בשתי רגליים

בעיר דנוור חיים לא מעט בני אדם שנמצאים בכושר מצוין. ביום שבת נעים או אפילו בשעות בוקר מוקדמות וצוננות בחורף, מבליח צבא של מתעמלים כדי לרוץ ולרכוב על אופניים. כמו-כן, בצעידתם הנמרצת והמאיימת ובאוושה הנשמעת מסיבוב הגלגלים, הם ממחישים מדוע קולורדו היא המדינה שסובלת הכי פחות מבעיות השמנה בארה"ב.

דנוור, למרות היותה עיר בריאה שתושביה שומרים על כושר, איבדה, בדומה לרוב הערים בארה"ב, את התחושה שהליכה יכולה לשמש אמצעי תחבורה. האדריכלית גושיה קונג והקרדיולוג אנדרו פרימן מנסים לשנות זאת. הם פועלים בדרכים שונות, אולם שניהם בעלי מכנה משותף: הם רוצים להשיב לעיר את תרבות ההליכה.

"דנוור הולכת"

בשנה שעברה הקימה קונג ארגון ללא מטרות רווח בשם "דנוור הולכת", שבו היא מנסה להפוך את העיר ל"קהילה ידידותית להולכים". הארגון פועל לרווחתה של קבוצה גדולה שקולה לא נשמע בעבר – ציבור הולכי הרגל מן המניין. הוא לוחש לאוזני מתכנני הערים, מנדנד להם אם צריך, ופועל להעלאת המודעות בקרב התושבים.

לדברי קונג, מספר ההולכים הולך וגדל, בין אם מדובר במשוטטים או ברצים, מחזק את הרעיון הישן שערים רבות כבר שכחו: בריאות הציבור ושיפור מצב הכלכלה הולכים יד ביד. קונג, אשר גדלה בעיר קרקוב שבפולין, הושפעה מאוד מרחובותיה הצפופים והעתיקים. לעומת זאת, בארצות-הברית היא גילתה שרוב האמריקנים נוהגים לנסוע במכונית במקום ללכת ברגל.

"התהלך עם הרופא"

גם הרופא פרימן עומד בראש קבוצה שנקראת "התהלך עם הרופא", שמעודדת מטופלים לצאת, פעם בחודש או יותר, להליכה בערים עם רופאיהם. ההליכה האחרונה של הקבוצה, בחודש ינואר, משכה 135 בני אדם, בהם עשרה רופאים.

מתכנני הערים בדנוור קבעו לעצמם יעד, לפיו 15% מהתושבים יגיעו למקום עבודתם באופניים או ברגל עד 2020, זאת לעומת 6% היום. לדברי קונג, בשלב זה המטרה אינה להפוך את כל תושבי העיר לצבא של הולכי רגל, אלא ליצור את המבנים והמוסדות שיאפשרו בעתיד יצירה של צבא שכזה.

קונג עובדת למשל עם ארבעה בתי ספר כדי להתחיל בשנה הבאה תוכנית בשם "הסעה רגלית". בהתאם לתוכנית, ילדים ובוגרים יילכו הביתה יחד, וכך אולי ישרפו קצת קלוריות. אין ספק שמדובר ברעיון מקורי אשר רצוי שיונחל בערים ובמדינות נוספות ברחבי העולם.