דוח
מבקר המדינה מצייר תמונה של הפרטה הולכת וגוברת במערכת החינוך בישראל.
גורמים מסחריים, המונעים לא מתוך שיקולים חינוכיים, חודרים למערכת החינוך במיוחד בתחומי העשרה. עשרות סיורים של תלמידים התקיימו במרכזי מבקרים של חברות מסחריות גדולות. מה שהנחה את הגורמים המסחריים זו ראיית התלמידים כיעד צרכני, אבל לכך ניתנה ה"כסות החינוכית".
חברות מסחריות רבות פועלות במערך הבית ספרי. אסתפק בדוגמה אחת מני רבות, כמו הפעלת מדיטציה בטכניקה הטרנסצנדנטלית, שהוגדרה כפעילות הכרוכה בסיכונים נפשיים. אך מה לא עושים כדי שבמהלך הקורס ימכרו לתלמידים סריות של ספרי הדרכה מאותן חברות "שארגנו" את הקורס, שמצא לו משכן כבוד במערכת השעות הבית ספרית.
חברות אלו לא "יתנדבו" לקיים קורסים בתוך המערכת הבית ספרית, אם אין סיכוי למכור שם בעלויות כספיות גבוהות את ספרי ההדרכה.
העשרה כשלעצמה היא מישוריות חינוכית ערכית ומשמעותית הנחוצה לכל תלמיד. אך העשרות הניתנות על-ידי גורמים מסחריים ממומנים על-ידי ההורים זו מכה אנושה למערכת חינוך, שחייבת להיות שוויונית.
חברה מסחרית שוקלת, בצדק, את מכלול פעולותיה בעלות ובסיכויי רווח וכדאיות. שיקול זה מאפשר מתן שירות נדיב בקרב אוכלוסיות מבוססות, ונפקד מקומו באזורים חלשים, כשההורים אינם יכולים לעמוד בעלויות הנדרשות.
כשמערכת חינוך אינה שוויונית זו פשיטת רגל של המערכת. כמי שעבד במערכת החינוך ארבעים שנה, כואבים לי ממצאי דוח מבקר המדינה ,האומר למעשה במלים אחרות, שקיימת מציאות של קפיטליזם חזירי הנוגס בשיניו במערכת החינוך. תחומי ההעשרה בבית ספר בצפון תל אביב שונים מתחומי ההעשרה בדרומה של העיר, וזאת רק על בסיס של עלויות כספיות , שההורים יכולים לשאת.
מציאות חינוכית במשטר קפיטליסטי
כשתחומי העשרה בלהבים בדרום הם רבים יותר ממה שניתן ברהט הסמוכה, ועוצמת פער קיימת במספר השעות ובמספר תחומי ההעשרה בעומר ובשוהם מול מה שניתן בבאר שבע וברמלה לזה אני קורא מציאות חינוכית במשטר קפיטליסטי, שאסור להשלים איתו.
לפגיעה זו בערכי חינוך מתווסף ממצא מצמרר בדוח מבקר המדינה על כך שרבים הם המקרים, שפעילויות הגופים המסחריים בתחומי ההעשרה מתבצעות ללא כל פיקוח פדגוגי וחינוכי.
זו תעודת נכשל לחזון החינוכי שלנו - ש-37% מהגופים הפעילים בבתי הספר הם למעשה חברות מסחריות.
לפי הדוח של מבקר המדינה גבה משרד החינוך כשלושה מיליארד שקלים מההורים . האוצר ראה בגבייה זו חלק מתקציב החינוך, הגם שבוצעה גבייה של למעלה ממיליארד שקלים מעל המותר.
שלושה מיליארד שקלים, שיועדו לפעילויות רק באותם בתי ספר, שיכלו לעמוד במעמסה הכספית הגדולה. פעילות כספית זו מתבצעת במערכת חינוך ישראלית, המתיימרת להיות מערכת שוויונית.
בדיקת גביית תשלומי הורים לחטיבה העליונה מצאה כי משרד החינוך השריש תופעה בלתי חינוכית, שההורים מממנים תכני לימוד מוגבר. מבקר המדינה נוקט לשון מאופקת ומעודנת בקובעו - "מימון זה מבטא נסיגה של המדינה מליבת תוכנית הלימודים, והדבר משקף הפרטה סמויה במערכת החינוך".
קשה לקרוא את הדוח על מערכת המחשוב. לפני 14 שנים נקבע יחס ממוצע בין תלמיד למחשב 12:1. אולם ב-60% מבתי הספר קטן היחס מהממוצע הארצי.
שליש מבתי הספר אינם מצוידים כלל בעמדות מחשבים לתלמידים. מיותר לציין באילו אזורים בישראל נמצא השליש הזה. הוא נמצא בחיפה, בתל אביב ובירושלים גם במגזר הממלכתי, אבל הוא נמצא בשכונות מסוימות.
קשה להשלים עם הממצא של מבקר המדינה הקובע שקיימת אפליה משמעותית בין המימון של המשרד במגזר היהודי ובין המימון של המשרד במגזר הערבי.
במגזר היהודי השקיע המשרד בעמדות מחשב ביחס של תשע לאחד בממוצע. במגזר הערבי, כולל דרוזים צ'רקסים ובדואים, הושקעו בעמדות מחשב ביחס של עשרים לאחד בממוצע.
אני מסיים בכאב, שמשרד החינוך אינו מפנים את קריאת מבקר המדינה ל"צמצום פערים משמעותיים, שפוגעים בעיקר באוכלוסיות החלשות ", ואינו פועל לתיקון המעוות, אלא מוכשרת הקרקע להעמקת מדיניות ההפרטה, אליה אתייחס ברשימה הבאה.
