חוסר תום לב בתביעות נגד רוכשי דירות

זה עתה ניתן פסק דין בת"א 8435-10-10 י.ב. זיו נכסים וקבלנות בע"מ נ' אהרון וחנה לביא בתביעה שהגישה חברה קבלנית כנגד זוג שרכש ממנה דירה.

בית המשפט, דחה את תביעת החברה הקבלנית על כל מרכיביה תוך קביעה ביקורתית כי התנהלותה של התובעת [החברה הקבלנית] אינה עולה בקנה אחד עם עיקרון תום הלב.


מדובר בתביעה כספית על סך 186,662 ש"ח שהוגשה כנגד זוג רוכשי דירות, מייד לאחר שאלה הודיעו לחברה הקבלנית על ליקויי בנייה בהתאם ל-2 חוות דעת מקצועיות אשר היו ברשותם.

להלן ציטוט מסעיף 10 לפסק הדין:

"ייאמר מייד כי התנהלותה של התובעת אינה עולה בקנה אחד עם עיקרון תום הלב, שעה שהיא מודה כי רק לאחר כניסת הנתבעים לדירה ובעקבות דרישתם לתיקונים בדירה, החליטה לעיין שוב, בצורה מעמיקה, בתיקם [ואו אז נתגלו לה "מעשיהם החמורים"] ומבלי מתן הסבר מניח את הדעת מדוע לא נעשה אותו עיון עובר למסירת הדירה ביום 10.05.09, במסגרת ההתחשבנות הכספית שנערכה אז בנוסף, התובעת גם לא טרחה לעדכן את הנתבעים בכתב ו/או בעל פה בדבר החוב הנטען על ידה, עובר להגשת התביעה בדנן [הסברו של מנהל התובעת לפיו מכתב שכזה ממילא לא היה עוזר אינו מקובל עליי]."


בית המשפט השכיל להדוף תביעה שלו הייתה מתקבלת הייתה פותחת נישה חדשה של הגשת תביעות כנגד רוכשי דירות המנסים לממש זכותם לפי חוק המכר [דירות]. דבר זה היה פוגע בזכויות הדיירים שעל-פי החוק ופוגע באיכות המגורים בישראל.

מטרתה העיקרית של תביעת הסרק אשר הוגשה לבית המשפט הייתה להעניש ולהרתיע דיירים מלמצות זכויות חוקיות שיש להם. בין היתר - לקבל תמורה מלאה בעבור כספם ולחיות בדירה נטולת ליקויי בנייה.

במקרה שלפנינו, הנתבעים השכילו לבוא לבית המשפט עם מסמכים והוכחות והדפו אחת לאחת את כל טענות התובעת. מדובר בעשרות רבות של טענות סרק בדבר חובות לכאורה של הנתבעים כלפי התובעת, לאחר שזו מסרה את הדירה לדיירים, לאחר שערכה גמר חשבון ואף זיכתה את הדיירים בהחזרים ואף העבירה את הבית על שמם של הרוכשים בטאבו.

לא במקרה נמנעה התובעת מלהביא עדים מתאימים להוכחת דבריה שכן סביר להניח כי לא בקלות ניתן לרתום עדים למשימות מסוג זה. מטעם התובעת העיד מנהל החברה עצמו... ורק הוא.

התובעת אפילו לא טרחה לחשוף את חוות דעתו של המומחה מטעמה, המהנדס רפאל גיל, אשר בדק את דירת הנתבעים ובכך נתגלה כי אין לתובעת בכלל כוונה לתקן את הדירה ולו על-פי חוות דעתו של המומחה מטעמה שנשארה כמסמך סמוי מן העין עלום ונעלם.

בית המשפט התייחס לעניין זה וקבע בפסק דינו:

"מן המפורסמות, כי הימנעות מהבאת ראיה רלוונטית פועלת לרעת הצד הנמנע ומחזקת את ראיות הצד שכנגד".

ועוד:

"כמו-כן, צודקים הנתבעים בטענתם, כי גם באי הבאת חוות הדעת של גיל רפאל, המהנדס מטעם התובעת, יש כדי לפעול לרעתה, בהיותה ראייה רלוונטית בשים לב לטענות שהועלו במסגרת תיק זה בדבר ליקויי בנייה, משהוגשו על-ידי הנתבעים חוות דעת מומחים מטעמם ולאור עדותו של מנהל התובעת לפיה המטרה של הנתבעים לא הייתה תיקון ליקויים אלא סחטנות. מצופה היה מהתובעת לצרף את חוות הדעת הנ"ל כחלק מראיותיה בתיק ובתמיכה לטענותיה. התובעת, מטעמיה היא, בחרה שלא לעשות כן".

התנהלות מסוג זה מהווה ניסיון לנשל דיירים מזכויותיהם וניסיון זה, כאמור לעיל, לא התקבל באהדה בבית המשפט אשר דחה את התביעה ופסק לנתבעים שכ"ט והוצאות.