ה"גטו" ושמו "מערכת החינוך"

התעוררתם, חדלי מצפון שכמותכם? פתאום נודע לכם שמבזים את השואה במערכת החינוך הדמיונית שלכם? לא ידעתם, באמת, על קיומם של "קלגסים" הרומסים כל חלקה טובה, כל שיעור, כל אירוע? איפה הייתם, קברניטי חינוך קטנים וחצופים, כשהתריעו בפניכם שאתם מדרדרים את המערכת אל ביב השופכין? מה גרם לכם להזדעזע הפעם, ולא לפני עשורים רבים כשהפכתם את ניצולי השואה ללעג וקלס? מה קרה לכם שאתם כה נסערים למשמע התנהגותם הבהמית של תלמידים בהצגה "גטו"? באיזו מדינה אתם חיים?

פס ייצור לציונים

היום אתם קוצרים את הפירות הבאושים של העץ המורעל "ציונים". קידשתם ציונים ולא קידשתם חינוך ראוי לשמו. בניתם עגלי זהב רבים בדמות תעשיה שלמה המגלגלת מיליארדים ושמה "זכאות לבגרות". לא עניין אתכם שום נתון אחר זולת ציונים. הותרתם את מערכת החינוך ערומה מכל תוכן, והפכתם כל דבר לפס ייצור של ציונים. כיום אין מחנכים בישראל אלא קוסמטיקאים לציונים מפוברקים שנועדו לקדם אותם אישית ולא את החברה. הס מלהזכיר חינוך המוקצה מחמת מיאוס.

ללימודי ההיסטוריה בבתי הספר אין כל משמעות. הם עקרים מכל מסר. לומדים היסטוריה כדי להצליח בבגרות. אין שאר-רוח, אין התבוננות, אין מקום לדמיון. פס הייצור חייב לפעול ללא הפסק: ציון ועוד ציון.

השואה הנעלמה

נושא השואה הוא עוד אחד מהנושאים. אין לו חשיבות יתר. מכתיבים וממשיכים. אין זמן לתהיות, להתלבטויות. הזמן יקר ובחינת הבגרות מתקרבת. חייבים להספיק את החומר. מה ייוותר לתלמידים מכל מה שלמדו לגבי השואה: כלום.

טקסי הזיכרון ביום השואה בבתי הספר מנותקים מכל פעילות אחרת. מי שהזדמן בטקס יום השואה בבתי הספר יודע היטב מה "נאותה" התנהגותם של התלמידים. מפליא מאוד שעד עתה דבר לא "דלף" לתקשורת. אז אומר לכם כך: כמי שנכח פעמים רבות בטקסי הזיכרון או בהצגות המובאות אל בתי הספר, אינני מופתע כלל.

ברגע כיבוי האורות, השריקות מפלחות את האוזניים. הצעקות הנשמעות בחסות החשיכה אינן מביישות אף לא חיה הראויה לשמה. מסכי המכשירים הסלולריים נדלקים כאילו המנחה לא ביקש לכבותם חצי דקה לפני כן. צחוקים, דוחפים, דברת אינסופית - הם מנת חלקו של כל טקס ה"מכבד" את עצמו, ובכלל זה טקס יום השואה. המורים דרוכים, עומדים ומפטרלים בין התלמידים כדי למנוע תקרית מביכה. זה לא עוזר כי פוחז או פרחח באמצע השורה סורר. קולות בהמיים נשמעים מכל פינה. אין כל התעניינות. זה לא שלנו. השואה היא של אלה שהיו שם וצאצאיהם.

יסלחו לי שחקני ההצגה "גטו". אתם לא המבוזים הראשונים וגם לא האחרונים. כל הצגה מתנהלת כך, פחות או יותר. אין כבוד, לא לשחקנים, לא לנושא, לא למסר. אין כבוד בכלל. אתם בחברה "טובה". טעמתם את מה שהמורים "אוכלים" במנות גדושות, וידם קצרה מלהושיע.

למה שיכבדו המתים?

זו התוצאה, קברניטי החינוך המכובדים, להפיכת מערכת החינוך למעוקרת מכל אמות-מידה מוסריות. זו התוצאה של זלזולכם בכל מה שמערכת החינוך הייתה אמורה לעסוק בו, להתלבט עמוקות. לא השואה מעניינת את התלמידים, לא מה שקרה שם, לא עדויותיהם של הניצולים המעטים שעוד נותרו. לא ולא. רק מה תהיה השאלה על השואה בבחינת הבגרות.

אל תגלגלו עיניים לשמיים. גם משם לא תבוא הישועה. זרעתם רוחות ועתה אתם קוצרים "סופות". אז אל תתפלאו שתלמידים מתפרעים בהצגות. הם רואים את האלימות והזלזול בחיים מדי יום ביומו. אתם רוצים שהם יכבדו את המתים?