היום בעוד חמישים שנה דמיינו לכם את העולם בעוד 50 שנה. 99 אחוזים מבני האדם בעולם המערבי ובישראל בפרט מסתובבים עם קעקועים על כל גופם עד שכמעט ואין זכר למראה העור הטבעי של האדם (אם בכלל) ופני האדם המצוי, מלאות בברזלים למיניהם, מה שנקרא "פירסינג" עד שקשה נהיה לאדם ללטף את פני חברו, ונתינת נשיקה מבלי להכאיב נהפכת לאמנות של ממש.
אני הולך בדמיוני ברחובות הערים לאחר צאתי ממכונת הזמן אליה נכנסתי רק לפני שעות בודדות כשהשנה היא שנת 2012 וכבר אני מביט על העיתון היומי ומופתע לגלות שהשנה הפכה להיות שנת 2062,ובכותרת הראשית נכתבת ידיעה על יום הולדתו של האדם הזקן בעולם בשם
שמעון פרס אשר הגיע לגיל 139 והחל להתמודד על תפקיד מזכ"ל האו"ם כאשר בכותרת משנה הוא מצוטט כמאמין גדול בשלום למרות כותרות אחרות מסביב המספרות על נהרות של דם הנשפך ברחבי העולם.
בידיעה נוספת המופיעה גם כן בגדול מתפרסמת תחת הכותרת: "ניצחון הקידמה והצדק" החלטת בית המשפט העליון המתירה נישואים בין אדם לקנגורו לאחר שהוכחה בוודאות אהבתם האמיתית של ה"זוג" המוזר. בידיעה זו מסופר על פסיכולוג החיות שהעיד באותו משפט ועל העדים הרבים המתארים את היחס המיוחד בין שני בני הזוג.
בסופה של אותה ידיעה ראיתי אף כיצד מורה שופט בית המשפט למדינה להעניק קצבאות וזכויות מלאות לזוג המאושר בהתחשב בחוסר יכולתו של הקנגורו להתפרנס וכמו-כן נפסק כי המדינה חייבת לאפשר לזוג הצעיר לאמץ ילדים בשל חוסר יכולתם להביא ילדים בעצמם. פתאום מאיזה שום מקום מופיע אדם מקומי מצוי (מלא קעקועים ופירסינג) ומטיח כלפי ביקורת על היותי אדם מיושן וקיצוני. שמעתם טוב?? קיצוני!!!
מאדם נורמלי בהווה לאדם קיצוני בעתיד
למה קיצוני? שאלתי אותו. והלה משיב לי: אתה לא רואה איך שאתה הולך? כולך מלא בעור גוף חשוף נטול קעקועים ופירסינג וזה גואל נפש ממש!! במה אתה שונה מבעלי החיים ההולכים גם הם כפי שהטבע ברא אותם מבלי להכניס קצת סטייל לגופם? קבוצה של נערי רחוב מסתכלים עלי וצוחקים ואישה הניכר על פניה (עד כמה שניתן לראות אותן בכלל) ועל צורת הדיבור שלה שהינה אישה משכילה פונה אל בנה בן השבע לערך ואומרת לו לאחר שהיא מפנה אצבע כלפי: רואה ילד? כך נראו פעם בני האדם, כך נראה סבא שלי או במילים אחרות הסבא רבא שלך, והילד מסתכל עלי בפנים מלאות גועל ואומר בכל רם: "די!!! אני לא יכול יותר".
אני ממשיך ללכת ברחובות העיר עד שמופיע מולי אדם נחמד יותר המסביר פנים כלפי ומזמין אותי למשקה על בסיס מתכתי המקובל בתקופה זו כמו הקפה של היום. מול אדם זה חשתי נוח יותר שכן רק חצי מגופו מקועקע וכן ניתן לראות נתח רציני מפניו ואף את מבטו הדאגני המלא בטוב לב, למרות שגם הוא איננו נקיא לגמרי מהפירסינג המצויים סביב עיניו ואוזניו.
מתוני העתיד
תראה הוא אמר לי. גם אני פעם הייתי כמוך ואמרתי לעצמי שגוף נקי וחלק זה יותר טבעי ויותר בריא ואפילו יותר נוח אבל בכל זאת, תשמע. אי-אפשר להישאר תקועים במאה הקודמת. צריך להתקדם. אתה נשוי? הוא שואל אותי בדאגה. ואני אומר לו שלא. חברה יש? ושוב אני משיב בשלילה. נו טוב, מה רצית? הוא שואל בפליאה. אתה הולך בצורה כזו משונה וקיצונית. מי תרצה אותך בכלל?
אינני טוען עכשיו שתכסה את כל גופך בקעקועים ושתתמלא בפירסינג עד אפס מקום כי קיצוניות זה אף פעם לא טוב. לא לכאן ולא לכאן. אבל, תסתכל עלי, הוא ממשיך. מה רע באיך שאני נראה? בו איתי, אתה משום מה מוצא חן בעיני ואני מכיר מכון קעקועים מקצועי שלא לוקח הרבה כסף. עלי!!! אני משלם!!!! תסתכל. אפילו פרס, שהיה פעם ראש ממשלה ונשיא המדינה שהצליח להחזיק בתפקידו במשך הזמן הארוך ביותר בתולדות המדינה עד ש
דליה איציק המועמדת אחריו לתפקיד התייאשה ומועמד אחר בשם..... ריבי..... שריבי לבנין או משהו כזה.
לרובי ריבלין אתה בטח מתכוון אמרתי לו והוא הופתע לגלות כיצד אדם מיושן פרימיטיבי וקיצוני כמוני בקיא בהיסטוריה שהרי הוא איננו יודע שבאתי אליו באמצעות מכונת הזמן ישירות מאותה היסטוריה עליה הוא מדבר. ואני, המגלה את ההזדמנות ללמוד על העתיד שואל אותו, מה קרה לאותו ריבלין? והוא עונה בתמיהה: מה? אתה לא יודע? הוא התייאש גם מרעיון הנשיאות ולאחר זמן מה החליטו לתפור לו את תפקיד סגן הנשיא, אך אומרים שפרס מעולם לא שיתף איתו פעולה וריבלין היה מאוכזב על שלא ניתנה לו האפשרות לממש את כישוריו.
אז בקיצור. עזוב אותך מדליה איציק והשריבלין הזה או איך שקראת לו. מה שרציתי להגיד לך הוא שאפילו פרס אחרי שעבר את גיל המאה כיסה את גופו בפירסינג וקעקועים ומייד אחר כך ירש את התואר המחמיא: "הזקן המגניב והקול של המאה" ועכשיו צופים לו סיכויים די גבוהים להיבחר למזכ"ל האום, ובאחד העיתונים הוא התראיין והראה שוב את ההומור הייחודי שלו ואת יכולתו הבלתי נלאית להמציא "מטבעות לשון". למה אני מתכוון? תשמע טוב. המראיין שאל אותו מאין בגיל מתקדם שכזה הוא שואב את הכוחות להתמודד על תפקיד מזכ"ל האו"ם? ופרס ענה לו, כי רק הוא יוכל להוציא את השמום מהאו"ם. חה...חה... הפרס הזה הורג אותי, אבל עזוב אותך מכל זה הוא מביט עלי בדאגה.
אפילו הרבנים מצאו היתרים הלכתיים לפירסינג ולקעקועים מיוחדים שפותחו במכון צומת,ואחד הרבנים, לא מהקיצוניים של החרדים אלא מ"הנורמליים" עשה קעקועים בכל גופו ומייד אחר כך כל קהילתו הלכה אחריו וכולם היום מקועקעים.
בחזרה להווה
אני חש איך הגועל מציף אותי ואני כבר לא מסוגל יותר. אני רץ לשירותים ומקיא חמש דקות ברציפות. אחר כך אני מנצל את חוסר תשומת ליבו של מארחי ובורח חזרה אל מכונת הזמן ואל שנת 2012.
אני חש מהר שחזרתי הביתה ונרגע. אני פותח את העיתון המעודכן ביותר של השנה הנוכחית: שנת 2012 ומוצא ראיון שבו אחד מבחירי העיתונאים מראיין את יושב-ראש הכנסת רובי ריבלין המדבר בלהט על תוכניותיו העתידיות כנשיא, ואני מחייך ונשפך מצחוק שאיננו חדל.
אני חושב שוב על הביקורת שהוטחה בי בעולם העתיד על היותי קיצוני ואז אני שואל את עצמי. אני קיצוני?? ומה היה הבחור הראשון בעולם שהלך עם הפירסינג? איך נחשב הנער הראשון שנכנס לבית הספר כשהוא מלא בקעקועים? יותר מזה?! איך יחשב הילד הראשון שיכנס לגן החובה כשהוא מלא עד אפס מקום בקעקועים ובפירסינג?
ביקורו של איש העבר בהווה
יהודי אחד מהעבר של לפני תקופת ההשכלה עשה כמוני ונכנס למכונת הזמן כשפניו אל העתיד ומצא את עצמו בשנת 2012 בהווה שלנו. הוא הלך המום לאור השינויים העצומים של ההיסטוריה ולאור פלאי הטכנולוגיה ושבור בעקבות המבט על "היהודים החדשים" אם כי היה מעט מנוחם כשמצא גם כמה קהילות שעדיין שמרו על צביונן. גם אליו נגשו נערי רחוב אשר צחקו על קיצוניותו.
הם צחקו על לבושו וזקנו, וגם הוא חש מושפל לאחר שהופנתה כלפיו האצבע של האם המסבירה לבנה שכך נראו פעם היהודים בתקופות הפרימיטיביות החשוכות והקיצוניות. לאחר זמן מה הוא פגש אדם מסורתי או דתי לייט מה שנקרא. אותו מסורתי או דתי לייט פנה אליו בחום אבאי וניסה ללמד אותו על נפלאות המתינות ועל גנותה של הקיצוניות כפי שניסה האיש המתון מהעתיד של שנת 2062 לשכנע אותי.
בעוד האדם מהעבר מבקר בהווה, אני, איש ההווה מחליף את מקומו ומבקר בעבר אם כי הפעם לא באמצעות מכונת זמן אלא באמצעות הדמיון בלבד. אני נזכר בתקופת העבר ההיסטורית של לפני כמאה, מאה חמישים שנה כאשר עדיין רובו המוחלט של העם היהודי שמר על השבת ועל ההלכה.
אני חושב על הגויים שעשו ככל יכולתם כדי להכשיל את היהודים, למרר את חייהם וכדי להופכם לאחד משלהם באמצעות כפיה על המרת הדת, איסורים שונים על קיום המצוות, השפלת היהודים וזלזול במראה היהודי על-מנת להכניס לתודעה שמדובר במראה מיושן ופרימיטיבי (כי הטענות של היום על החרדי השחור היו לפני זמן לא רב יחסית הטענות על היהודי השחור) כמו-כן אני נזכר בסיפורים לא מעטים על כפיית הגויים בעבר על הכנסת לימודי חול בבתי ספר יהודיים ואם תרצו אז תקראו לזה "לימודי ליבה" (לא סתם טוענים החרדים של היום שהם עדיין חשים בגלות).
אחרי כל המחשבות הללו, אני חושב על היהודי הראשון המגלח את זקנו ומסיר את כיפתו. אני חושב על היהודי הראשון החובר לאישה גויה. אני חושב על היהודי הראשון המשנה את לבושו והולך בלבוש הגויים (וסליחה אם מעט אכעיס כשאומר את המילים: "בלבוש החילוני"). ואז עולות בדמיוני צעקות השבר של המשפחות הרואות את בניהם עושים ברצון את מה שהגוי כפה עליהם באכזריות בעבר.
אני שומע את זעקות השבר של ההורים הרואים מול עיניהם את האבדן הרוחני של בניהם ההולך בניגוד למסורת העתיקה עליה נלחמו לאורך הדורות בשיניים. אני רואה כיצד מתונים יותר מוותרים על חצי מהמצוות אך עדיין מקיימים את
החצי השני ובכל זאת אני רואה את הוריהם מודאגים כיוון שאינם יודעים היכן זה יגמר (ואת אותם מתונים אני משווה למתון מהעתיד של 2062 שהינו מקועקע על חצי גוף בלבד והולך עם פירסינג חלקי. אומנם יש קיצוניים ממנו, אך בראיה כלל דורית, האם הוא באמת מתון?) אני רואה במבטי אל העבר את הילדים הנקרעים ממסורת האבות ואת רגשות הבושה של הוריהם ואת חששם לגבי: "מה יגידו השכנים?" ולאחר כל זאת אני שואל את עצמי בראיה רחבת טווח ולא נקודתית: האם שומרי המצוות הנלהבים. הם באמת הקיצוניים?
שתי הערות קטנות לסיום:
- אינני למדן גדול המדקדק מאוד במצוות, אך אני מכבד את אלו שכן כאלו וודאי שאינני מכנה אותם קיצונים במובן השלילי של המילה.
- אני מקווה שזה ברור שאינני מהלל את זורקי האבנים, את היורקים על הילדות, את המזלזלים בחילונים (השוכחים כי הם אחיהם) ובכלל את כל אלו שבהתנהגותם הם מבזים את הדת במקום לכבדה.
