כידוע, התורה כולה היא נצחית וממילא הסיפורים שהיא מספרת לנו אקטואליים תמיד, אלא שלא תמיד קל לזהות את האקטואליות בסיפורים של התורה, לפעמים הזיהוי מחייב השקעה ניכרת, התבוננות מאומצת בכתוב וגם במציאות וגם אז לא מובטח לנו שאכן נמצא, שבאמת נצליח למצוא את הקשר הפנימי בין הסיפור שהתורה מספרת ובין המציאות העכשווית. מבחינה זו, בפרשת השבוע הזה כמו גם בפרשת השבוע שעבר, קל יחסית לזהות את הקשר לימינו, הוא ממש בולט לעין. בשבוע שעבר התמקדנו בחטאם של המרגלים, שיצאו עם הדיווח ועם המסקנה התבוסתניים שלהם לתקשורת במקום לדון בכך עם משה בפורום מצומצם, כפי שהיה ראוי להם לעשות, והשבוע אנחנו עם קֹרַח שמסית חלקים מהעם נגד משה ואהרון. אגב, לא בטוח שנוכל להכריע איזה מעשה חמור יותר, מעשה המרגלים או מעשהו של קֹרַח, אז נשאיר את זה פתוח.

בשבוע שעבר דיברנו על כך שהמרגלים חששו כי, מכיוון שהכניסה לארץ אמורה להיות לאחר מות משה, אין מצב שיוכלו לגבור על יושבי הארץ עם יהושע בראש. זו הייתה נקודת המוצא שלהם, הנחת היסוד. ומהיכן יצא קֹרַח, מה הייתה הנחת היסוד שלו? ובכן, הפרשה הקודמת נחתמת בפרשת ציצית; לפניה מסופר על אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וקודם לכן הדין למי שנכשל בעבודה זרה ר"ל. הסמיכות הזאת נותנת רמז לפגמים שפגם קֹרַח כמו גם למניעים שלו, כאמור במדרש ומובא ברש"י: באו ועמדו לפני משה; אמרו לו, טלית שכולה של תכלת חייבת בציצית או פטורה? אמר להם חייבת. התחילו לשחק עליו, אפשר טלית של מין אחר - חוט אחד של תכלת פוטרה, זו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה?! הטלית, כמפורש בכתוב, עניינה הוא: לְמַעַן תִּזְכְּרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְו‍ֹתָי, כאשר הדגש הוא על מִצְו‍ֹתָי, שאלה מצוותיו יתברך.

מצוות במסגרת ההיגיון האנושי

קֹרַח הסכים שצריכים לקיים מצוות, אבל טען שעם כל הכבוד - קיומן צריך להיות רק במסגרת ההיגיון האנושי. וגם, שלא חייבים לזכור כל הזמן את מי שציווה כי זה לא משנה לעצם קיום המצווה. כמובן, מהנחת יסוד כזאת קל מאוד להידרדר לחילול שבת ועד שמגיעים לעבודה זרה ר"ל. ויושם לב שאלו שלוש המצוות שעל כל אחת מהן נאמר שהיא שקולה כנגד כל התורה כולה. במילים אחרות, קֹרַח נקט מהלך שהיה עלול להביא לניתוק מוחלט מהתורה ומדרכה ר"ל. כמובא ברש"י, הוא טען כלפי משה: לא אתם לבדכם שמעתם בסיני אנכי ה' אלקיך, כל העדה שמעו. נו, אז מה המסקנה? לפי קֹרַח המסקנה היא [במדבר ט"ז]: [ג] וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם--כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ה'; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל ה'. כל יהודי יכול וזכאי לפרש את התורה כראות עיניו מכוח העובדה שהיה נוכח וקיבל את התורה במעמד הר סיני.

וכאן, קל מאוד לראות עד כמה אקטואלית טענתו של קֹרַח; נחליף כמה מילים במשפט האחרון ונראה; הנה: כל יהודי יכול וזכאי לפרש את התורה כראות עיניו מכוח העובדה שהוא יהודי. דומה מאוד, לא?! אכן, וכמו קרח הוא יכול גם להחליט מה מוצא חן בעיניו ומה לא, איזה חלק בתורה מתקבל על דעתו, איזה פחות ואיזה לגמרי לא. ומכאן פתוחה הדרך להידרדרות עד לעבודה זרה ממש ר"ל. סביר להניח, וגם כתוב בפירוש, שלא זאת הייתה כוונתו של קֹרַח אבל לא הכוונות מעצבות את המציאות, המעשים הם שמעצבים. וזה היה הכיוון שאליו עלול היה להוביל המעשה של קֹרַח, זו הסיבה שהתורה מתייחסת בכזו חומרה למעשה שלו, עד כדי הצגתו כמופת שלילי לדורות.

מי שהופך שמאל לימין או ימין לשמאל

בשיעור הנפלא שלימד השבוע מורנו הרב גינזבורג שליט"א, הוא ציטט מהזוהר על הפרשה; שם, ארבעה מתלמידי רשב"י מתייחסים למעשה של קרח ברבדים שונים. הנה הם לפי הסדר (בעריכה חופשית): רבי אבא פתח, [תהלים י"ט, י"א] הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים. כמה עִלָאִין פתגמי אורייתא, כמה יקירין אינון, תאיבין (נחמדים) אינון לעילא, תאיבין אינון לְכֹלָא, בגין דאינון שמא קדישא. רבי אבא מונה כאן ארבע מדרגות במעלת התורה ומפרשי הזוהר ממקמים את המדרגות השונות כל אחד לפי דרכו. הפירוש הכי פשוט הוא של ר' חיים ויטאל, תלמידו המובהק של רבנו האר"י, האומר שזה כנגד ארבעת העולמות: עִלָאִין בעולם האצילות, יקירין בעולם הבריאה, תאיבין (נחמדים) אינון לעילא בעולם היצירה ו-תאיבין אינון לְכֹלָא בעולם העשיה. לפי ר' אבא, בכל המדרגות האלה פגם קרח.

להקלת ההבנה, את דברי התלמידים הבאים נביא מהזוהר בתרגום חופשי ישיר: רבי יצחק אמר, כל מאן דישתדל באורייתא, חירו אית ליה מכלא; כל מי שישתדל בלימוד התורה, יזכה לחירות מהכל; כאשר ישראל יקבלו עליהם עול תורה, יינצלו מהכל ולא יימצאו בגלות. התורה היא עוצמתו של הימין, שכן כתוב [דברים ל"ג, ב']: מִימִינוֹ, אֵשׁ דָּת לָמוֹ, והשמאל נכלל בימין (וכפוף אליו). מי שהופך שמאל לימין או ימין לשמאל - הריהו כאילו החריב את העולם. בוא וראה, אהרון בימין (חסד) והלוים בשמאל (גבורה) קֹרַח ביקש להחליף ימין בשמאל ועל כך נענש. עד כאן מדברי ר' יצחק בזוהר. מסביר מורנו הרב גינזבורג שליט"א, קֹרַח הרי ביקש לקחת לעצמו את הכהונה הגדולה מאהרון; כלומר הוא רצה שבמקום שהוא, השמאל יהיה כפוף לימין, לאהרון הכהן, שהימין יהיה כפוף אליו. כלומר, קֹרַח (השמאל) אינו מתנגד שיהיה ימין ובלבד שיהיה כפוף אליו, לשמאל.

רבי יהודה אמר, שמאלא אתכליל תדיר בימינא, תמיד השמאל נכלל בימין; זהו הסדר שקבע הקב"ה בעולם וזה רמוז בפסוק שציטטנו לעיל בדברי ר' יצחק: מִימִינוֹ, אֵשׁ דָּת לָמוֹ. אש היא גבורה אבל היא עצמה ניתנת מִימִינוֹ, מהחסד שאליו היא כפופה. אומר ר' יהודה, קֹרַח ביקש להחליף סדרי בראשית למעלה ולמטה, ברוחניות ובגשמיות, לכן נאבד משני העולמות. לפי הפירוש הזה, קֹרַח חותר לא רק להכפיף אליו את הימין, הוא מבקש להחליף את הימין, לתפוס את מקומו, שלא יהיה ימין בכלל; מה רע בשמאל נטו!? זה מה שהוא רוצה, שיהיה שמאל בלי ימין. לפי הזוהר, אלה שני פגמים שפגם קֹרַח; בראשון זה ניסיון לפגום בימין, להכפיף אותו אליו. הפגם השני הוא חמור בהרבה, שכן הוא מנסה לבטל את הימין מכל וכל, כך שבסופו של דבר הוא פוגם בעצמו, שכן שמאל בלא ימין אינו יכול להתקיים.

להבנה טובה יותר של הדברים נציין כי ימין זה עניין האמונה, הימין (לפחות אמור להיות) מאמין וגם כשהוא פועל בתוך המציאות, האמונה היא שמנחה אותו. לעומת זאת השמאל מתייחס למציאות ופועל בתוכה כפי שהיא, תוך ניתוק מהאמונה שיש או שאין לו. על-פי התורה, כלומר הסדר שקבע ברא עולם ומנהיגו, המצב האידיאלי הוא שהימין והשמאל משתפים פעולה כאשר הימין מוביל והשמאל מבצע בהתאם לקו ולדרך שמתווה הימין. קֹרַח השמאלן, מתקשה להשלים עם הסדר הזה, מתקשה לנגן כינור שני, ואז הוא משתמש בכוחו (גבורה) כדי להכפיף אליו את הימין; באמצעות תעמולה או בדרך אחרת הוא חותר למצב שהמאמינים ילכו בדרכו ואף יחזקו אותו. זו אפשרות אחת שמעלה ר' יצחק. ר' יהודה מעלה אפשרות שנייה שהשמאל התחזק כל כך (בעיני עצמו) עד שאינו רואה צורך להידבר עם הימין, הוא מוכן לוותר עליו כליל.

לֹא תִתְגֹּדֲדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה

דומני ששתי האפשרויות הנ"ל הן תופעות מוכרות מאוד אצלנו. חלקים נכבדים ב(מה שמכונה אצלנו) ימין כבר מזמן אימצו את הקו השמאלי ומשרתים אותו בשמחה רבה. לפעמים הם אפילו יותר שמאלנים מאלה המקוריים. אנחנו גם מכירים את אותו חלק בשמאל שמפגין בגלוי שנאה וסלידה מכל מה שנראה ימין ובלבד שיהיה ימין יהודי, חרדים וכו'. נראה די ברור שהיו שמחים מאוד לקבל מדינה בלי הימין, מדינה נקייה מהדתיים/החרדים/המתנחלים האלה, מדינה של שמאלנים בלבד. אלה שני פגמים של קרח ועדתו ולכאורה לא יכול להיות יותר מזה; יש עוד אפיון שמאלני מלבד שני אלה? מסתבר שיש וזו דעה נוספת בזוהר לפרשתנו:

רבי יוסי אמר, כתיב [תהלים קי"ט, קס"ה] שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וגו', התורה היא שלום שהרי כתוב [משלי ג', י"ז]: וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם, וקֹרַח התכוון לפגום בשלום שלמעלה (רוחניות) ושלמטה (גשמיות) לכן נענש ברוחניות ובגשמיות. מה זה אומר בעברית מדוברת? זה אומר שהשמאלנים מעדת קֹרַח הם בעלי מחלוקת, מחלוקת לשם מחלוקת. זה אומר שגם, אם וכאשר, לא יהיה להם ימין להילחם בו - הם יילחמו בינם ובין עצמם. קשה להם עם מצב של שלום, הם מקבלים חַיוּת מהמלחמה (הפנימית דווקא) וזה לכאורה הפגם הכי חמור. על זה מזהירה התורה [דברים י"ד]: לֹא תִתְגֹּדֲדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה; כי כשנעשים גדודים גדודים, מפלגות מפלגות, ריבוי מחלוקת - התוצאה עלולה להיות קָרְחָה בעם ישראל ר"ל. לכן "זכה" קֹרַח שהפרשה תיקרא על שמו, שנדע להיזהר מהמחלוקת, שנחתור לאחדות.