחומה. עד לקבלת תשובה, החזקתו לא צריכה להיות במעצר.

4. כאשר ישנו קיבוץ, שלאחר היכרות עם האיש, הצהיר כי הוא מוכן לקלוט אותו, הרי שהחזקתו במעצר הינה עוול משווע.

למרבה הצער והאכזבה, ב-18 ביוני 2004 השופטת הילה גרסטל דחתה את העתירה, והותירה את מדדל במעצר. היא נימקה זאת בכך, שהיא איננה רואה מקום לסטות מפסק הדין הקודם של השופטת דרורה פלפל. היא לא התייחסה לעובדות המקרה, והיא לא נימקה במה פייסל מסכן את מדינת ישראל. היא התעלמה מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ומחובתה לכבד את זכויות היסוד של כל אדם - עקרון המושרש במורשת ישראל ובכל חברה ליברלית בימינו.

אין מנוס מהמסקנה המצערת כי היחס הגזעני והאטום לזרים הוא לא נחלתם הבלעדית של פקידים במשרד הפנים. מתי יפנימו שופטי ישראל, באמת, את עקרונות המהפכה החוקתית?!

________________

משרדו של עו"ד שמאי ליבוביץ מייצג את פייסל מדדל.