תנ"ך עם נשמה דומני כי מעֵבר למענה של המחסור בכוח אדם, הכשרת מורים דתיים להוראת התנ"ך היא רעיון נכון. הוראת התנ"ך עבור מורים דתיים היא לא רק עוד מקצוע, אלא חלק בלתי נפרד מאורח חייהם המבוסס על קיום מצוות. משום כך הם יכולים להעביר את הטקסט המקראי לא רק מבחינה טכנית, אלא גם את רוח התנ"ך, ובכך להקנות מימד נוסף חי ללימוד. תנ"ך עם נשמה כבר אמרנו?
גשר לאתיופים לא סוד הוא שבקרב הקהילה האתיופית הפטריארכלית קיימת שכיחות גבוהה יחסית של התאבדויות ושל מקרי רצח בתוך המשפחה. זאת בגלל קשיי קליטה והסתגלות לחברה ולתרבות הישראלית.
אי לכך, יש לברך את ראש עיריית מעלה אדומים על הקורס חסר התקדים לגישור שקִיים לבני העדה בעירו, תוך שיתוף פעולה עם מנהיגיה. האם לא ראוי שגם ערים אחרות, שבהן יש ריכוזים אתיופיים, יאמצו רעיון מבורך זה, ובכך יש לקוות, תצומצם האלימות בקרב העדה והדבר גם יקֵל על התערותה בחברה? ובא לציון גואל.
זה כשר? האם בערוץ 2 בטלוויזיה לא מכירים את תוצאות הסקר המצביע על כך, שקרוב ל-90% מהציבור היהודי הם שומרי כשרות? אחרת, עם כל ה
כבוד, איך זה שבתוכנית הבישול לילדים מבשלים בשר בחלב, דבר הנוגד מגמה זו? אולי כדאי ללמוד פרק בשימור מסורת מהילד הדרוזי, שבנחישות מעוררת כבוד סרב לטעום אלכוהול, בהתאם למסורת המוסלמית? גאווה לאומית כבר אמרנו?
נורה אדומה אין ספק כי האנדוסקופ המזוהם, שהתגלה במחלקת אף אוזן וגרון בבית החולים ביילינסון, חייב להדליק נורה אדומה, בהנהלת בית החולים בפרט ובמערכת הבריאות בכלל. מעֵבר לצורך בהשעייתה הזמנית של האחות האחראית למכשיר המזוהם, דומה שיש לנקוט מספר אמצעי זהירות.
בראש ובראשונה ראוי להגדיל את מלַאי האנדוסקופים, ובכך להגדיל את המִרווח בין הבדיקות באותו מכשיר מעֵבר ל-20 דקות, מה שעשוי לצמצם את סיכון הזיהום ולהבטיח את חיטויים המלא של המכשירים. כמו-כן ראוי היה לוודא שנשאי איידס ייבדקו באופן נפרד משאר האוכלוסיה, כדי למנוע חלילה אפשרות הדבקה של הנגיף. העובדה שמדובר בבית חולים מרכזי בארץ, שבו קרה המחדל, חמורה במיוחד והיא מחייבת עריכת חשבון נפש והפקת לקחים מיידיים בהנהלה ובמשרד הבריאות.
ריפוי בעיסוק הפסיכולוג הנודע, פרופ' ויקטור פרנקל קבע את הכלל הידוע, שאדם מחפש משמעות. המשמעות, המעניקה טעם לחייו, עוזרת לו לשרוד במצבים קשים ביותר. כך היה אצל היהודים בזמן השואה, וכך בשבי של
גלעד שליט.
במקום לשקוע בדיכאון, ולהתייסר בייסורים בלתי אפשריים, בחר שליט בחיים. העיסוק בספורט העניק לו משמעות לחייו בזמן השבי וסייע לו להתמודד עם תנאי המצוקה הקשים.
לא עוד, אלא עיסוק מבורך זה צמצם, כפי שאכן מוּכח, את נזקיו הנפשיים במידה ניכרת ולכן התועלת היא מעֵבר לשבי, ובאה לידי ביטוי במשך כל חייו. ואת עצם השמירה על הכושר הספורטיבי, בעזרת האימון המתמיד, כבר אמרנו?
חֶלֶם? בעקבות ריבוי הפגיעות הווירטואליות בקטינים, הוחלט להגביר במיוחד את אמצעי הפיקוח והאכיפה ברשת האינטרנט.
עם כל הכבוד, האם אין הדבר דומה לבית החולים שבנו חכמי חלם על הגשר הרעוע, כדי לטפל בפצועים שמעדו עליו, במקום לתקן את הגשר? האם לא פשוט יותר להתקין אינטרנט מסונן, המונע מראש גישה לאתרים מסוכנים, מבלי לפגוע באיכות הגלישה? ובא לגולשים גואל. לתשומת לב ההורים והמחוקקים.
מעט מדי מעט מדי ומאוחר מדי - דומני שזו ההגדרה הנכונה למידרג העונשים החדש על המתה, שנקבע על-ידי משרד המשפטים.
בראש ובראשונה ראוי להזכיר לשופטים המלומדים, שרצח הוא רצח, אשר בניגוד לפשעים אחרים אין לו תקנה. כדי לבטא את חומרת הפשע, ולהרתיע אחרים ממנו, מן הדין היה לקבוע מאסר עולם בלי הנחות על כל מקרי הרצח. זאת לעומת מדיניות העונש המופחת שקבע השופט
אהרן ברק.
יתר על כן, הפחתת העונש, העומד על 9 שנים בלבד, על רצח בגין קינטור או שכרות, אומרת דרשני, דווקא על-רקע הקלוּת הבלתי נסבלת של קטילת חיי אדם, שאנו עדים לה לאחרונה, בנסיבות אלה. היא נותנת לגיטימציה לרצח (או תאונה) על-רקע זה, ומסירה במידה רבה את אחריות האדם למעשיו בשכרות - כמו בשליטה על דחפיו הרגשיים. האם העונש המופחת הוא פרס על כך?
ולקינוח, הידעתם כי העונש על גרימת מוות ברשלנות הוא 3 שנות מאסר בלבד? פחות מהעונש על עבירות רכוש. זילוּת החיים כבר אמרנו?
כן לעבודה אפתח בשאלה: האם גפני וליצמן, העובדים זה שנים כחברי כנסת מן המניין, הם אכן, 'חרדים חדשים' ישָנים? שהרי לא סוד הוא, שלא רק אבותינו היו עובדי אדמה, אלא העבודה הייתה גם לחם חוקם של חכמינו - הָחֵל מהתנאים (דוגמת רבי יוחנן הסנדלר), דרך חכמי תור הזהב בספרד כרמב"ם, ועד לאסכולת 'תורה עם דרך ארץ' מיסודו של הרב הירש, שהניבה רבנים בגרמניה שהיו בעלי תואר דוקטור. ברור אפוא שאין פְּסול בעבודה.
דומה שאת ההבדל בין חכמינו וציבור העובדים החרדי, לחרדים החדשים, היטיב להגדיר עיתון 'יתד נאמן'. בעוד התורה הייתה מרכז חייהם של חכמי ישראל, והעבודה שימשה לצורכי פרנסתם בלבד, הרי מתגנב החשש שאצל הקבוצה החדשה, שבָּה היחס מתהפך, אנשיה עלולים לסגוד לעגל הזהב, החומרנות והקריירה. ובכך טמונה הסכנה.
יתר על כן, לא ברור לי, מדוע טוענים שהיעד שהציבה הממשלה - 60% חרדים עובדים בשנת 2020, בשעה ששיעורם כיום עומד על 45%, נראה יעד דמיוני? נתון זה תואם את המגמה המסתמנת של גידול ב-7% בשיעור התעסוקה תוך 3 השנים האחרונות (ואם כן כ-20% ב-8 שנים הבאות).
מעניין שבמזרח אירופה, כמו גם בתפוצות כיום, דווקא החסידים נמנים עם ציבור העובדים, בעוד שהליטאים שוקדים על לימוד התורה. זאת בניגוד לתמונה המצטיירת בארץ, לפיה הליטאים הם המשתלבים בשוק העבודה, ומכאן הדאגה הנזכרת של 'יתד נאמן' - השופר של דגל התורה.
