בילדותי, בנעוריי ובהיותי חייל קינאתי בחיילים שהשתתפו במלחמת השחרור, באלה שענדו את אות מלחמת השחרור. הערצתי את הפלמ"ח וההגנה, ולא כל-כך הבנתי מה ההבדל בין אצ"ל ללח"י, כי חונכתי על ברכי הסוציאליזם של השומר הצעיר – מפ"ם, ובאחד במאי צעדתי בתל אביב וצעקתי: "נוער הזהב, תרד לנגב!" כן למדתי שאנשי הפלמ"ח וההגנה היו לוחמים אמיצים שנלחמו בערבים, שאת חלקם גירשו מכפריהם ובמקומם "עלו לקרקע" קיבוצים ומושבים, והיו "גרעינים שהלכו להגשמה". הם היו מהשמאל.
גם בצבא, בצנחנים, שירתו איתי שתי פלוגות שהיו על טהרת הקיבוצניקים. רוב הטייסים, קציני השריון, היו גם הם מההתיישבות העובדת. ג'ובניק היה לבוז ולעג, ומי שלא שירת בצה"ל נקרא 'בכ"ת' והיה מנודה ואף לא קיבל רשיון נהיגה. פקיד בבנק היה בחור לא יוצלח, כזה שלא היה לו השכל להיות מסגר, מכונאי או ללמוד באוניברסיטה. בבוקר ראינו פועלים לבושי בגדים כחולים באופניים עם תיק "אל-על" על הכתף ובו סנדוויצ'ים ותרמוס.
אני נשארתי בשמאל הסוציאליסטי והנה גנבו לי אותו הבורגנים שנחשבו מאז ומתמיד לאויב מספר אחד של הסוציאליזם. במחאת הקיץ, המפגינים שדרשו צדק חברתי, לכולם היו מקומות עבודה, מכונית או אופנועים, וכל אשר הם דרשו זה שיפור תנאי השכר ולרכוש דירה. כלומר, בורגנים הם לא היו. שמאל? בעצם אין היום שמאל בישראל. לא היה שם מי שישמיע את קולות השכבות החלשות, לבעלי הצווארון הכחול (אם עוד נותרו כאלה) ולחקלאים. לא.
אז בואו נראה מה מאפיין את אלה המתקראים שמאל: מאפיין 1: לרוב (עוד אבהיר על ההכללות) הם לבנים, מהמעמד הבינוני ומעלה, עובדי היי-טק ואפילו מרצים באונברסיטות. לאיש מהם אין סבלנות וזמן לדאוג ולהפגין למען ניצולי השואה, למעוטי-היכולת קשי-היום המתדפקים על דלתות בתי התמחוי לקבל מרק יומי, או נוברים בפחי האשפה של השווקים ביום שישי אחר-הצהריים, ובחגים עומדים בתור לקבל איזו חבילה – לא, לא מהממשלה ולא מהביטוח הלאומי ששודדים לפני כל את האזרחים החלשים ביותר, החבילה באה מעמותות. אז המתקראים "שמאל" משתמטים משירות בצה"ל (כי לאבא יש כסף לשלם לרופא "הגון במיוחד" שיכתוב שהבן לא מתאים לשירות), ובזמן שהבחורים משדרות ומקריית שמונה משרתים בצבא, הם לומדים משפטים או ראיית חשבון כדי שיצטרפו למשרד של אבא, קודם לסטאז' ואחר-כך כשותפים, ועתידם מובטח.
מאפיין 2: המתקראים ה"שמאל" תומכים באויבי המדינה. הם דואגים יותר לפלשתינים מאשר לתושבי אופקים, למפגינים הלא-מוסלמים האלימים למען הפלשתינים שבאים לכאן ללבות את אש השנאה אצל הפלשתינים בשם הצדק המזויף, שה"שמאל" קורא להם: "פעילי שלום". אם הם פעילי שלום, מה הם עושים כאן? האם הם שמעו על סודן, סוריה ויתר המדינות המוסלמיות הרומסות ברגל גסה את הזכויות של נתיניהן? האם מישהו שאל אותם למה הפליטים המוסלמים מסודן ומדרפור לא נמלטים למדינה מוסלמית אלא דווקא למדינה בה שולט "הקוראן הקדוש" (כדברי אובמה)?
גנבו לי את השמאל ועכשיו אני לא יודע מה אני. מצד אחד אני ציוני סוציאליסטי (כמו הפלמ"ח וההגנה) ואני, להבדיל מישו שהטיף לאהוב את האויבים, לא תומך ולא אוהב אותם. לכן בעיני המתקראים "שמאל" אני ימני. אז מה אני, סוציאל-ציוני? סוציאל-לאומי? אוי, איך שזה נשמע! נורא! אז גם גנבו את זהותי השמאלנית האמיתית (סוציאליסטית על-פי ההגדרה) וגם מזהמים אותי בקביעתם שאני ימני קיצוני. הרי בעולם כולו שמאל הוא סוציאליזם, גם בארץ היה כך לפני המצאת ה"פלשתינים", לא?
- ובאשר להכללות: כאשר מדברים על כלל, יש חובה להכליל. ומי שיודע סטטיסטיקה, מכיר גם את הכללים להכללות.
