הפוליטיקה של המחאה

כמעט שנה עברה מאז החל גל המחאה החברתית בישראל. המוני צעירים, זקנים וטף יצאו לכיכרות העיר בדרישה לשנות את המציאות הכלכלית. בין השלטים, הכותרות והפרשנויות השונות נוצרה מגמה חיובית של התעוררות הרחוב הישראלי. אזרחים מן השורה הבינו שאם ברצונם לשנות את המציאות הם צריכים להשמיע את קולם.

בתוך אווירת המחאה הסוחפת נולדו מנהיגים חדשים. ההמון שמח ותמך בגל הרענן של צעירים שלא נגועים בפוליטיקה הממסדית ושידרו כנות אמיתית במאבקם על יוקר המחיה בישראל.

אך כידוע מה שמתחיל מהר נגמר מהר וכך, לא עבר זמן רב עד שבועת האוהל החלה להיפרם. ומנהיגי השדרה הטריים החלו להבין שהאוהל לא גדול מספיק עבור כולם.

בלבול החל לאחוז בציבור הנמרץ שפקד יומיום את דלת האוהל עד שהופתע לגלות שעמדותיו עברו כמטבע עובר לסוחר המפלגתי. מסר המחאה הלך והתמסמס ואת מקומו תפסו אנשי שיווק, מפלגות ובעלי עניין שבאופן טבעי תפסו גל על האדווה הגוועת של המחאה.

אט, אט דלתות המאהל נצבעו בצבעי המפלגות השונות, המנהיגים הצעירים שובצו ברשימות מפלגתיות וציבור המפגינים נאלץ להחליט לאיזה מאהל הוא משתייך.

ובבחירות כמו בבחירות , החל מרוץ בו המנהיגים הטריים עברו מכיכר לכיכר, מתוכנית פריים טיים אחת למשנה כשהם מנסים להעביר לציבור עד כמה חשוב ללחוץ על הממשלה לבצע שינויים מידיים בכלכלת ישראל למען רווחת האזרחים.

פסטיבל לחץ חברתי תפס את מקום המחאה ודרש מהממשלה להוריד את מחירי הדירות ויוקר המחיה, הפוליטיקאים הצעירים זעקו במלוא גרונם להפיל את בעלי ההון ולשבור את התאגידים הגדולים החיים על גבו של הציבור הישראלי.

אפקט הדומינו יצא לדרך. הציבור, הרווי מהמסרים, הדיר את רגליו מרשתות השיווק, שוק הנדל"ן נחלש, עסקים פשטו רגל, מחירי השכירויות עלו והאזרח מצא עצמו משלם מחיר כבד של למעלה ממיליארד שקלים. מקומה של המחאה הדמוקרטית והצודקת של הציבור הרחב הוחלפה בסיסמאות חסרות אחריות של צעירים המנסים לגזור 15 דקות של תהילה על גבו של הציבור.

אין פתרונות קסם

בימים האחרונים אנו עדים לניסיונות חוזרים ונישנים של הפוליטיקאים הצעירים להשיב את המחאה לסדר יומו של הציבור. אך במקום ללמוד מלקחי עבר, להגדיר מסר ברור ולקבוע יעדים ריאלים להצלחה תוך לקיחת אחריות אמיתית והבנה בסיסית בהתנהלות התקציבית במדינת ישראל, אנו פוגשים בילדים ששוב התבלבלו בין זכותם הדמוקרטית למחאה לבין אנרכיה ואלימות חסרת רסן שלא רק מבזה את הרעיונות הראשוניים שלשמה התעוררה המחאה, אלא גם מסכנת את אופיה הדמוקרטי של ישראל כמדינת חוק.

חלק ממנהיגי המחאה של הקיץ הקודם עשו את הבחירה הנכונה בכך שהחליטו לנסות להכנס למערכות השלטון כנבחרי ציבור, אך ככאלה הם יאלצו להפנים שאין פתרונות קסם ושינוי משמעותי יושג אך ורק באמצעות שימוש נבון ומקצועי בכלים אשר יעמדו לראשותם, יד ביד עם התנהלות רצינית ואחראית.

כשאווירת בחירות באוויר, מבקשים פוליטיקאי המהפכה לחדש את קמפיין המחאה החברתית בקיץ. אך תחת שמש יולי אוגוסט הם ימצאו ציבור מפוקח יותר ומודע יותר שלא יתן יד לפופוליזם מחאתי להכתיב את סדר יומו.