שׁפְטִים וְשׁטְרִים תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיך

ושוב מאיימים עלינו בבחירות

בעבר, התייחסנו לא אחת לעובדה שבמערכת הפוליטית מתנהלת מלחמת הכל בכל; זהו מצב הקבע שם וכולנו חיים עם זה בשלום, מי פחות ומי יותר.

הקולות והברקים העולים מן האגף הפוליטי היו כבר לזרא לרוב האנשים; מתייחסים אל כולם כאל שקרנים וזהו. לא מאמינים לאף אחד אז גם לא מקשיבים למה שהם אומרים.

המיעוט שכן מתייחס למה שאומרים במערכת הפוליטית, זה אותו חלק בעם שמחובר לפוליטיקה ולפוליטיקאים בחיבורים שונים; חברי מרכז מפלגה וכאלה, ואליהם מכוון האיום בבחירות מוקדמות.

ראש הממשלה דורש מהאנשים שהמליכו אותו עליהם (ועלינו) שיתנו לו יד חופשית לפעול הפוך ממה שהבטיח לבוחרים; הפוך מדעתם של ממליכיו עצמם; הפוך ממה שנתפס בעיני ממליכיו כאינטרס חיוני של מפלגתם/מפלגתו; הפוך ממה שנראה ליהודים רבים כאינטרס חיוני של היהודים בארץ ישראל. אחרת - מזהירים מקורביו, ניאלץ ללכת לבחירות מוקדמות בהן מפלגתנו היקרה עלולה לחטוף מכה קשה.
אכן, נימוק משכנע ביותר; אם לא תאפשרו לו לפעול נגד מה שנתפס אצלכם כאינטרס חיוני של היהודים בארץ ישראל - תחטפו מכה אישית קשה כאשר יהיו פחות כיבודים לחלק לאחר הבחירות שיוקדמו.

ועניין זה מגיע לרתיחה בשבוע בו אנו קוראים בתורה הוראות מדויקות בדבר מערכת ההנהגה הראויה לעם ישראל:
(דברים ט"ז) יח שׁפְטִים וְשׁטְרִים תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם מִשְׁפַּט-צֶדֶק:

כאן מדובר בשיכבת המנהיגות הזוטרה שעל בסיסה צומחת שיכבת המנהיגות הבכירה יותר, אשר בקודקודה נמצאת הסנהדרין היושבת בלשכת הגזית שבבית המקדש בירושלים; סנהדרין המופקדת על החקיקה וגם המלך כפוף לה בתחומים מסוימים.

לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא-תִקַּח שׁחַד

ומהם קני המדה לפיהם בוחרים את המנהיגות, על פי פרשת השבוע שלנו? קודם כל צריכים לשים לב שהפניה היא אל היחיד, תִּתֶּן-לְךָ. זה אומר אחריות אישית של כל אחד מן המשתתפים בבחירת המנהיגות; כעת באות הנחיות ברורות לבוחרים, לכל יחיד בפרט כיצד עליו לבחור:
יט לֹא-תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא-תִקַּח שׁחַד כִּי הַשּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם:
לכאורה זה מדבר אל השופט ואין ספק שפירוש זה הוא נכון; עם זאת נראה נכון גם להבין פסוק זה כמדבר אל מי שבוחר את השופטים/מנהיגים. ההוראה היא לבחור את המנהיג המתאים ביותר:
לֹא-תַטֶּה מִשְׁפָּט, שיהיה קנה מדה אחיד לבחינת כל המועמדים לתפקיד.
לֹא תַכִּיר פָּנִים, לא להתייחס בסלחנות למגרעותיו של האחד ובחומרה יתרה לאלה של רעהו-מתחרהו.
וְלֹא-תִקַּח שׁחַד, לא לקבל שום הבטחות לכיבודים, שלא לדבר על הכיבודים עצמם.
כִּי הַשּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם; מי שקיבל שוחד-כיבודים - אין סיכוי ששיפוטו יישאר נקי. הוא יכול להיראות חכם וצדיק אבל למעשה הוא יהיה עיוור, שיפוטו יסתלף והוא יבחר במועמד שהבטיח או נתן לו כיבודים/ג'ובים, אף שמועמד זה אינו ראוי להיות מנהיג/שופט.
כ צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקֶיך נתֵן לָךְ:
יתכן שקרוב משפחה, מישהו מהעדה שלך או סתם חבר טוב - יהיה מועמד למנהיגות, ומולו יתייצב מישהו ראוי יותר אבל חסר את כל "המעלות" של קשרים נכונים וכו'. צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדּף; עליך לבחור באדם המתאים כי הוא מתאים ולהתעלם מכל שיקול לא ענייני.
לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקֶיך נתֵן לָךְ.
עד כדי כך עקרונית הבחירה הנכונה. בחירה בשופט/מנהיג שאינו ראוי, סופה מחלוקות ופילוגים קשים וזה מרשם בטוח לחורבן ח"ו. ככה לא ניתן לרשת אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקֶיך נתֵן לָךְ. וגם, רק מודעות שאת הארץ הזאת נתן לנו ה' אלוקינו, תביא להקפדה על כללי הבחירה הנכונה.

לֹא-תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל-עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹקֶיךָ

לכאורה, מה הקשר בין מודעות לכך שזאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקֶיך נתֵן לָךְ לבין בחירה נכונה, דוקא במנהיג הראוי, בלא לערב שיקולים זרים? הרי זה כל כך הגיוני, עד שמוזר בכלל שמדברים על זה. אבל המציאות מוכיחה שוב ושוב את ההיפך הגמור והתורה מזהירה על כך ולכן קבעה את מושב הסנהדרין בבית המקדש, סמוך למזבח.
(רש"י לפסוק הראשון בפרשת משפטים) ולמה נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח, לומר לך שתשים סנהדרין אצל המקדש.
המיקום הזה בא ללמד שהנהגה נכונה לטובת הציבור ומשפט צדק - חד הם, ושניהם גם יחד מהווים נדבך מרכזי בעבודת ה'.
מטבעו, האדם שואף אל האושר. יש שיהיו מוכנים להתפשר על העושר; על אושר - איש לא יוותר מדעת. אם כך, עלולים להיסחף ולחפש אושר גם בתחום המשפט וההנהגה, ועל ידי זה לשכוח כי מדובר בעבודה קשה ואחראית, עבודת ה' יתברך; על כן מזהירה התורה:
כא לֹא-תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל-עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה-לָּךְ:
אֲשֵׁרָה, אושר - אין לחפש בתחום השירות לציבור. את מלאכת המשפט וההנהגה יש לעשות אך ורק כשליחי ההשגחה העליונה בדיוק כמו הכהן המשרת את ה' לפני המזבח.
האדם מטבעו גם מבקש לעצמו הנצחה; שיזכרו אותו. מקומו בהיסטוריה חשוב לו והוא עלול לפעול מתוך אוריינטציה של הנצחה עצמית בלא שום קשר חיובי לטובת המונהגים. על כן מזהירה התורה:
כב וְלֹא-תָקִים לְךָ מַצֵּבָה אֲשֶׁר שָׂנֵא ה' אֱלֹקֶיךָ:
את זה ה' ממש שונא. מילא מי שנסחף ומתמכר להנאות הרגע, אפשר עוד ללמד עליו זכות; בסופו של דבר לכל אחד יש יצר הרע שלפעמים מתגבר עליו חלילה. אבל הנצחה עצמית זה כבר לא היסחפות אלא אידיאולוגיה של אנוכיות, ואת זה - ה' יתברך פשוט שונא.
עד עתה, אצלנו הכל עובד ממש הפוך להוראות התורה; מתקיימת סימביוזה מושלמת בין בוחרים לנבחרים תוך התעלמות מהנחיותיו של בורא העולם ומנהיגו, וכלל הציבור משלם את המחיר.

שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ בּוֹ

מפרשת השבוע שלנו עולות הוראות ברורות לקיומה של דמוקרטיה מושלמת, על פי התורה הקדושה. לא כאילו, לא בערך וגם לא מסכה דמוקרטית המסתירה בולשביזם מחניק.
הנחת היסוד של הדמוקרטיה הזאת היא שישנה אמת מוחלטת אשר ביחס אליה אין כללי הרוב והמיעוט תקפים. האמת הזאת מבוטאת שוב ושוב בהתייחסות הנדרשת מאיתנו אל ה' אֱלֹקֶיךָ; במודעות הנדרשת מאיתנו לנוכחותו המסתתרת של בורא העולם ומנהיגו.
רק מודעות זו, בכוחה למנוע את עריצות הרוב ביחסו למיעוט ואף את עריצות המיעוט הנאור בעיני עצמו, ביחסו אל הרוב הנבער מדעת בעיני אותו מיעוט.
בשלב זה לא כל כך מצליחים לזהות מודעות כזאת ואת התוצאות ניתן לקרוא, לשמוע ואף לראות בכלי התקשורת השונים.
אמרנו 'דמוקרטיה על פי התורה' וצפוי שכמה גבות יתכווצו בספקנות לשמע צירוף מלים זה; הכותרת לקטע זה לקוחה גם היא מפרשת השבוע והנה ההקשר במלואו:
(דברים י"ז) יד כִּי-תָבא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבתָי: טו שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא-אָחִיךָ הוּא:
הבסיס הוא אותו בסיס, המודעות לנוכחותו והנחייתו של ה' אֱלֹקֶיךָ; אבל את המינוי בפועל עלינו לעשות בעצמנו. דמוקרטיה, כבר אמרנו? אח"כ יש כמה וכמה הוראות ייחודיות למלך במגמה למנוע היסחפות שלו והתעלמות מנוכחותו ומהנחייתו המחייבת של ה' אֱלֹקֶיךָ.
לא נוכל להאריך עוד אבל כל אחד יכול לעיין במקור ולהתרשם בעצמו.
מה שברור הוא שמלחמת הכל בכל זה לא דמוקרטיה, זה תהו ובהו. זו ספינה המיטלטלת על גלים סוערים כאשר הקברניט איבד דרכו, כל אחד מושך בהגה לכיוון שנדמה לו, וסלעי החוף קרובים כל כך.
מה שנותר זה להתנחם בהבטחת הנביא (ישעיהו נב) בהפטרת השבוע:
ה וְעַתָּה מַה-לִּי-פה נְאֻם- ה' כִּי-לֻקַּח עַמִּי חִנָּם משְׁלָיו יְהֵילִילוּ נְאֻם- ה' וְתָמִיד כָּל-הַיּוֹם שְׁמִי מִנּאָץ: ו לָכֵן יֵדַע עַמִּי שְׁמִי לָכֵן בַּיּוֹם הַהוּא כִּי-אֲנִי-הוּא הַמְדַבֵּר הִנֵּנִי: ז מַה-נָּאווּ עַל-הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹקָיִךְ: ח קוֹל צפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן:
ואז סוף סוף, באמת יהיה רק טוב ליהודים וגם לכל האחרים.

___________________
נסים ישעיהו, תנועת 'אור ישראל'