מיליוני שקלים בשנה זורמים אל מומחי בתי המשפט, המקבלים שכר מנופח בחסות בית המשפט ולאחר מכן יוצרים עבור עצמם הגדלת השכר באמצעות מתן חוות דעת חלקיות הטעונות השלמות והבהרות.
על ההשלמות ועל ההבהרות, שהיו נמנעות לו היו חוות הדעת נערכות במקצועיות, דורשים המומחים שכר טירחה נוסף, ואף שיש פסיקה כי לא ראוי שישולם עבור ההבהרות תשלום - רוב בתי המשפט מאשרים תשלום נוסף זה.
אומנם לפעמים מאפשר בית המשפט להגיש למומחה עד 5 שאלות הבהרה שהתשובות להן לא יחייבו את השואל בתשלום שכר טירחה, אך מספר השאלות תלוי ברמת חוות הדעת והתאמתה לכתבי הטענות, והתלות היא תלות של יחס הפוך:
ככל שחוות דעתו של מומחה בית המשפט יותר גרועה, כך מתבקשות יותר שאלות הבהרה.ויותר כסף זורם, כשכר טירחה נוסף.
יובהר כי מלכתחילה הסכום שמשולם למומחה מטעם בית המשפט הוא כפול מהסכום שמשולם למומחה צד לדיון, וזאת ללא שום הצדקה.
נהוג כי מומחה בית המשפט יבקר בבניין בנוכחות מומחי הצדדים.
נוהג זה הוא נוהג פסול ולקוי מעיקרו, מהטעמים הבאים:
- מטרת נוהג זה היא לנפח את האגו של מומחה בית המשפט, דבר שהוא זר לגופו של עניין.
- ככל שהמומחה נזקק למידע נוסף, הוא רשאי לפנות לב"כ הצדדים כדי לקבלו, ולא צריך להעמיד לרשותו על אתר שני מומחים נוספים.
- החיבור של 3 מומחים באותו מעמד - מומחה ביהמ"ש, מומחה התובעים ומומחה הנתבעים - הוא חיבור שיוצר, מטבעו, חיכוך, דיונים מיותרים ומתישים, מתחים, ולפעמים - כשנוכח במעמד זה מומחה מסוים מטעם הנתבעים - גם אלימות מילולית ואיומים באלימות פיזית.
- הסרבול מאריך את הבדיקה ללא צורך וגורם לסטייה מהעיקר.
- ההשפעות על מומחה ביהמ"ש - עצומות במעמד מסוג זה, במיוחד כאשר הוא אדם "חסר עמוד שדרה" מהבחינה המקצועית, ומי שצועק יותר - משפיע יותר.
הדרך אל חבורת מומחי ביהמ"ש אינה סוגה בשושנים, וההישרדות שם אף היא אינה משימה קלה. צריך לרצות את בית המשפט, ועוד לפני כן צריך בדרך כלל לקבל הסכמה של הצדדים לדיון ולמצוא חן בעיניהם.
זה ממש לא דרישות מקצועיות ואף לא דרישות שבתחום היושרה.
בבוא המומחה עם רצון לרצות את הצדדים לדיון, מן הסתם מצד אחד ניצב הדייר, שהוא אורח חד פעמי אצל המומחה, ומצד שני ניצבת חברה קבלנית או יזמית, שלה יש היסטוריה ועתיד גדול אצל המומחה.
מצב בלתי מאוזן זה - משפיע על המומחה, וברור באיזה כיוון.
במצב זה, מצפים מבית המשפט להיות קשוב לטענות הצדדים כנגד המומחה מטעם בית המשפט, ככל שעולות טענות מסוג זה. שכן, יכול להיות שהטענות מקורן במצוקה אמיתית, מוצדקת, עניינית, מהותית, היורדת לשורש העניין.
והיו דברים מעולם:
- התמנה ע"י בית המשפט מומחה לשם בדיקת ליקויי בניה - שבשלב מאוחר יותר התברר כי מומחה זה כלל אינו מהנדס, וגם את לימודי ההנדסאות - לא סיים...
- המומחה שהתמנה ע"י בית המשפט - עבד בעבר עבור הנתבעת כיועץ, דבר שהעלים מידיעת בית המשפט.
- המומחה שמונה ע"י בית המשפט לצורך טיפול בנושא קונסטרוקטיבי - כלל אינו קונסטרוקטור, אלא הוא בס"ה גמר את הטכניון (בהצטיינות) בניהול ובניה... הוא שיכנע את בית משפט השלום כי הוא כן קונסטרוקטור, שכן - הרי הוא מונה בתור קונסטרוקטור בעשרות תיקים, אך טענה זו לא עמדה במבחן ערעור בבית המשפט מחוזי - שם נפסק כי מינויו ייפסל, לאור ההטעיה המכוונת כאמור.
- מהנדס מונה ע"י בית המשפט כמומחה לבדוק ליקויי קונסטרוקציה לגבי בריכה שתכנונה מחויב מהנדס בעל רישיון - כאשר הוא עצמו, המומחה מטעם בית המשפט - אין לו רישיון, אף שבמסגרת המינוי, היה עליו לבדוק מה שאינו מוסמך לתכנן...
בתי המשפט בדרך כלל, כנקודת פתיחה, יוצאים מתוך הנחה שהמומחה שמונה הוא ראוי, מיומן ומהימן, ודוחים לרוב כל ביקורת על מומחה זה. מומחי ביהמ"ש זוכים להגנה בלתי מוצדקת, ולחסות בלתי מובנת, ובמצב זה - לפעמים צריך להילחם נגדם.
התובע לפעמים מוצא עצמו מנהל חזית נוספת, לא נגד הנתבעים אלא נגד מומחה בית המשפט.
לסיום - אנקדוטה:
מומחה, שמקובל ביותר על בית המשפט והוא חסר הכשרה מתאימה - החל את דרכו בהתנדבות, תוך הצהרה כי יתרום את שכר הטרחה לנזקקים. כיום - המומחה כבר נקלט במערכת ונמנה על החבורה, כשווה בין שווים.
